הנכד של אלי הורביץ חושף השקעות ענק בהייטק

ליאור שליו, נכדו של מייסד טבע אלי הורביץ, הפך בשקט לאחד ממשקיעי האימפקט הבולטים בישראל • הוא ואמו משקיעים מאות מיליוני דולרים בסטארט-אפים שרוצים להניב הכנסות - אבל גם לשפר את העולם • בראיון ראשון הוא מסביר למה אקזיט הוא לא המטרה, מה הפספוס הגדול של המדינה בתחום החינוך, ואיך מצבה של טבע כיום גורם לו להרגיש

ליאור שליו / צילום: שלומי יוסף
ליאור שליו / צילום: שלומי יוסף

ליאור שליו הצליח עד היום לחיות מתחת לרדאר - עניין מפליא בהתחשב בהיקפי ההון שהוא משקיע, ועוד יותר מפליא בהתחשב בייחוס המשפחתי שלו. מבחינה משפחתית, שליו הוא בנה של ד"ר ורד שליו-הורביץ, נכדו של התעשיין ומנכ"ל טבע לשעבר אלי הורביץ. מבחינה עסקית, עד כה הוא השקיע מאות מיליוני דולרים בחברות טכנולוגיה שיש להן מטרה כפולה: גם להפיק הכנסות, אבל בעיקר לתרום לחברה - מה שמכונה השקעות אימפקט. כמה מהחברות הללו, בתחום טכנולוגיות החינוך והחקלאות, הוא מנהל בעצמו.

לכאורה, לשליו אין באמת סיבה להצניע את מעורבותו במיזמים החיוביים האלה, שיכולה רק לתרום לפיתוחם. ובכל זאת, זו הפעם הראשונה שהוא מתראיין לכלי תקשורת. במהלך השיחה בינינו הוא חוזר ומתלבט אם היה נבון מצדו להתראיין: העבודה מתחת לרדאר, כפי שהוא מכנה זאת, מעניקה נוחות. דברים מתגלגלים נהדר, הוא אומר, גם ללא חשיפה. יזמים מגיעים דרך חברים ושותפים לעבודה, ועכשיו ברור לו שהפניות יציפו אותו. הוא מצפה לזה, אך גם קצת מודאג. אלא שאחרי ההיסוס הראשוני מגיע שטף שיחה מהיר ונלהב כל כך - עד שקשה היה לעקוב אחר דבריו.

"מאז ומעולם הייתי יזם, זה מה שאני אוהב לעשות, זה הפאשן שלי" הוא אומר בשיחה עם "גלובס", "אבל תמיד ניסיתי גם לשלב בין העולם העסקי לעולם החברתי. זו הייתה מבחינתי סוגייה לא פתורה: מדוע אנשים, כולל אני, צריכים להתפרנס מדבר אחד ואז לעשות טוב במקום אחר?".

הרצון לשלב בין שני העולמות הוביל את שליו לפני ארבע שנים לתחום השקעות האימפקט. זה עולם חדש יחסית, לא עסקי במובן השגרתי של המילה אבל גם לא פילנתרופי, והחוקים בו עדיין לא לגמרי ברורים. ביטוי המפתח בו הוא "שורה תחתונה כפולה" - גם כלכלית, גם חברתית. לא תמיד ברור איפה עובר הקו המפריד, ויש ויכוח אם בכלל יש צורך בקו כזה. הדבר היחיד שמסכימים עליו היא שמאחורי כל פעילות בתחום צריך כוונה טובה (או לפחות כוונה שנתפסת ככזאת) ולא רק רווח כספי.

"הגעתי למסקנה שקשה מאוד לגייס כסף עבור סטארט-אפים שרוצים לשנות את העולם, ואומרים בריש גלי: אולי אני לא רוצה לעשות אקזיט, אבל אני מייצר אימפקט חברתי ואני לא אקבל החלטות רק משיקולי מקסום רווחים", אומר שליו, "אלה סטארט-אפים שיודעים לייצר הכנסות ויכולים להחזיר את ההשקעה בהם, ואף לתת דיבידנד - אבל האקזיט הוא לא מה שמניע אותם".

