לישון איתו: הרגע שבו חייבים להתחיל לשקר

כשרוני אמרה לי שהיא יוצאת, הפטרתי לעברה: "מתי את חוזרת?", אף שאני כבר לא שואל את זה לאחרונה. זה לא שאני לא נרדם עד שהיא חוזרת הביתה, להיפך, אני דווקא מיטיב לישון, חסר דאגה, מתוך ידיעה שכשהיא מגיעה, היא תמיד מכסה אותי, סוגרת את הדלת לחצר ומכבה לי את הטלוויזיה.

אבל הפעם היה אצלי שמוליק, אחי הבכור, אז רציתי להפגין מעט שליטה ומעורבות הורית וטעיתי לשאול אותה. רוני הביטה בי ממרום 18 אביביה, כנראה קצת מופתעת מהאינטואיציה הנשית שלי, וענתה: "אני לא חוזרת הלילה". בטרם עלה בידי להחליף נושא, היא הוסיפה ופירטה שלא לצורך: "אני ישנה אצל דוד". לו הייתה אומרת שהיא ישנה אצל בר, עדי או טל, הייתי עוד יוצא עם כבוד המשפחה בידי, מאחר שמדובר בשמות שהייתי מצליח אולי להעביר אצל אחי כשם שעשוי להתפרש כשם של בחורה, אבל ככל שמדובר ב"דוד", המצב נשמע הרבה פחות בר תירוץ.

קראתי את הילדה אליי בפנים חמורות סבר ושאלתי אותה מדוע היא לא מספרת לי שהיא הולכת לישון אצל חברה. רוני הביטה בי במבט של 18 שנות חינוך ואמרה לי שהיא לא משקרת אותי. הסברתי לה שבכל מערכת יחסים בין שני אנשים, מגיע רגע האמת שבו חייבים להתחיל לשקר, אבל הבנתי שהמצב מעט אבוד. מאחר שהייתה לי תחושה שהיא לא ממהרת לצאת, הוריתי לה לשבת וסיפרתי לה על הפעם הראשונה שבה, בשל טעות מצערת, נרדמתי אצל אמא שלה, במה שהסתבר להיות כלילה האחרון שבו גרה בבית של סבא וסבתא.

סיפרתי לה שכשסבא דוד התעורר בטעות מוקדם מדי, זה היה מאוחר מדי, והוא הבחין בנעלי צבא גבוהות, במידת נעלו של גבר, נעליים שהוא לא ראה מקרוב מאז שירותו בצבא האדום בתחילת שנות השבעים. הוא כל-כך כעס על כך שזכר התגנב באישון לילה לטריטוריה שלו, כשהוא נרדם בשמירה, עד שעם שחר יעלי ארזה את כל מיטלטליה וכאקט מחאה, מבלי להיוועץ בי, עברה לגור בדירת הרווקים שלי, ועד היום, אף שאני עדיין לא בשל לזוגיות, היא לא חזרה לישון שם.

סיפרתי לרוני שהאירוע היה כל-כך טראומטי, עד ששנים לפני שהוא התרחש, יורם טהר לב כתב על כך את השיר "אהובתי יעל", שביצעו הגששים, שהסתיים בבית: "אהובתי יעל, הייתה כה ביישנית / היא התביישה כל-כך, לשוב אל בית הוריה / לכן בתוך ביתי, קבעה את מגוריה". רוני הביטה בי במבט נוזף ומזועזע מהמחשבה שאמא שלה, המופקרת, ישנה איתי בגיל כל-כך צעיר. אכן לא קל. לאורך שנים לכולנו קשה לדמיין שההורים שלנו עשו את זה.

ילד ממוצע מדמיין שהוריו קיימו יחסי מין לכל היותר כמספר ילדיהם. ארבעת הילדים שלי מתקשים אפילו בכך, והם מעדיפים לדמיין, למען השקט הנפשי שלהם ובהתחשב באלטרנטיבה, שארבעתם מאומצים. אכן לא קל לדמיין שהוריך מקיימים או קיימו יחסי מין, אבל גיליתי שגם המחשבה שילדיך עושים את זה, אינה קלה לדמיון. סיכמתי עם עצמי שכל עוד לא קשה לי לדמיין שאני עצמי קיימתי יחסי מין, המצב יחסית בסדר. שאלתי את רוני למה היא ממהרת לישון אצלו, ורוני הזכירה לי שדוד מתגייס בימים הקרובים לקורס טיס.

