הנקראות ביותר

יאיר כץ, יו"ר הוועד בתע"א, בראיון בלעדי סוער בצל החקירות

החשדות על הפעלת לחצים להתפקדות פוליטית: "לא מתביישים בפעילות הזו" ● העבודה בצלו של אבא, השר חיים כץ: "כל בוקר קמתי כדי להוכיח שאני בזכות עצמי" ● והמאבק בקיצוצים: "הייתי רוצה לראות התייעלות בהנהלה" ● יאיר כץ, יו"ר ועד העובדים בתעשייה האווירית, מסכם שנה סוערת ● הכתבה פורסמה לראשונה ביולי 2018, לפני הבחירות לראשות ועד העובדים

יאיר כץ / צילום: יונתן בלום
יאיר כץ / צילום: יונתן בלום

בחדר של יאיר כץ, יו"ר ועד העובדים של התעשייה האווירית, תלויה סדרת תמונות היסטורית, המתעדות את הפגנת עובדי התע"א נגד ביטול פרויקט הלביא בשלהי שנות ה-80. בתמונות נראים המוני אדם, צועדים, צועקים, מוחים, עם שלטים, בלי שלטים. באחת מהן נראים המוחים עומדים על גג של מכונית. "הנה, שם אבא שלי", מצביע כץ על אחד מהם בתמונה. האב הוא שר הרווחה חיים כץ, שהיה יו"ר הוועד האלמותי של עובדי התע"א. עוד נחזור אליו, אל התפקיד הזה שמילא במקביל לכהונתו הפוליטית, לחשדות סביבו וכן למעצר המתוקשר של כץ ג'וניור. אבל כרגע, המרואיין שלנו רוצה שנתמקד בתמונות שבחדר. הוא רוצה להעביר באמצעותן מסר.

ברוב של 90%: יאיר כץ הוא שוב יו"ר ועד העובדים בתע"א

"זו תזכורת", הוא אומר. "הלקוחות שלנו בעולם - זה לא מעניין אותם שאנחנו נאבקים על זכויות עובדים (הכוונה היא לגורמים שהתקשרו בחוזים עם התע"א). לכן אנחנו נעשה את כל המאמצים כדי שלא לחזור לצמתים. כי אם זה מה שייקרה, הם פשוט ילכו לחברות אחרות".

על פניו, נראה שהיום יותר מתמיד הסיכוי להגיע לאותן סיטואציות הוא סביר למדי. היו"ר הראל לוקר כבר הצהיר שבכוונתו לשלש את שיעור הרווחיות של התעשייה האווירית לכדי 9% ועל סדר יומה של ההנהלה החדשה בראשות נמרוד שפר ניצבת תוכנית התייעלות, שבמסגרתה יבוצע איחוד חטיבות. על-פי השמועות, המהלך יצריך פיטורים של כאלף עובדים. זאת, בנוסף לתוכנית ההתייעלות הקודמת - "הסכם הצמיחה", כינו אותה - שכללה פיטורי 730 עובדים ועדיין לא הסתיימה בפועל.

כץ בהארכת מעצרו, עם סנגורו עו"ד אילן בומבך / צילום: שלומי יוסף

אבל יאיר כץ בשלו: "בשלב שבו אני נמצא היום, אני מקבל אוזן קשבת, לפחות מהשיחות הקצרות עם נמרוד", אומר מזכיר אחד הוועדים החזקים במדינה, המאגד תחתיו כ-15 אלף עובדים. "אני מאמין בהידברות, במשא ומתן. אותו וקטור משדר לשנינו: טובת החברה. ולשם שנינו שואפים".

מבחוץ, זה לא נראה כל-כך רומנטי כמו שזה נשמע מפיך. בתקופה האחרונה יש דווקא תחושה שאדי הדלק כבר באוויר, רק מחכים לגפרור שידליק אותם.

