חיבוק מבריטניה: מה אפשר ללמוד מהביקור של הנסיך ויליאם

השבוע הגיע לארץ הנסיך ויליאם, דוכס קיימברידג', לביקור ראשון מטעם בית המלוכה הבריטי בישראל. לא ניתן בסיקור שנמשך יום אחד ללמוד באמת על אופיו של אדם, אבל כתבים המלווים באופן צמוד סיורי נכבדים למיניהם - שרות, שועים, סנטוריות, נשיאים וראשות ממשלה - רואים לאורך השנים סוגים של מחוות, כישורי תקשורת אישיים ורצון או אי-חשק מופגן של אדם להקשיב לסובבים אותו. רבים מאותם הנכבדים מקפידים לבצע את מלאכת העמדת הפנים אל מול הצלמים ומיד לאחר מכן מתנתקים ורצים הלאה. לא מאשימה אותם, קשה עד בלתי-נסבל לחיות תחת זכוכית מגדלת ציבורית.

אצל ויליאם - בישראל כבר אפשר לכנות אותו כך, אחרי שההמונים בחוף פרישמן קראו לו 'וילי, וילי, בוא נאכל שאוורמה ביחד' - אפשר היה להיווכח במאמץ מיוחד, שגם הוביל לתוצאות, במתן תשומת לב לאנשים אותם פגש. לוח הזמנים שלו היה עמוס. את יום שלישי הוא התחיל ביד ושם, ומשם הוא המשיך לבית ראש הממשלה בנימין נתניהו ברחוב בלפור, לבית הנשיא ראובן ריבלין, למרכז פרס לשלום ביפו למפגש עם קבוצת כדורגל של ילדים יהודים וערבים ולחוף פרישמן בתל אביב. שם, אחרי סמול טוק עם ראש העיר רון חולדאי, הליכה בחול הים הבוער (‭35‬ מעלות) אל סוכת המצילים, טיפוס מעלה ושיחה בתוך הסוכה עם כ-4 מצילים, ירד הנסיך והתיישב על כיסאות פלסטיק אדומים.

מתחת לצילון החוף חיכו לו השייטת לי קורזיץ‘, והגולשים עמרי חצור ושחר אהרוני. ויליאם בן ‭.36‬ קורזיץ בת ‭ 34‬וחצור ואהרוני בני ‭ .30‬ ארבעתם משתייכים לאותו הדור. נושא השיחה היה הזיהום ממנו סובלים חופי הים ופעילותם של הספורטאים הישראלים מחוץ לגבולות הספורט ההישגי. חצור, גולש גלים אשר זכה באליפות אירופה וסיים שני באליפות עולם לנוער, מקדיש היום חלק מזמנו לעניין. הפעילות שלו ממוקדת בחינוך גולשים וצוללים לאסוף זבל מתוך הים ולהוציאו. אהרוני, מעורב בפעילות ‭ ,(surfing 4 peace) S4P‬ המסייע ברכש והעברת גלשנים למועדון גלישה בעזה, ומעודד אנשים מרקעים שונים לגלוש יחד ולעודד פעילות ספורטיבית חוצת גבולות.

למחרת, ביום רביעי, נפגש ויליאם עם מנכ"לית עמותת צלול מאיה יעקבס, עדי לוסטיג פעילת איכות סביבה בחופי ישראל ועוד אקטיבסטיות. השיחות נסבו על אלמוגים, פלסטיק, שקיות, כלובי בקבוקים, איסוף, מיחזור ואשפה. האיש עם שתי רגליים על הקרקע במלוא מובן המילה.

בחזרה לים. בדקות בהן שוחח ויליאם עם הגולשים, שיגרו אנשי השגרירות הבריטית את הצלמים והעיתונאים לעמוד עם הפנים למגרש הכדורעף חופים. נעמדתי, ומיד הצטרף אלי ומרפק אותי צלם בריטי מבוגר רשמי בשרוולים ארוכים. מן הצד השני מרפק אותי צלם סוכנויות בריטי. צלמים ועיתונאים דוחפים אחד את השני בגסות באירועים מן הסוג הזה. בין אם הם ישראלים או בריטים, בכל מקום בעולם, הם תמיד רומסים בחדווה את הנשים העיתונאיות והצלמות שעובדות לצידם, העיקר שהם יוכלו לצלם יותר טוב מכולם/ן. לא משנה שלרוב הם גבוהים וגדולים יותר.

בזמן שעמיתי הבריטים דחפו אותי, ויליאם נשאר בגבנו עוד דקות ארוכות. אנחנו חושבים כל הזמן שהנה הוא כבר מולנו לפוטו-אופ כדורעף חופים והוא ממשיך וממשיך. שיחה אמיתית.

אדם שנולד נסיך כי נולד במקרה לאב ואם מסוימים. הוא לא תכנן את זה ואין לו תפקיד ממשי בחייו חוץ מלגלות סקרנות ותשומת לב לפרטים החשובים בעולם של ‭ .2018‬ לרגעים חשבתי שזה עצוב, לחיות מאחורי הכלוב הווירטואלי של צילומים, סקרנים, מסקרים וחטטנים. אבל ראיתי אדם שמנסה להוציא את המיטב מן הסיטואציה הייחודית הזאת.

גלויות מירושלים ומתל אביב

במרחק של שישה שבועות אחד מהשני, חוויתי שני אירועים שונים מאוד באופיים. שוני שמעיד משהו על אופיה המפוצל של ישראל ‭ .2018‬ האירוע הראשון - העברת השגרירות האמריקאית מתל אביב לירושלים בחודש מאי - כלל שלל טקסים. קוקטייל חגיגי במשרד החוץ, נאומים רגשניים בארוחת בוקר במלון וולדורף והטקס עצמו בנוכחות מסיבית של העדה האבנגליסטית הישראאמריקנה. זה היה החודש החושני של ירושלים.