הסברתי לרוני שמבחינה סטטיסטית, אין טעם רב להשקיע בבחור שמתגייס לקורס טיס, שיותר עדיף למצוא טייס מוכן ושאם היא מבקשת להמר, נראה לי כבר הרבה יותר בטוח להשקיע בחברת סטארט-אפ. כשרוני ביקשה לחלוק עליי, הזכרתי לה שאני לימדתי סטטיסטיקה והסתברות במשך עשר שנים מחיי הבוגרים (בערך עד שהבנתי שסטטיסטית, ההסתברות שאגשים את חלומותיי הפיננסיים תהיה גבוהה יותר אם אחדל להיות מורה לסטטיסטיקה ואוציא את לחמי כעורך דין) ושחבל על הוויכוחים בעניין.

ואכן, רוני ויתרה על הוויכוח וביקשה לצאת. בהברקה של הרגע האחרון נזכרתי שהיא סיפרה לי שבבית של דוד מגדלים חתול, והמלצתי לה לא לישון שם לפני שהיא עוברת בדיקות רפואיות מקיפות, לשלול את החשש שמא היא רגישה לחתולים, אבל גם קו ההגנה הזה נפרץ כנגדי. מאחר שכך ונוכח העובדה שרשותי לא התבקשה, הודעתי לרוני שאני מסכים שהיא תלך לישון שם, אבל המלצתי לה לבדוק, בהזדמנות הזו, את ההתאמה ביניהם.

הסברתי לה שהיא אפילו לא מדמיינת את זה, אבל רק אחרי שהתחלתי לישון עם אמא הבנתי על כמה דברים ניתן לא להגיע להסכמה בזוגיות, ושאפילו רק בסוגיה הזניחה של השינה מצאנו שאני אוהב לישון עם חלון סגור והיא עם פתוח, שאני אוהב מזגן ושמזגן מייבש אותה, שאני מעדיף לקרוא עד מאוחר והיא לא יכולה עם אור, שאני אוהב טלוויזיה לפני השינה והיא לא מוכנה שבכלל תהיה טלוויזיה בחדר, שהשעון המעורר שלי מעצבן אותה ושהיא מאמינה שמכשיר סלולרי בחדר שינה (בעיקר אם הוא שלי) מקרין עליה מחלות קשות. וגרוע מכול, גיליתי שכל אחד מאלה הוא עקרוני ובבחינת ייהרג ובל יעבור עבורה, ומנגד מצאתי שאני מעדיף לא לריב לפני השינה, כך שבכל המלחמות בעניינים הללו יצאתי כשידי על התחתונה ומזמן איבדתי כל אחיזה בחדר השינה. הצעתי לרוני, כשאני חבול ומצולק, שתבדוק רק את כל אלה לפני שהיא מתאהבת או מתחייבת. רוני השתתפה בצערי, הזכירה לי את יתרונות השינה בסלון, הזכירה שבזה הלילה עליי לדאוג להתכסות בעצמי ויצאה לבדה אל החושך.

עם רדת הבוקר התעוררתי לבית ריק, שבו נותרנו רק חמש נפשות בגפנו, ושיתפתי את יעלי שהיה לי קצת קשה להירדם ושאני מודאג, מאחר שכמעט כל שעה שלחתי לנייד של רוני הודעה אם מתייחסים אליה שם יפה והאם היא דווקא רוצה שאקפוץ להחזיר אותה הביתה, והילדה לא השיבה לי. חשתי מסונן ומרוקן. יעלי הביטה בי בתדהמה, בדקה לי את הנייד לאימות הטענה והראתה לי הודעה בנוסח דומה שגם היא שלחה אל רוני בעצמה.

בעודנו שמחים שסוף-סוף מצאנו משהו משותף בינינו, רוני התקשתה לצעוק עלינו שבגללנו דוד התעורר בבהלה כל שעה. הבטנו זה בזו כאיש אחד ומיד חזרנו לעצמנו, כשיעלי כועסת עליה על כך שהיא ישנה כשהנייד ליד מיטתה, בעוד אני קורן מאושר שדוד ישן במהלך הלילה.