"מה שקראנו בעיתונים לא מתיישר עם מה שקורה בפועל. להנהלה ולנו יש אחריות משותפת: לשמור על העובדים ולשמור על החברה. האחריות של העיתונאים זה לכתוב. מי שיכתוב, שיכתוב".

נו, אבל בחייך, אתה לא ילד. הולכים לאחד חטיבות. אתה מבין שמדובר בפיטורים.

"לא בהכרח. באותו זמן אנחנו מדברים גם על פרויקטים שדורשים גיוס של מאות עובדים, וזה מסתדר בול עם ניוד עובדים. אני חושב שיש פתרונות לכל דבר ושאין צורך בפיטורים. אנחנו לא ניתן יד לפיטורי עובדים. הלכו כבר 730 בהסכם האחרון וההנהלה מבינה שהיקף העובדים כיום הוא 'רזה' ושאין צורך בפיטורים נוספים. מה שכן, הייתי רוצה לראות התייעלות בהנהלה".

וזה לא קרה לדעתך?

"ההנהלה הייתה יכולה להיות יותר רזה, יותר יעילה ופחות בזבזנית. אני מקווה שנמרוד שפר והראל לוקר יובילו אותנו לכיוון של הנהלה רזה ועם סכין בין השיניים, שתביא לכאן פרויקטים חדשים ותשמור על העובדים. היינו במצב של 22 אלף עובדים, למה לא לחזור לשם? התייעלות היא פיטורי עובדים? לא בהכרח".

"אנחנו צריכים לובי"

כץ, 38, בחור צנום, עדין משהו. מבחינה חיצונית, האיש האחרון שאפשר לתייג בסטריאוטיפ של אדם החשוד בסחיטה באיומים. לפי אותם חשדות, כץ וחברים נוספים בוועד, בהם אביו, הפעילו לחץ על עובדי התע"א להתפקד לליכוד. לדבריו של כץ, שבילה חמישה ימים במעצר לפני כשנה, המראה התמים הזה שלו היה בעוכריו.

האב, שר הרווחה חיים כץ / צילום: איל יצהר

"זה היה יום רביעי, חמש וחצי בבוקר, דפיקות בדלת", הוא משחזר. "אני ישן, כי ערב לפני כן היינו בחתונה של בת של אחד מחברי הארגון". הוא קם, הולך לקיר ונעמד בפינה, קפוץ וחפוי ראש בעת ובעונה אחת, כמו אדם בצפירה.

"נכנסתי לתא המעצר, הדלת נסגרת, ואני עומד ככה. היו שם עוד שבעה אנשים, אני עומד והם כולם יושבים על המיטות, משחקים ארץ עיר. אחד מהם אומר לי: על מה אתה כאן? אני אומר: סחיטה באיומים. אומרים לי: את מי אנסת? אני באמת אומר לכם: אני על סחיטה באיומים. אמרו לי: תראה פרוטוקול של בית משפט. אמרתי להם: החוקר שלי אמר לי שאני לא יכול. הם צחקו לי בפנים: החוקר שלך רוצה שנזיין אותך. אני מגיע מיום שלם של חקירות, אחרי שלקחו אותי מהבית, ונכנס לתא מעצר עם אחד שחשוד ברצח, אחר שחשוד באלימות במשפחה ושלישי בסחר בסמים".

תוך כדי התיאור, משהו בקולו נשבר בהדרגתיות, בשלב הזה כבר אפשר לאתר את הגודש המוכר בחלל האף שמאפיין אדם שמחניק דמעות: "אשתי הייתה ערה עם שתי הבנות - אז בנות שנתיים וארבע. היא פותחת את הדלת ועומדים שלושה שוטרים, שואלים אם אני נמצא.

"עכשיו, הפרשה כבר התפוצצה, כמה חברי ועד נעצרו, כך שהערכנו שזה יבוא, והכנתי אותה, אמרתי לה: אני מניח שיבואו, ישאלו שאלות. אז אשתי אמרה להם: אל תעשו סצנה, יש ילדות בבית. הם הגיעו עם צווי חיפוש ועוד כל מיני מושגים שאני מכיר מהסרטים. הבת הגדולה ישבה על הספה, אבל הקטנה הלכה עם השוטרים, אמרה להם: פה זה הארון שלי, פה זה הצעצועים שלי".