האירוע השני - הנסיך ויליאם בקיץ הלוהט של תל אביב עם סוכת המציל של חולדאי וקוקטייל משוגע של מוזמנים חריגים בדשא של השגריר דיוויד קורי ברמת גן. לו הייתי תיירת, רשמיי היו של שמיים וארץ, קודש וחול, עבר ועתיד.

בעוד שני האירועים התאפיינו במבול של מחוות דיפלומטיות עם מעט מאוד משמעות מעשית, קיבלנו אלינו את אורחי מנהיגות העתיד. האחד, נסיך שכנראה יהיה מלך. יהיה לו כתר על הראש ומעמד רם, אך גם אז ימשיכו אנשים לשאול, מי צריך כיום את בית המלוכה הבריטי ומה הוא עושה בחייו חוץ מלהיות בתפקיד.

האחר, ג'ארד קושנר, בן ה-‭,35‬ חותנו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. גם עתידו הפוליטי של זה ככל הנראה עוד לפניו.

שניהם הגיעו לתפקידם באמצעות קשרי המשפחה. אף אחד משניהם לא נבחר או עבד קשה מדי כדי לשבת בכיסא הקדמי של ההיסטוריה.

ויליאם חסר סמכויות רשמיות אך בעל השפעה תודעתית. קושנר, איש עם מושכות בידיו. פער הגילאים בניהם עומד על שנה אחת בלבד. כל אחד מהם, בבואו אלינו, ניהל אירוע חשוב. מדינת ישראל אירחה את שניהם בנדיבות, בתשומת לב לפרטים, בחינניות והתרגשות רבה. כך צריך.

הסמלים והטקסים נראים פומפוזיים ברגע האמת אך בדיווחים לתוך ספרי ההיסטוריה ימלאו השניים האלה תפקיד.

הנסיך ויליאם רשם את סיומו של פרק נוגה ביחסים בין ישראל לממלכה הבריטית. הכעס שלהם על אופן סיום המנדט על ארץ ישראל הוביל לכך שבמשך שבעה עשורים לא הציב כאן בן מלוכה בריטי את רגלו (למעט ביקורים לא-רשמיים קצרים).

החתן קושנר רשם את סיומו של פרק מוזר בין ישראל למרבית מדינות העולם, לפיו לא הסכימו לראות בבירת ישראל ירושלים כבירתה הרשמית של המדינה. הוויכוח בין ישראל לקהילה הבינלאומית טרם הסתיים אבל ארה"ב התחילה את הטרנד וכך יהיה מעכשיו.

מלוכה, שמרנות ונשיא מהפכן

על כל אחד מן האירועים ניצחה מדינת המוצא, באמצעות השגרירות המקומית שלה פה. השגריר האמריקני דיוויד פרידמן מחד והשגריר הבריטי דיוויד קורי מאידך. פרידמן התייצב גם הוא לברך את הנסיך ביום שלישי האחרון בערב, כך שגם כולם הצטלבו עם כולם.

האמריקאים חיבקו את ירושלים עם דת, פסוקים, דיבורים על הקמת בית המקדש השלישי, התעלמות מן הנרטיב הערבי, חיבוק לאורתודוקסים ועצימת עיניים מכל היהודים הליברליים והמתקדמים של העולם. בשעת הטקס נהרגו בגדר של עזה כ-‭60‬ פלסטינים והאורחים בטקס קיבלו על כך פושים בנייד, תוך כדי שירת הללויה. הטקס עצמו לווה באלמנטים דתיים, כמעט זרים ליהודים, עד כדי האבסורד שחלק מן הדוברים היו המטיפים הייגי וג›פריס, אנשים שאמרו דברים שנויים במחלוקת על מוסלמים ועל תפקידם ההיסטורי של יהודים.

הבריטים חיבקו את תל אביב עם אבטיח, כדורגל בין יהודים לערבים, כדורעף חופים, בגדי ים, סוכת מציל, רחפן עירייה שמצלם כל רגע, פעילי איכות סביבה ובדשא מעונו של השגריר הבריטי הציגו לנסיך את הדוגמנית בר רפאלי, הזמרים עברי לידר ושירי מימון וגם את נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, איש העסקים יצחק תשובה ומו"ל ידיעות אחרונות ארנון (נוני) מוזס, בהתערבבות ציבורית בלתי-אופיינית לו. למחרת המשיך הנסיך עם הצד הצעיר - סיור בשדרות רוטשילד, פגישה עם נטע ברזילי ופגישות עם פעילים חברתיים בתל אביב.

חולדאי היה צמוד לנסיך חלק מן היום. ראש עירית ירושלים ניר ברקת לא הסכים לבוא לאירוע החגיגי ברמת גן, כיוון שרצה שהנסיך יפגשו בירושלים.

לא ניתן היה לחשוב על אירועים בעלי אג‘נדה הפוכה יותר זה מזה. מצד אחד האירוע של בית המלוכה השמרן, עם הפקה מודרנית, צבעונית, מחוברת למוזיקה, ספורט ולעולם המודרני. מהצד השני האירוע של הבית הלבן התוסס ביותר אי-פעם עם נשיא מהפכן באופיו, עם הפקה נוצרית, שמרנית ומסורתית. עולם מוזר .

אם שולחים את הגלויות שלי מחוף פרישמן בתל אביב ביוני ומשכונת ארנונה בירושלים במאי, חייבים לחשוב על הדבר הבא: האם אין זה אפשרי לחבר ולשלב בין הקצוות? ישראל מורכבת ומסובכת, אך מדוע אמריקה ובריטניה של שנת 2018 רואות אותנו כל אחת בצורה כה חד-צדדית?