הסינים רוצים אחיזה פוליטית בארץ, אז למה לא עוצרים אותם?

הבוננזה של כחלון בצפון. צוות משימה מיוחד הוקם השבוע באוצר בניסיון נואש למצוא עד אמצע השבוע הבא מקורות תקציביים למימון תוכנית המיגון הגדולה של משה כחלון ואביגדור ליברמן ליישובי הצפון. בחסות חופשת הקיץ והמונדיאל מתכננים שר האוצר ושר הביטחון להוציא לפועל מהלך בסדר גודל של מבצע צבאי: מדינת ישראל, אולי לראשונה בתולדותיה, תשביח בתים פרטיים על חשבונה, בפטור מלא מאגרות ומסים. התוכנית קובעת כיעד בניית ממ"ד בכל בית הנמצא במרחק של עד 20 ק"מ מגבול הצפון (וגבול עזה) במימון ממשלתי מלא או חלקי. מדובר בעסקה מושלמת, גם בוננזה אלקטורלית וגם צורך ביטחוני אמיתי. גם מיגון מטילים, גם מענה כלשהו לרעידות אדמה, גם עבודה למאות פועלים ושיפוצניקים וגם - או בעיקר - חדר נוסף לאלפי בתים בפריפריה, מתנה בעלות של 120 אלף שקל. הבעיה היחידה היא כסף.

באוצר מקפידים לא לפרסם אומדן רשמי לעלות התוכנית, אבל המספר שמסתובב הוא 5 מיליארד שקל לחמש שנים. נכון להיום, לפקידים אין מושג מהיכן יבוא המימון. אז הנה הצעה לכחלון וליברמן: השר לביטחון פנים גלעד ארדן, בעצמו פופוליסט לא קטן, חיבל עד היום בניסיון הממשלתי למנוע תוספת שכר שניתנה בזמנו לאנשי הקבע בצה"ל - גם לשוטרים, סוהרים ולגמלאי השב"כ והמוסד. התוספת ניתנה תמורת הסכמה לפיטורי אלפי אנשי קבע ובזרועות הביטחון האחרות רוצים גם, אף שאצלן אי-אפשר לפטר אף עובד. העלות: 7 מיליארד שקל, סכום חד-פעמי, ועוד 700 מיליון בכל שנה מעכשיו והלאה. כחלון וליברמן יקרים, צרפו את ארדן לבוננזה שלכם בצפון תמורת התחייבות מצדו שיביא לביטול תוספות השכר לשוטרים ולסוהרים. אין גבול למה שניתן להשיג תמורת ויתור על קרדיט, אומר פתגם סיני עתיק.

למה הסינים לא קונים עיתונים. ואם כבר מדברים על חוכמה סינית, שימו לב לתעלומה הבאה: הסינים ששופכים עשרות מיליארדים בעולם בשנה לרכישת חברות ונכסים מכל הסוגים ומכל המינים לא קנו עד היום אף כלי תקשורת בשום מדינה מערבית. נכון, רכישת כלי תקשורת היא לרוב השקעה לא-מי-יודע-מה מבחינה כלכלית, אבל הסיבה האמיתית להימנעות הסינים מרכישת כלי תקשורת איננה כלכלית. כפי שמסביר איש עסקים ישראלי שמייצג כבר שנים חברות סיניות, הממשלה הסינית אוסרת על החברות ה"פרטיות" בסין להשקיע בכלי תקשורת - משום שהם נחשבים לגורמים המפיצים רעיונות "מסוכנים".

למה זה נוגע לנו? כי הממשלה הסינית הופכת להיות שותפה יותר ויותר מרכזית בחיינו בישראל, והשותפה הזאת מביאה איתה לשולחן לא רק שיקולים עסקיים. לצד השליטה הסינית בתנובה, הרצון לשלוט בחברות ביטוח וההשקעות בטכנולוגיה ישראלית, שתוארו השבוע ב"גלובס" בטור של דובי בן-גדליהו, הולכת ומתרחבת הנוכחות הסינית בתחום התשתיות. הסינים מקימים נמל חדש באשדוד ויפעילו את הנמל החדש בחיפה. השבוע פורסמו מכרזים לקו הרכבת הירוק והסגול בתל אביב - שיצטרפו לקו האדום ההולך ונבנה מתחת לתל אביב. הקו הראשון של הרכבת הקלה נבנה כולו על ידי חברות מסין. בשם הרצון לחסוך כסף ולזרז עבודות, הכניסו שר התחבורה ישראל כ"ץ וחברת נת"ע האחראית על הפרויקט את הסינים לתוך הקרביים של העיר העברית. "החשיבה הסינית מאוד ברורה", אומר מנכ"ל חברה מערבית המתחרה בסינים, "לעשות תשתיות במדינות כדי להשיג שליטה פוליטית. זה בא לידי ביטוי באפריקה ובמדינות חלשות וחבל שאנחנו נכנסים לזה. כניסה לתל אביב שווה שליטה בחברת החשמל, שליטה במערכות הרמזורים. המנהרה עוברת 50 מטר מהבור של המטכ"ל בקריה". אבל הפוליטיקאים הישראלים שנלחמים בחירוף נפש נגד מדינות מערביות שתורמות כסף לארגוני שמאל קיצוני לא חושבים שהעברת השליטה במערכות תשתית חיוניות לידי מדינה לא-דמוקרטית ולא-מערבית היא נושא שראוי לדיון ציבורי.