עכשיו כץ כבר מתקשה לדבר. את הדמעות כבר אינו יכול להסתיר. אולי לא רוצה. אחרי כמה רגעים הוא ממשיך: "השוטרים אומרים, אנחנו צריכים לקחת אותו, יש לנו צו מעצר. ואז הבת הגדולה, שבכל יום רביעי אני הולך איתה בבוקר לבית קפה, שואלת אותי: אז אבא, לא נלך לבית קפה היום? אמרתי לה: היום לא, אולי מחר. והבת הקטנה תופסת אותי, ואומרת לשוטרים: אבל זה אבא שלי. אני זוכר שאחרי לילה בלי שינה, ביום חמישי בבוקר, אני פוגש את עורך הדין, ואז הוא אומר לי: לפני שנתחיל, אני רוצה להקריא לך סמס מאשתך. היא כתבה לי שם שהם חושבים עליי. כשהוא הקריא לי את זה, במשך חמש דקות בכיתי".

בוא נדבר רגע על החשדות עצמם: הטענה היא שהופעל לחץ על עובדים בתע"א כדי שיתפקדו.

"אין לי מה להסתיר. אנחנו לא מתביישים בפעילות הזו. לא צריך להיות דון קורליאונה כדי להסביר לעובדים למה חשוב להתפקד, להיות מעורבים פוליטית. כמובן שיש שיעדיפו להתפקד למפלגת השלטון, אבל אנחנו מכירים אנשים שהתפקדו למפלגות אחרות".

אז זאת הסיבה? לאחד הוועדים הכי חזקים בישראל חשוב לחנך לדמוקרטיה?

"זה בגלל הניסיון שהיה לנו שלושים שנה אחרונה, כשהצלחנו בקושי רב להגיע לגורמים בממשלה".

לגורמים בליכוד, אתה מתכוון.

"למה? חברי מרצ לא יושבים בוועדות? אנחנו צריכים לובי בכל מקרה. בעלי הון מנצלים את הקשרים שלהם, לנו יש אינטרס של עובדים".

בגלל דבר כזה המשטרה מדווחת על "שחיתות עמוקה"?

"הפרשה הזו עירבה מספר פרשיות שונות ולא בכולן אני בקיא. בפרשה שרלוונטית אליי, הטענה היא שהכרחתי עובדים להתפקד ושאיימנו עליהם שאם הם לא יעשו את זה, נפטר אותם. זו פרשה הזויה, אני והחברים שלי שמעורבים בה לא עומתנו עם אף עובד שאמר שעשינו את זה. אמרתי לחוקרים: תביאו את המקרים, איפה העובדים. המשטרה יצרה מצג כאילו לחצנו על עובדים".

המל"ט הרון / צילום: תעשייה האווירית

לא היה שלב שבו הרגשת קצת כעס כלפי אבא שלך? הרי במידה מסוימת, לפחות מבחינה תקשורתית, הוא מזוהה מאוד עם השילוב של פוליטיקה וראשות הוועד. היו אז דיווחים על כך שהוא הוציא אוטובוסים של עובדי התע"א להצביע בפריימריז בליכוד.

"לא כעסתי בשוב שלב, כי אני מבין את המשמעות האדירה הזו של היכולת להגיע לפוליטיקאים".

ואיזו היענות הייתה לזה, להתפקדות?

"אם היינו לוחצים, כמו שהמשטרה טוענת, הייתה היענות יותר גדולה".

כל הפרשה הזו גרמה לך אולי להסתכל על דברים אחרת?

"התחשלתי מאוד. ההתנהלות שלי הייתה ישרה. לא הייתי משנה את דרכנו. מה שכן, למדתי קצת על איך עובדות הרשויות, מה זה כלא מבפנים".