הגישה הזו אינה מובנת מאליה, אפילו לא בעולמות התרומה לחברה. שליו מוצא עצמו תחת ביקורת הן מצד משקיעי הון סיכון, שלא מבינים איך אפשר להשקיע שלא על מנת להרוויח, והן מצד עמותות וארגונים חברתיים, שלא מבינים איך אפשר לתרום לחברה ובמקביל לשאוף לרווח כספי. "זה תמיד להיות הכבשה השחורה: בעולמות הסטארט-אפ אתה המשיגנע, שאכפת לו גם מדברים אחרים חוץ מכסף, ובעולמות החברתיים אתה מוקצה משום שאתה מדבר על כסף. זה בסדר להיות בלימבו הזה. בעיני זה טבעי".

מחפש את היזמים הלא טרנדיים

השותפה של ליאור שליו להשקעות האימפקט היא ורד שליו-הורביץ, אמא שלו. הנה עוד משהו שלא רואים כל יום. צוות שליו-הורביץ לא טרח מעולם להתאגד כקרן או חברה: מדובר בהשקעות משפחתיות, השקעות אנג'ל, בהיקף של מאות מיליוני דולרים, שעד כה נעשו בתשע פעילויות שונות זו מזו. המשותף להן הוא שכולן בתחום האימפקט ושהמעורבות של משפחות שליו-הורביץ בהן לא פורסמה.

מה גורם לכם להשקיע בחברה אחת ולא באחרת?
"משקיעים בדרך כלל מחפשים מילות באזז כמו סייבר או גיימינג. כל מי שלא יכול לספק את הטרנדים העונתיים האלה יתקשה לגייס הון סיד או אנג'ל. מגיעים אלינו יזמים מוכשרים, עם רזומה מרשים, מוצרים פנומנליים וטכנולוגיות מדהימות, אבל הנושא שלהם 'לא אטרקטיבי' מבחינת משקיעים. אנחנו משקיעים ביזמים שמאמינים ביכולת של המוצר שלהם לעשות כסף ותוך כדי כך לשפר את העולם - אנחנו לא מתפשרים לרגע על המוצר ועל היכולת לייצר הכנסות, אבל לא רצים לאקזיט. זה לא אומר שלא יהיו לנו אקזיטים, אלא שהרבה פעמים אנחנו מעודדים ומסייעים ליזמים להגיע לסיטואציה עסקית שמייצרת להם הכנסות, באופן שיאפשר להם להתקיים בלי להסתמך אך ורק על גיוסי הון סיכון.

"אנחנו מחפשים תכלית וכוונה, זה בעיני אחד הדברים הקריטיים בעולמות האימפקט. אנחנו מחפשים את ה-DNA של יזם, שיושב מולך ואומר שהפאשן שלו זה לשנות את העולם לטובה. אם היזם שיושב מולנו יסביר איך הסטארט-אפ שלו יימכר מהר, זה כנראה פחות יעניין אותנו. חוץ מזה, אנחנו מנסים לתמוך ביזמים כדי שיישארו בישראל. עדיף מבחינתנו להקים חברה שמעסיקה עובדים בישראל ומשלמת פה מסים ושולחת טכנולוגיה מדהימה בכחול לבן לכל מקום בתבל. אני מעדיף שההנהלה תהיה ישראלית, שלא תתבייש בזה ולא תסתתר, ולצערי יש גם דברים כאלה".

