תשכח מרונאלדו עם חברים הערב: נשף הסיום של הבת בפתח

מאחר שאין אדם ממין זכר יוצא ידי חובת קיום מצוות חג המונדיאל, אלא אם אירח בביתו, כמנהגי מועדי ישראל, לכל הפחות קומץ אושפיזין לצפייה במשחק כדורגל, כשהמהדרין מקפידין ומוסיפין משתה בירה ומיני פיצוחין כמנהג הארץ ותושביה. מאחר שאיני נוטה ליפול בקטנות, הזמנתי אחר כבוד מניין חברים כמלוא החצר, לשם הקרנת משחק על מסך גדול בגינת ביתי. מכיוון שהשעה הראשית לפתיחת המשחק היא תשע בערב, ומאחר שיפה שעה אחת קודם, כבר בשמונה נכנסתי לביתי עמוס בכל מה שמחייב הפרוטוקול, זעקתי את קריאת הגבר: "שקט בבית" ונערכתי לסידורי אירוח אחרונים.

למרות שחבריי אינם נוטים להקדים, כעבור דקות אחדות נשמע צלצול ראשון בשערי הבית וכעבור שניות אחדות הופיעו בדלתי שתי בחורות צעירות, לבושות חלקית וארוכות לתפארת. הבטתי בשתיים שחייכו אליי ממרום נעלי העקב כאילו אנחנו אמורים להכיר זה מכבר, אבל למרות החיוך, שרימז שיש לנו היסטוריה משותפת, עמדתי על דעתי שלא הזמנתי אותן לאירוע.

לשאלתי הן ענו שהן חברות של רוני, בתי שתחייה. אמרתי להן שרוני לא בבית והן מוזמנות לעזוב את המקום, אבל לפי אורחותיהן למדתי כי השתיים הגיעו על מנת להישאר. בעודי תוהה אם ובעיקר איך אני אמור לשעשע אותן עד שרוני תשוב הביתה, נשמע צלצול נוסף. הפעם הגיעו עוד בנות דומות לאלה שכבר התארחו אצלי בסלון, כשאחת מהן מלווה באמא שלה. בתוך עוד זמן קצר, החל הבית להתמלא בבני תשחורת לא קרואים - בנות בנעלי עקב ובשמלות נשף, ובנים בחליפות מבוגרות מכפי מידותיהם - ואימהות של חלק מאלה ומאלה, שעשה רושם שהן מבינות לאן ולמה הן הגיעו דווקא לבית שלי.

בירור קצר ומאוחר מדי, לימד אותי כי ממש באותו ערב מתקיים ה"פרום" של שכבת מסיימי כיתה י"ב בבית הספר של רוני. עם האירוע המכונן הזה עוד יכולתי להתמודד, אבל הסתבר כי בטרם צאתם לאירוע המרגש, בהזמנת בתי, התקבצו כל תלמידי השכבה להצטלם לקראת האירוע בחצר הבית, כשמוקד הצילומים, מעשה שטן, נפל בדיוק במרכז הרחבה, שאליה הוזמנו חבריי, לצפייה במשחק כדורגל גורלי שלא קבע דבר.

הנערים והנערות הנרגשים העריכו מאוד את הכיבוד שערכתי על השולחן המרכזי זה מקרוב ומטעמי נימוס, על מנת לא להעליב את המארח, כיבדו את עצמם בכל מה שיש והאתר נמלא קולות שחוק ומשובה.

מאחר שאני מכיר מקרוב את חבריי, ומאחר שלאחרונה אצל חלקם נתגלו שומנים בדם, וחלקם החלו נוטלים, רק לשם הזהירות, גלולה לקידום מניעת יתר לחץ דם וחלקם האחר אינו מודע לתחילת הליך טרשתי בעורקיהם, התחלתי חושש לאופי תגובתם עת יגלו שלא ניתן לחזות במשחק שלשמו התכנסנו.

בשלב מסוים הגיעה הביתה גם רוני, ובטרם עלה בידי ללבן מולה את התופעה שהלכה והתעצמה מרגע לרגע לנגד עיניי, היא פנתה לכיס שלי וביקשה 450 שקל. שאלתי אותה אם זה המחיר של הפרום לכל תלמיד והיא חייכה, באופן שהבנתי שעל זה כבר שילמתי. שאלתי אם זה על השמלה, שעליה התקשיתי להביט (בכל זאת, מה שהיה בתוכה עשוי מהבת שלי, ובתוכה, לצערי, לא היו מרבית החלקים של הבת שלי שראויים היו להיות בתוכה).

שאלתי אם על כל-כך מעט שמלה אני צריך לשלם את המחיר הזה ואז הבנתי שלי זה עלה יותר, ולבסוף רוני הסבירה לי בחוסר סבלנות שהתשלום הפעם הוא על האיפור. בשלב הזה קלטתי שעד אותו רגע לא הבטתי ברוני ובעיקר זיהיתי אותה באמצעות קולה המוכר לי. הבטתי בילדה היפה, שממנה נפרדתי רק באותו בוקר, עוד בטרם נחשפתי למאורעות הפרום, וגיליתי שבתמימותה בתי נפלה קורבן למאפרת נערות.

שאלתי אותה האם ביכולתה להחזיר את הגבות לאזור הטבעי שלהן והמלצתי לה להטות את הראש כלפי מעלה, על מנת שהתוספת ריסים לא תיכנס לה לפה, אבל רוני התקשתה לזוז או לחייך, מחשש לבקוע באופן בלתי הפיך את שכבת המייקאפ הנדיבה שקיבלה מכל הלב ב-450 שקל.

כשהבנתי את ממדי האסון, החמאתי לרוני בכל פה על יופייה המהמם, שכן ברגעים כאלה, חשוב להציל להן לפחות את הביטחון העצמי, ולאחר ששילמתי את חובי לחברה, ניסיתי לברר איתה איך ומתי מפנים את המערום האנושי שהצטבר בכל חללי הבית ומה הסיכוי שהיא תשים סוודר. לאחר שהבעתי גם מעט תרעומת על החלטתה להזמין את כל השכבה ובני זוגם אלינו, שמעתי את תגובתה, לא ויתרתי והתנצלתי בכל פה על כך שהזמנתי הביתה חברים מבלי לתאם עימה מראש.

וכך בעודי מפלס את דרכי בין ערימות החוגגים לעתיד, גיליתי בין הצעירים שלא הכרתי, גם רבים מחבריי שהתקבצו למקום. הם נבלעו כלאחר יד בהמון, וניכר היה שהם משתעשעים מעט ממראה עיניהם. הכול עד שניתן האות והנערות יצאו לפרום, מלוות בגברברים צעירים שלא באמת יודעים מה טוב להם, בעוד אנחנו, המנוסים, שכבר ראינו הכול כמעט, התרווחנו סופסוף מול המסכים - מודעים היטב למה שכן ולמה שלא, מביטים במסך, מלטפים את הבטן באיטיות ומבינים שבלי שהיינו ערים לכך, אנחנו כבר קרובים לשריקת הסיום, ושגם אם נקבל תוספת של עוד כמה דקות, יהיה זה, לכל היותר, זמן פציעות.