למרות כל מה שאתה אומר, המשטרה המליצה להעמיד אתכם לדין.

"משיקוליה שלה, אבל אין לי ספק שהפרקליטות תחליט אחרת, אנו מחכים בקוצר רוח שזה יקרה".

בעקבות המעצר, כץ וחבריו הושעו לפרק זמן של כחצי שנה מהתע"א: "כשחזרתי מההשעיה, היה לי כעס אמיתי על ההנהלה שהשעתה אותנו. כל-כך כעסתי, אבל אמרתי לעצמי שאם אני לא יודע לבלוע את הצפרדע הזו, אני פוגע ב-6,000 מהנדסים (באותו זמן כץ ייצג את המהנדסים בלבד, בטרם נבחר למזכיר ארגון העובדים)".

על מה היה העלבון?

"על הפניית העורף. היום, כשאנחנו חיים בקצב של 300 קמ"ש, כל הסיפור הזה כבר לא בפרונט. לא השארתי אותו מאחוריי, אבל העשייה והתרומה והסיפוק הזה נותנים לנו ללכת בסוף היום לישון עם חיוך על השפתיים".

"לא זורקים עובדים לרחוב"

כץ, בוגר לימודי הנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת בן גוריון ובעל תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטה הפתוחה, הצטרף לתעשייה האווירית לפני עשר שנים כמהנדס תכנון ובקרה. חמש שנים לאחר כניסתו לתפקיד, אחד מנציגי ועד המהנדסים יצא לפנסיה. כץ החליט להתמודד על התפקיד, וזכה.

רצית לשחזר את המהלך של אביך.

"זה לא עמד במסגרת קבלת ההחלטות. הלכתי בעקבות הלב שלי. בן אדם ממוצע, כמה פעמים ביום הוא שומע תודה? אין דבר יותר מרגש מלדעת לעזור לבן אדם בזכות היכולות שלך. היכולת שלך לגוון את התעסוקה למישהו, או לגשר בינו לבין הממונה שלו. הנה, ביום שישי האחרון סיפר לי בן אדם על מצב כלכלי קשה, והצלחנו לארגן תרומה של רהיטים אליו הביתה. כל בוקר קמתי כדי להוכיח שאני בזכות עצמי, בזכות היכולות שלי. כשאנשים באו ואמרו: אבא שלך ככה, אבא שלך ככה, אני אומר: אני לא, אני לא חושב כמוהו. אני חושב שיש לי את מה שצריך בשביל להיות מנהיג עובדים מוצלח, ומה שקיבלתי מאבא שלי אי אפשר לקחת ממני. אני חי את זה".

ספינת הסיור סופר דבורה סימן 3 / צילום: תעשייה האווירית

איזה יחסים היו לכם?

"הוא היה דמות דומיננטית, אך לא בבית. אני זוכר אותו נכנס הביתה עם תיק הג'ימס בונד שלו, בודק לנו את שיעורי הבית. כשהיינו יחד בטיול בר מצווה בארצות הברית, הוא אמר לי: אני חושב שפעם ראשונה למדתי להכיר אותך. הקשר בינינו התהדק כשהייתי חייל. שירתי בדוכיפת ויצאתי לקורס קצינים. אז התחלנו להתחבר יותר. הייתי מתקשר אליו כשהיה צריך לאסוף אותי מאיזה מחסום. היחסים ביננו קרובים עד היום".

הוא עודד אותך להתמודד על התפקיד?

"לא".

איך הגיב כשנבחרת?

"לא הייתה שם איזו סצנה. אני חושב שוואנס נכנסתי לזה, והוא ראה כמה אני אוהב את זה, הוא שמח. ואתם יודעים מה? מאבא שלי קשה לשמוע פרגון. הוא מהגברים של פעם, של המבט בעיניים או הצ'פחה, והייתי שומע דרך קולגות שלו, חברי ועד, שהוא פתאום שאל אותם: איך יאיר, הוא טוב, הא? הברק בעיניים כשהגעתי אליו יום אחרי שנבחרתי היה משהו שאי אפשר להתעלם ממנו. זה משהו שגורם לי להרגיש: וואלה, הוא גאה בי".

