הנקראות ביותר

כשישראל מחלקת תעודות יושר

נתניהו מציע פטור מחשד באנטישמיות לארצות המוכנות לעשות עסקים, אבל הוא יגלה שהוא מוזיל גם את שמו הטוב

ראש ממשלת פולין בביקור במוזיאון משפחת אולמה שהצילה יהודים בשואה/ צילום: רויטרס - Agencja Gazeta
ראש ממשלת פולין בביקור במוזיאון משפחת אולמה שהצילה יהודים בשואה/ צילום: רויטרס - Agencja Gazeta

כן, למדינות יש אינטרסים. כל מדינה מתחילה לומדת על raison d'etat, זה העיקרון המצדיק את מעשי המדינה על יסוד האופן שבו היא תופסת את האינטרסים שלה.

מדינה השוקדת על שירות האינטרסים של עצמה מצפה, או מעמידה פנים שהיא מצפה, כי מדינות אחרות הבאות איתה במגע דווקא יתעלמו מן האינטרסים של עצמן, ויעמידו "עקרונות", או "מוסר", או "צדק" במרכז מדיניותן, כל זמן שהעקרונות האלה יוחלו על יחסיהן איתה.

ישראל רצתה שכל העולם ידבר בלשונו של יאן מסריק, שר החוץ הלא-קומוניסטי האחרון של צ'כוסלובקיה ב-1948. הוא התפלמס עם אלה המחשיבים אינטרסים של נפט על חשבון חירותם של היהודים. אינני יודע שום דבר על זרימת נפט, אמר מסריק, אבל אני יודע הרבה על זרימתו של דם יהודי (בערך, אני מצטט מזיכרוני).

לשון אחר, הצדק מחייב תמיכה במדינת היהודים גם אם האינטרס החומרי מצדיק תמיכה באויביה.

בחינת המידה שבה ישראל עצמה החילה את הכלל הזה - צדק על חשבון התועלת החומרית - על מדיניות החוץ שלה מצריכה דרגה ניכרת של ציניות ומצדיקה דרגה לא מבוטלת של בחילה. במורד הדרך מ-1948 ישראל הייתה עוצרת בסיבובים, כדי לפלרטט עם המשטרים האיומים ביותר עלי אדמות: עם הגנרלים בשורה של משטרי דיכוי באמריקה הלטינית, עם אוסף מגוון של רודנים ברוטליים באפריקה.

המוסר והצדק לא עניינו את יצחק רבין ואת שמעון פרס כאשר כרתו ברית אסטרטגית עם מדינת הלבנים בדרום אפריקה, והוליכו את ראש ממשלתה, נאצי לשעבר, בפרוזדורי יד-ושם (1976); הם לא עניינו את מנחם בגין כאשר מכר נשק לכת הצבאית האנטישמית בארגנטינה; הם לא עניינו את יצחק שמיר כאשר ישראל נרתמה למאמץ הטורקי נגד יוזמה אמריקאית לציין את יום השנה להשמדת העם הארמני (1989).

אבל אפילו על הרקע המפוקפק הזה, הנשימה נעצרת לנוכח שיטותיה של הדיפלומטיה הישראלית בימי בנימין נתניהו: ראש ממשלת ישראל מוזיל את מחיר שירותיה של מדינת היהודים בשוק הבינלאומי. הוא מציע תעודות יושר למדינות אירופיות, שמשטריהן וסגנונן הפוליטי היו מעניקים להן מקום טוב בגלריית שנות ה-30 של המאה ה-20. מוטב לזכור, שפולין, הונגריה ואוסטריה פנו עורף לדמוקרטיה והעמידו שנאת מיעוטים וליברלים במרכז הווייתן, עוד לפני היטלר ובלי כל קשר אליו.

רישיון לדכא אחרים

ה-raison d'etat הוא עכשיו עניין של כלי מיטה. ישראל בהנהגתו של מר נתניהו נואפת בראש חוצות, מתמסרת בקלות, מבזה את ההיסטוריה של העם היהודי באירופה, פורטת לפרוטות את סבלו ואת ייסוריו לטובת... לטובת מה? ברית אסטרטגית עם הונגריה? עזרה צבאית הדדית עם אוסטריה? מסע בין כוכבים עם פולין?