אפשר להבין את הביקורת שאתם סופגים. להכניס למשוואה שיקולים לא כלכליים זה מהלך שנתפס כאיום על הרווחיות.
"מי אמר שזה חייב לפגוע ברווחיות? תסתכל על תחום השוויון המגדרי: מחקרים מראים שחברות עם ייצוג נשי גבוה יותר במועצת המנהלים מייצרות תוצאות עסקיות טובות יותר מהממוצע. שיוויון מגדרי הוא נושא מעצבן בעיני, כי הוא ברור מאליו ולא צריך להיות המטרה ואפילו לא הדיון. אבל חברה שעושה טוב לסביבה שלה, שדואגת לאיך היא נתפסת ואיך היא מתייחסת לעובדים, ודואגת להקטין פערי שכר, או חושבת מה התרומה שלה לקהילה - לא רק במובן של אחריות תאגידית אלא של פיתוח העסקים שלה - היא חברה שתצליח יותר.

"חברות כבר מבינות היום שהן חייבות לעשות את הדברים בצורה כזו, כי הן גדלו בתוך הקהילה. עוד עשרים שנה אנחנו לא נדבר על שורה תחתונה כפולה או משולשת, אלא יחידה: יהיה ברור שכל חברה היא חלק מה-DNA של הקהילה שממנה היא יצאה, היא לא יכולה שלא לדאוג לקהילה ולפגוע בה. חברה לא יכולה להרשות לעצמה לעשות טעויות חברתיות".

המדינה מבריחה יזמי אדטק לחו"ל

המסע של שליו אל עולמות האימפקט החל לפני שבע שנים, עוד לפני שעבר להשקיע בתחום, כשהקים את חברת אינפוגן שעוסקת בטכנולוגיית חינוך לגיל הרך. בדיקה שערך אז העלתה שהחינוך לגיל הרך מוזנח יותר מאשר בגילאים אחרים: "הנתונים מראים שעל כל דולר שמושקע בחינוך ילד מגיל לידה עד גיל ארבע חוזרים לחברה 14 דולר כשהוא הופך לבוגר. אלא שההשקעה הממשלתית היא הפוכה: הולכת וגדלה ככל שגיל הילדים עולה. אינפוגן הוקמה כדי לנסות ולתקן את המצב. היא פיתחה פלטפורמה דיגיטלית לחינוך ולשיפור התקשורת בין הבית לבין הגן, וגם עשתה מיפוי שלא היה קיים לפני כן, של כל המסגרות החינוכיות בגיל הרך".

אין פה פרוייקט שמייצר הוצאות במקום הכנסות?
"ההיפך הוא הנכון. העובדה שאנחנו יושבים במשרדים שלנו זה שבע שנים, מעסיקים עובדים וצומחים, זו ההוכחה הכי טובה. המוצר שאנחנו מספקים מייצר הכנסות, ולא צריך לדבר בכלל על אקזיט. חברה יכולה להיות רווחית לחלוטין ולייצר אימפקט בעולם החינוך. זה לא אומר שזה בא בקלות, יש המון מה לשפר, וגם הממשלה והרשויות צריכות להכיר את טכנולוגיות החינוך שצומחות בארץ. התעשייה הישראלית עדיין בתחילת האינקובציה שלה, חלק מהפעילות שאנחנו עושים זה לאגד את התעשייה הזו תחת קורת גג אחת ולייצר כוח".

כמה חברות אדטק יש בישראל?
"בהערכה גסה מדברים כרגע על כמה עשרות, שהן כבר אחרי שלב הרעיון על הנייר. הן פשוט מתחת לרדאר. משרדי הממשלה צריכים להסתכל על התעשייה הזו ולהבין שמתרחש פה שינוי, אחרת הרבה מהחברות האלה ידלגו מעל ישראל וזה חבל. אנחנו חברה שחרתה על דגלה עבודה בישראל למען מערכת החינוך, עם עזרה מהממשלה או בלעדיה. אבל אני חושב שלא כל החברות בנויות לזה".