קשה להשתחרר מהרושם שנבחרת לתפקיד בזכות אביך.

"יש עובדים שבחרו בי בגללו, ויש גם חלק שהפוך: לא בחרו בי בגללו. אם אנחנו מתייחסים לבחירה שלי, הייתי שלוש שנים יו"ר נציגות המהנדסים, עם רשימת הישגים ארוכה. הרוב הגדול של מי שבחרו בי, זה כי האמינו בי וראו בי מסוגלות להביא תוצאות. אם מסתובבים בקרב העובדים, מבינים כמה הם העריכו את התרומה של אבא שלי לתנאי העבודה שלהם ולכל מה שטוב בתעשייה האווירית".

במה אתה שונה ממנו?

"אנחנו אנשים שונים עם תפיסות עולם שונות".

במה בעיקר אתם שונים בתפיסות העולם?

"הוא מציב לעצמו מטרה ולא מסתכל ימינה-שמאלה. אני כן".

תן דוגמה.

"קחו לדוגמה את נושא היחסים עם התקשורת: לי חשוב להראות כלפי חוץ את הדברים היפים שאנחנו עושים כאן למען העובדים. תדמית הארגון בכלל ושלי בפרט היא שלילית ביותר, אני מבין את חשיבות התקשורת, בשנה וחצי האחרונות עברתי עליהום תקשורתי".

טוב, בוא, זה לא היה בחלל ריק. יש נגדך חשדות.

"התקשורת הציגה את הדברים בצורה שבחרה להציג, ואני, שרואה את עבודת הארגון, שהיא שונה בפועל ב-180 מעלות ממה שמועבר לציבור האזרחים, אמרתי לעצמי שיש הרבה מה לעשות".

מאיפה לדעתך הגיעה התדמית השלילית?

"אני חושב שאזרחי ישראל רואים את ועדי העובדים באור שלילי, כאילו ההתאגדות היא כדי להשיג דברים בזול. תמיד יש כתבות לפני החגים שמפרטות את המתנות שמקבלים העובדים בחברות השונות, ואם אני שם את עצמי כאזרח מהשורה שמקבל 300 שקל מתנה לחג ממקום העבודה - ירגיז אותי שאחרים מקבלים הרבה יותר".

כמה אתם אחראים למצב הזה, לתדמית הזו שדבקה בכם? לתעשייה האווירית יש תדמית של חברה מסואבת, לא יעילה, בזבזנית.

"ארגון העובדים שלנו הוא מהבודדים שאני מכיר שחתם בלי הפגנות או השבתות, בלי מאבקים, על הסכם צמיחה שהכניס את היד לכיס של העובדים, שנתן אור ירוק לפיטורים של 730 עובדים קבועים, דחה הסכמי שכר שחולקו במשק".

איך אתה מסיר את הדיסוננס הזה, בין התדמית שלכם כוועד כוחני לבין המתינות שאתה מציג פה? אולי זה קשור לתדמית הכוחנית של אביך?

"אבא שלי אוהב את התעשייה האווירית, זה הבית שלו, זה הכול בשבילו. הוא עשה הכול כדי להגן על זכויות העובדים ולא פעם או פעמיים הוא ויתר כדי לשמור על החברה או על חוסנה.

"אני חושב שהוא התנהל לא טוב מול התקשורת. הוא לא חיפש את זה, פחות פתח את הדלת לעיתונאים וחלקם נטרו לו טינה בעניין הזה ואולי אפילו כתבו נגדו. אני רוצה להיות זמין לעיתונאים. אני מעלה פוסטים בפייסבוק. מפעם לפעם גם העובדים מצפים ממך לראות מה אתה עושה, אני בהחלט חושב שהשקיפות של עבודת הארגון היא נר לרגליי. אני מתכוון להוציא איזה עלון עם הפירוט של הוועדות השונות וכמה כסף מושקע בכל ועדה. היום עובדים לא יודעים כמה אנו משקיעים".