השואה אומנם הייתה ניסיון יהודי יחידאי. אפשר לעשות אוניברסליזציה של לקחיה, אבל אי אפשר להפקיע את בלבדיותה. כן, בתאי הגזים הומתו גם חיילים סובייטיים, ובמחנות הריכוז נכלאו גם סוציאליסטים, הומוסקסואלים וצוענים; אבל אף אחת מן הקבוצות האלה לא הייתה יעד לחיסול מלא.

לעומת זאת, הנסיבות שאפשרו את השואה היו רחבות ועמוקות יותר משנאת יהודים. הן נבעו מהידרדרות רבת שנים של תנועות לאומיות ומהשחתת הרעיון של מדינת-לאום. הלאומיות המרכז-אירופית התחילה באופן ליברלי למדי, אבל השילה את הליברליות שלה במרוצת השנים עד שהעניקה כסות לריאקציה. אהבת לאום שימשה הצדקה לשנאת לאומים אחרים. ההשתחררות מדיכוי העניקה רישיון למשתחררים להתחיל לדכא אחרים.

התחייה הדמוקרטית של קץ הקומוניזם לפני רבע מאה עמדה לאפשר התחלה חדשה. עד מהרה התחוורה ההחמצה. במקום לכתוב פרקים חדשים, דפים נתלשו מן הספר הישן. בין הוויסטולה לדנובה חוזרת ומתחוללת הידרדרות. את מקום הדמוקרטיה הליברלית תופסים משטרים סמכותניים, המתייחסים באיבה אל ערכים אוניברסליים כמו סובלנות וכבוד לשלטון החוק.

שליש משופטי העליון פוטרו

ההתחייבות החגיגית "לעולם לא עוד" מחייבת הרבה יותר מאשר הגנה על זכויות יהודים. היא מצריכה הרמת קול נגד הריסת דמוקרטיות ונגד הסתה אתנית וגזעית. תחת זאת, ראש ממשלת ישראל מחליט להעניק תעודת יושר לקנצלר של אוסטריה, מפני שסבסטיאן קורץ הצעיר הואיל לדבר בכנות על תפקידה של אוסטריה בשואה. בהחלט טוב שהואיל, אבל פרשנותו ההיסטורית אינה משחררת אותו מאחריות לשותפותו הפוליטית עם מפלגה גזענית, שיש לה שורשים ניאו-נאציים (מספר מדכדך של ישראלים התנדבו בשנה האחרונה לנקות את המפלגה הזו מכל חשד). תעודת היושר הישראלית שלו משחררת אותו מן הסיוט של חרם בינלאומי ממין זה שהוטל בשעתו על אוסטריה בגלל נשיאות קורט ולדהיים.

כיוצא בזה, הפתעה נעימה חיכתה בשבוע שעבר לממשלת פולין: בעצם השבוע שבו המשטר פיטר שליש משופטי בית המשפט העליון, ועורר גל גינויים והזהרות מפני סנקציות באירופה, תעודת יושר מישראל מקילה עליו להתנקות מן החשד שהוא היורש של זן פוליטי לאומני עכור, שהתנכל בשעתו לא רק ליהודי פולין אלא לכל מיעוטיה.

האומנם הלך סוף-סוף הזרזיר אצל העורב? האם מר נתניהו השליך את עצמו אל חיקו החם של הימין הקיצוני במרכז אירופה לאחר שעשה כן בארצות הברית? כשלעצמי אני נוטה לפקפק. הוא כנראה חושב שהוא בסך הכול מלהטט בשדה הדיפלומטיה; שהוא מתחכם להרגלים דיפלומטיים עבשים; שהוא מערים על הציפיות הטבעיות. הוא חושב שהוא משלם בביטקוינים שקנה בזול על סחורה יקרה. הוא טועה. הוא משלם במטבע קשה, המתחיל לאבד את ערכו ואת שמו הטוב.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות
לכתבה הקודמתטראמפ ממשיך להתרחק מהמרכז