משרד החינוך מעורב בפעילות שלכם?
"במשרד החינוך יש אנשים נהדרים, ואנחנו עובדים איתם בשיתוף פעולה מלא. העניין הוא שבסוף הרשויות המקומיות הן הלקוחות שלנו, וכשאנחנו רואים את רשימת הנחקרים שצועדים לחדרי החקירות - אני חושב שיש הרבה דברים לתקן בעולמות האלה. לשלוח יזם להיפגש עם חלק מהאנשים האלה זו כנראה לא ההחלטה הנכונה. יזם לא אמור לדעת לעסוק בפוליטיקה כזו. אין שום סיבה שיזם ישב מול לקוח שדורש מוצר חינמי, לדוגמה. זה אומר שהמדינה שולחת את אותו יזם למדינה אחרת, ששם ישלמו לו על המוצר".

מה בעיניך פיתוחים טכנולוגיים אמורים לתרום לחינוך?
"אם מושיבים ילד בכתה מול מסך, אומרים לו שזה מסך חכם שמהווה תחליף ללוח, אבל ממשיכים ללמד במתודולוגיה שלימדנו בה לפני 30 שנה - זה לא יעבוד. הדבר שאנחנו יודעים בוודאות הוא שיש אי-ודאות טוטאלית לגבי המקצוע שבו יעסוק הילד כשיסיים את המסגרת החינוכית. אנחנו צריכים לצייד את התלמידים בכלים יזמיים, ב-Soft Skills. אפליקציה בתחום המתמטיקה תדע ללמד מתמטיקה הרבה יותר טוב מהמורה למתמטיקה, ואז המורה צריך להנחיל ערכים, מנהיגות ותרבות דיון. אני חושב שזה יכול להיות פרויקט לאומי, והלוואי שישימו את הפוקוס על זה. חינוך זה הדבר היחיד שיקבע את מקומנו בעולם בעוד עשרים שנה".

רשימת פעילויות מגוונת ובלתי נגמרת

לצד אינפוגן השקיעו שליו ואמו בסטארט-אפ האגריטק אלג'מור, שהצליחה לגדל למאכל אצות ספירולינה - תוסף מזון עתיר חלבונים; חברה נוספת שבה השקיעו השניים היא water.io, שפיתחה טכנולוגיית פקקים חכמים, מבוססי אינטרנט של הדברים, לבקבוקי שתייה, קופסאות תרופות וחומרי ניקוי או קוסמטיקה. האפליקציה של החברה יודעת להזכיר לילד לשתות מהבקבוק ומאפשרת מעקב אחר השימוש בתרופות למטפלים; חברות נוספות הן Intendu, שפיתחה פלטפורמת משחק לאימון המוח המיועדת לאנשים הסובלים מפגיעות ולקויות קוגניטיביות, שנמצאת כבר בשימוש בבתי חולים שיקומיים; ו-Imagry שפיתחה טכנולוגיה לזיהוי אובייקטים בתמונות ובווידאו.

השקעות המשפחה ממשיכות גם לחממת Ehealth Ventures, שמטפחת חברות בתחום הבריאות הדיגיטלית ושותפים בה בין השאר בית החולים קליבלנד קליניק, קופת חולים מכבי וחברת SCI הסינית. "היינו בין המשקיעים בראשונים בחממה הזו," אומר שליו; פרוייקט מעניין לא פחות הוא חממת Takwin Labs במגזר הערבי, בה שותפים חמי פרס, אראל מרגלית ועימאד תלחמיף. "מיזם יפהפה, עם אימפקט בכל דבר שתיגע שם", מציין שליו; שליו ואמו מעורבים גם בארגון אדטק ישראל לטכנולוגיות חינוך, בשותפות עם ד"ר יקי דיין.

רגע, זה לא נגמר כאן. שליו הוא גם חבר בבורד של ארגון יוניסף ישראל: הוא יזם מרכז איתור חדשנות בישראל, שיכולה לסייע לילדים במדינות מתפתחות, ומנגד לשמש את החברות כאתרי פיילוט שיאפשרו הוכחת היתכנות. הוא גם היה ממקימי ארגון תובנות בחינוך, שהתחיל מתמיכה בבית הספר ביאליק רוגוזין בדרום תל-אביב וכיום מתפרש על פני 24 בתי ספר בישראל. בעבר גם היה פעיל בעלם, וממקימי עמותת טופז וקרן תקדים.