הרכב האוטונומי RoBattle / צילום: תעשייה האווירית

אם כבר הזכרת את זה, אחת הטענות היא על הצטברות של 100 מיליון שקל בקופת הוועד.

"יש 87 מיליון שקלים שמתחלקים בין 15 אלף עובדים, 6,000 שקל לעובד. זו קופה שהיא עתודה. כסף לבן ליום שחור. תראו, אם תשאלו את האדם מהיישוב, יגידו לך שחברי הוועד הם אנשים שלא עובדים, אוכלי חינם, מושחתים. אבל יש לנו בקרב חברי הוועד ראש תחום תקשורת בפרויקטים הסודיים בתע"א, חבר ועד אחר הוא מומחה בקנה מידה עולמי. אני לא מחפש כבוד בשביל עצמי. התעשייה האווירית זה מקום הפרנסה שלי ושל עוד אלפי עובדים, אנחנו אוהבים את המקום הזה ונעשה הכול כדי לשמור עליה".

מדברים כרגע על מהלך הבראה בלתי נמנע.

"את המספרים שפורסמו שמעתי רק מהכתבות, מעולם לא שמעתי את זה באופן פורמלי מאף גורם. הסכם הצמיחה עוד לא הסתיים. לא שמעתי מאף גורם הנהלה, אבל אני חושב שאנחנו משלמים מחיר כבד כדי לשמור את התעשייה האווירית חזקה. היו"ר הקודם החליט לחתום על ההסכם כדי להשאיר אותה בחיים. ביקשתי מההנהלה להציג בפניי כיצד הכסף שנחסך תועל למקומות שאליו צריכים ומה הם מתכוונים לעשות".

לפי מה שאתם יודעים, הכסף תועל למקומות הנכונים? ההסכם הרי דיבר גם על קיצוץ מספר הסמנכ"לים.

"אנחנו כרגע לא רואים ביטוי לעניין הזה, אבל אנחנו מבינים את המגמה וגם אנחנו היינו רוצים לראות הנהלה רזה יותר ויעילה יותר לפני שמאריכים את הסכם הצמיחה. במהלך הסכם הצמיחה גם חולקו בונוסים למנהלים על הרווחים של 2014, וזה בזמן שאנחנו העובדים שילמנו בכיסנו. מדובר פה בהיבטים של נראות. אני הייתי קצין בצבא וכשאתה צריך את המחלקה מאחוריך, איזו מחלקה תלך מאחוריך כשאתה פוגע בתנאי השירות שלהם ודואג לעצמך?".

בוא נבין על מה אנחנו מדברים. השכר הממוצע בתעשייה האווירית הוא 24 אלף שקל.

"יש כאן עובדים שנזקקים להשלמת הכנסה ולא מצליחים להגיע לשכר המינימום. יש מאות כאלה. לצד אלה ישנם עובדים בחזית הטכנולוגית של העולם כולו, שאני, כדי לשמור אותם בתעשייה האווירית, מתמודד מול חברות הייטק שמציעות שכר גבוה בהרבה. נכון שהשכר הממוצע הוא 24 אלף שקל, אבל אם תשימו את הראש במקרר ואת הרגליים בתנור, אולי ממוצע טמפרטורת הגוף שלכם יהיה סביר, אך יצרתם לעצמכם גוף מת. אחד הדברים שאני גאה בו לגבי התעשייה האווירית, זה הביטחון התעסוקתי. אדם שמגיע לגיל 45-50, אולי האצבעות שלו מתקתקות פחות במהירות, והטכנולוגיה החדשה לא טרייה אצלו. אנחנו כאן לא זורקים אותו לרחוב כמו בחברות אחרות".

