יריבות בשוק הרכב: המלחמה של אופל קרוסלנד והאחות מוקה X

לנציג של אופל בפלח רכב הפנאי הקומפקטים יש שורשים צרפתיים, תא נוסעים שימושי ועיצוב נטול הרפתקנות

בתעשיית הרכב קיימת יריבות עתיקת יומין בין מהנדסי הרכב למעצבים. המהנדסים טוענים שהם אלה שמעניקים לרכב את התוכן והמהות; בלי עבודת ההנדסה היסודית שלהם הרכב הוא רק קליפה ריקה. לעומתם המעצבים טוענים שרוב הלקוחות בעולם משלמים כסף עבור מה שהם רואים ומרגישים ברכב: השלדה והמנוע הם לא הרבה יותר מפלטפורמה הנדסית אפורה, שנסתרת מהעין ומשמשת כבסיס למגוון רחב של עיצובים יצירתיים.

אופל קרוסלנד X החדש הוא מקרה-מבחן מעניין. מתחת לכסות החיצונית נמצאת הפלטפורמה ההנדסית של סיטרואן "איירקרוס" החדש, כולל השלדה, המנוע, האלקטרוניקה ותיבת ההילוכים. אבל בעוד שהמעצבים הצרפתים הלכו על כל הקופה, מעצבי אופל בחרו בקוטב השני ועשו את מה שהם מתמחים בו: עיצוב "פנאי" קלאסי, ידידותי לעין ונטול הרפתקנות. בדיוק מה שמצפים מיצרן גרמני שבסיסו בפרנקפורט. אז מי משתי האחיות, הזהות הנדסית ושונות חיצונית, תצליח לכבוש יותר מכירות?

את המבחן הראשון של הרחוב הישראלי עברה הקרוסלנד שלנו בהצלחה, אם כי כדי לבלוט בכביש צריך לבחור בגרסאות הבכירות והיקרות יותר, שמצוידות בחישוקים בגודל ראוי ובגג  בגוון נבדל. מנגד, האחות מוקה X, שמקורה בשברולט, עדיין מצליחה להיראות יותר עדכנית וספורטיבית בזכות רוחב נכבד ופרופורציות מאוזנות.

אופל טוענת שהקרוסלנד לא מתחרה במוקה אלא נועדה להחליף את ה-Mervia בפלח "מובילי המשפחות" הקומפקטיים, והייעוד המשפחתי אכן בולט בתא הנוסעים. הגג ממוקם בגובה מרשים ומאפשר כניסה כמעט מבלי להתכופף, הרצפה נמוכה יחסית למקובל בז'אנר, המושב האחורי יכול להכיל שני מבוגרים פלוס, תא המטען עמוק ושימושי, וכדרכם של "מובילי נוסעים" הרכב מרגיש בפנים מרווח הרבה יותר ממה שרומזים ממדיו החיצוניים.

עמדת הפיקוד ממחישה כיצד יכול היה להיות סיטרואן איירקרוס אם מעצביו היו שמים את הנדסת האנוש בראש סדר העדיפויות. לוח המחוונים אנלוגי וברור, הדיפונים הפנימיים מגיעים ב-50 גוונים של אפור, ללא ניסיון רענון, ומסך המגע הגדול שולט בעיקר במערכת הבידור והמידע, אבל רוב פונקציות השליטה החיוניות מבוצעות על ידי מתגים פיזיים מקובלים. וטוב שכך. בסך הכל הנדסת האנוש "גרמנית", מתוכננת היטב ולא מנסה לאתגר את הנוסעים. איכות הייצור מכובדת, אך באופן מפתיע, לא מעט רעשי רוח חודרים לתא מעל 100 קמ"ש.

תנוחת הישיבה נינוחה, אם כי לא גבוהה כמו במוקה, ורמת האבזור בדגם הביניים בו נסענו סבירה וכוללת מערך עדכני של מערכות סיוע לנהיגה. מנגד, כדי לקבל גג חשמלי ושאר תוספות "סגנון חיים" צריך להפליג לקצה העליון של קשת המחיר.

כאמור, מתחת לכסות מסתתרת הפלטפורמה ההנדסית של C3 איירקרוס, עם בסיס גלגלים מכובד של 2.6 מ', מתלה מתוחכם מלפנים ומתלה "חסכוני" מאחור. כמו אצל האחות הצרפתייה, התנהגות הכביש מכוילת די במדויק עבור קהל היעד הטיפוסי, שעיקר נסיעותיו בעיר. ההגה לא מדויק במיוחד אבל הוא קליל ומאוזן, וביחד עם קוטר סיבוב קטן ויכולת לטפס על מדרכות בעת הצורך, הרכב מפגין כישורי הישרדות מרשימים ברחובות הכרך. היציבות על הכביש המהיר סבירה ותנודות המרכב הדוקות מספיק כדי לא להפחיד את הנהג בפיתולים, אם כי אין מספיק חיבור בין הנהג לכביש כדי להפיק ערך מוסף כלשהו מנהיגה על כבישים מאתגרים. נוחות הנסיעה סבירה ברוב התנאים, אך מפגש עם מהמורות גדולות מטלטל את המרכב לא מעט.

את מנוע ה-1.2 ליטר טורבו-בנזין, עם 3 צילינדרים ו-110 כ"ס, כבר פגשנו בלא מעט דגמים של פי'זו סיטרואן. גם כאן הוא לא מתקשה לטפל במשקל עצמי הצנוע יחסית של הכלי ולשמור על דחף ראוי בעליות ועל תגובה בזריזה בעיר ועל צריכת דלק חסכונית למדי (כ-14 קילומטר לליטר בפועל), אם כי תאוצה מאפס ל-100 קמ"ש ב-11.8 שניות לא תרשים אף אחד. תיבת ההילוכים היפנית יעילה כתמיד ומסייעת להחליק את הקצוות המחוספסים של המנוע.

במחירים של 120 עד כ-134 אלף שקל, הקרוסלנד צריך להתמודד לא רק שלל מתחרות מבוססות מכל רחבי העולם - כולל האחות איירקרוס - אלא גם מול האח החורג "מוקה", שנהנה מיתרון של 30 כוחות סוס ודימוי יותר אופנתי. כך או כך, עם הנדסה צרפתית ועיצוב גרמני, הקרוסלנד הוא מתחרה ראוי בשוק.