ועכשיו מגיע פרק הסושיאל-טק - הכינוי החדש למיזמים חברתיים-טכנולוגיים. יש כבר כמה פעילויות בתחום זה בישראל, שזכו לחשיפה, אך דווקא סושיאל-טק ישראל, ששליו הקים עם אפרת קוטלר, אינה אחת מהן. ובכל זאת, מדובר כנראה בקהילה הגדולה ביותר בישראל בתחום, עם כאלף יזמים פעילים. "הבנו שצריך לאגד את האקוסיסטם הזה, לקחת את כל היזמים שמפוזרים ובטוחים שהם יחידים מסוגם", הוא אומר. "אם תשאל אותי, אין הפרדה בין סושיאל-טק לאימפקט. היום הכל נכנס אצלי תחת אותם עולמות".

כואב לראות את החלום של סבא קורס

התעשיין אלי הורביץ, המייסד המיתולוגי של קונצרן טבע, נפטר בבית החולים שיבא בנובמבר 2011. בשעותיו האחרונות הוא סבל מסיבוכים, שנבעו מזיהום חיידקי. המשפחה ובית החולים ניהלו מאבק ממושך זה מול זה, עם סיקור נרחב בתקשורת, על דרך הטיפול של בית החולים. האדם שבמו ידיו הקים את ענף התרופות הישראלי לא זכה לרפואה במיטבה בשעותיו האחרונות.

ההיסטוריה העצובה הזו היא הרקע ליוזמה של ורד שליו-הורביץ שזכתה לשם "טריט": פרוייקט שממומן על ידי משפחת הורביץ במטרה להילחם בזיהומים בבתי חולים. שליו אומר שמדובר במערכת טכנולוגית של ביג דאטה ותמיכה בקבלת החלטות, שעוקבת אחר מתן אנטיביוטיקה בבתי חולים ומסייעת לרופאים לתת את הסוג והמינון האופטימליים למניעת התפשטות זיהומים בתוך בתי החולים ובין בתי החולים. "זו חברה מדהימה, שיש לה אימפקט ברור: הפחתת השימוש בתרופות וגם הפחתת התמותה במחלקות".

יש קשר בין המורשת שהשאיר סבך לבין הבחירה בעולם השקעות האימפקט?
"כיוון שהבנתי את האתגרים הצעתי את זה לאמי, גם כהמשך לתפיסת העולם של סבי. בעיני הוא מייצג את העולם החברתי-הציוני-הפטריוטי הזה, של המדינה קודם, החברה קודם, העובדים קודם, על פני טובת הפרט. זו תפיסה שלצערי הרב אנחנו פחות ופחות רואים. זה דור שאם לא נעלם הוא הולך ונעלם".

מה אתה חושב על מה שקורה בטבע כיום?
"אני מאמין שיש שם אנשים טובים היום שיודעים מה הם עושים ומחזירים את החברה למקום הנכון. אבל בפן האישי כואב הלב לראות משהו, של מישהו שאתה אהבת מאוד והערכת מאוד, שמתפוצץ פתאום".

זה היה נראה אחרת אילו סבך עדיין היה מוביל את טבע?
"אני חושב שהתשובה לכך ברורה לחלוטין. לא בטוח שבמצב כזה החברה הייתה מגיעה למצב המשברי שבו היא נמצאת, אבל זו דרכו של עולם כנראה. כצופה מהצד כואב הלב לראות את החלום של סבי, את מה שבנה עם שותפים נהדרים, קורס בצורה כזו. לראות פיטורים של אנשים טובים שהולכים הביתה זה צובט בלב. אני יודע כמה היה חשובה לו העסקת עובדים בישראל ולי זה כואב מהפן האישי, כי הרבה מהאנשים שם אני מכיר. זו לא סטטיסטיקה".