איך אתה מסביר את זה שחברה כל-כך טובה, עם חוזים בהיקפים של מיליארדים, משיגה שיעור רווחיות כל-כך נמוך?

"אם יש הסכמים מצוינים וחוזים, אחד הדברים שיכולים להגדיל את שורת הרווח הוא ניהול. אם ייעשו שינויים ארגוניים שלא יפגעו בזכויות העובדים, אנחנו נשמח. אנחנו דואגים שלפני שאתה קולט עובד חדש, תמצה את יכולות הניוד בתוך החברה. התפיסה שהעובדים הטובים ביותר נמצאים מחוץ לתעשייה האווירית, זו תפיסה שגויה. או התפיסה שכשאתה מחפש מנהל טוב, תחפש בחוץ. אנחנו נעשה הכול כדי שדור המנהלים הבא יגדל כאן, בתעשייה האווירית".

ונמרוד שפר?

"זה מינוי מבחוץ. יש לו רקורד מרשים לכל הדעות, הוא אדם ראוי. מהשיחות הלא ארוכות שהיו לי איתו, הוא נשמע לי כאדם קשוב, שטובת העובדים לנגד עיניו. נמרוד יבין מהר מאוד שבלי עובדים הוא לא יוכל להגיע לשום מקום".

"לא מפתחים פה ברגים"

בשנים האחרונות הוחמרו התקנות בנושא העסקת קרובי משפחה בחברות ממשלתיות, כך שרק במקרה של ערך מוסף מובהק תתאפשר העסקה כזו. יאיר כץ, שרעייתו עובדת בתעשייה האווירית, דיבר בין היתר על התקנות האלה בנאום הבחירות שלו למזכירות הארגון. הנימוק היה פשוט למדי: "אין מי שאוהב את החברה יותר מהילדים שלנו", אמר אז.

נשמע כמו הצדקה לנפוטיזם.

"אני גאה לדבר על זה. על זה גדלתי. תעשייה אווירית זה בית, וכך גם אצל כל בן משפחה שנכנס. אבל בואו ננסה להסתכל על התמונה כפי שהיא. חוק החברות לא מדבר על קרבה ראשונה, אלא על קרבה מאוד רחוקה. יש 300-400 אלף עובדים פוטנציאליים שפסולים מלעבוד פה. עכשיו, לא מפתחים פה ברגים, אלא לוויינים, מל"טים, טילים. אז אם יש לך בן דוד של בן דוד, הוא מנוע בגלל קרבת המשפחה הרחוקה הזו. איפה חוק שוויון הזדמנויות? נפגשתי בעניין הזה עם ינקי קוינט (מנהל רשות החברות הממשלתיות). הוא מבין את המשמעות של הדבר, יש לו התפיסה שלו ואני מקווה שנצליח לשנות אותה. אני בעד החוק ככל שזה נוגע לחברי ועד ולמנהלי משאבי אנוש ולמנהלים מעל היררכיה מסוימת, אבל לא לעובדים פשוטים".

כמה קליטות של קרובי משפחה היו בשנה שעברה?

"שש. הנוהל הזה לוקח כמה חודשים וסבב חתימות ארוך. אני אפעל לביטול הנוהל. זה לא שאני מעודד נפוטיזם, אני מעודד שוויון הזדמנויות. כל עוד יש סינון, כך שייכנסו רק הטובים ביותר, לא צריכה להיות מגבלה כזו".

יש לך אספירציות פוליטיות?

"לא. אני רוצה לעבוד בחברה שמפרנסת לפחות 25 אלף עובדים באופן ישיר ו-100 אלף באופן עקיף, שדואגת לביטחונם של אזרחיה ויוצרת גאווה אמיתית בעלת תדמית חיובית בקרב כלל האזרחים".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות
לכתבה הקודמתבמחיר של רכב חדש ממוצע ומטה אפשר למצוא מכוניות יוקרה בשוק המשומשות