תיירות | ממש לא רק המרפסת של יוליה: ורונה שלא הכרתם

רוב הישראלים מגיעים לוורונה בקיץ, כחלק מהטיול הפופולרי בצפון איטליה ובאזור האגמים. חולפים בה בחטף לפני הטיסה חזרה, ומחמיצים עיר יפה ואזור מיוחד שסביב לה. ורונה ידועה כ"עיר של רומיאו ויוליה", שכן בה כזכור מיקם שייקספיר את עלילת המחזה הידוע. הפרסום הזה אומנם מביא לה מיליוני תיירים, אבל מצמצם את גבולותיה אפילו יותר, שכן רבים מהתיירים באים להצטלם ליד "המרפסת של יוליה", וזהו.

אחרי שגם אנחנו חטאנו בעבר בביקור חטוף, זכינו לאחרונה לחוויה מתקנת וגילינו את ורונה מחדש. הפעם הקדשנו לעיר יום שלם, ועוד יומיים לטיולים בסביבתה. וכדרכם של חוטאים שחזרו בתשובה - ממהרים להפיץ את הבשורה.

 המרפסת המפורסמת "של יוליה" / צילום: אורלי גנוסר

התמקדנו בעיר העתיקה, שהוכרזה כאתר מורשת עולמי. כדאי להתחיל בתצפית מהנקודה הגבוהה בעיר - טירת קסטל סן פיטרו. אמיצים מוזמנים לטפס רגלית. העיר כולה נפרסה למרגלותינו, על 120 מגדלי הכנסיות שלה, ונהר הרדיצ'ה (Radice) הסתלסל סביב חומותיה.

מלמעלה קל להבין מדוע התיישבו בנקודה האסטרטגית הזו, ששלטה על דרכי מסחר ראשיות מהתקופה הרומית ועד ימי הביניים. קל להבחין באדריכלות הרומית וברחובות הבנויים שתי וערב.

למרגלות הטירה יש מוזיאון ארכיאולוגי הכולל שרידי תיאטרון רומי ששוקם. בקיץ נערכים בו מופעי אופרה ובלט ופסטיבל תיאטרון שייקספירי - אם אתם בסביבה אל תחמיצו, ובימים אלה התחילה העונה, שתימשך עד ספטמבר (לפרטים, ראו במסגרת המידע המעשי).

בין העתיק לחדש

כדי להשתחל לעיר העתיקה ולסמטאותיה, חצינו את נהר רדיצ'ה, השני באורכו באיטליה, על גשר רומי עתיק, Ponte Pietra. לגשר הזה יש סיפור מעניין: במלחמת העולם השנייה הגרמנים פוצצו אותו בנסיגתם, אך בזכות צילומים של הבישוף המקומי הצליחו לשחזר אותו 15 שנה לאחר מכן.

בעיר העתיקה יש קסם רב בקירות שראו כל-כך הרבה, בעיטורים המפוסלים שנעשו ביד אומן, בכיכרות החינניות ובאדריכלות הימי-ביניימית, וזה כיף גדול. הכי כדאי והכי פשוט לשוטט ברחובות היפים, בין חנויות מעוצבות ובתי קפה אופנתיים.

חלפנו על פני כנסיית סנטה אנסטסיה, מבנה גותי מהמאות ה-15-13 שבנייתו לא הושלמה. זו אחת מארבע הכנסיות החשובות בעיר, והשער הצבעוני עשוי כמה סוגי שיש. בפיאצה דלה ארבה (Piazza Dele Erbe, כיכר הצמחים) יש שוק מזכרות יומי, והכיכר שנבנתה על חורבות פורום רומי מוקפת במבנים ימי-ביניימים מרשימים. בעבר היו הקירות מעוטרים בכ-3,000 ציורים ונותרו מהם רק כמה פרסקאות שמרמזים במעט על העושר האמנותי. בכיכר האדון (Piazza dei Signori) הסמוכה כדאי לשבת בקפה דאנטה ולהשקיף על הארמונות שמסביב ועל ההתרחשות.

המרפסת המפורסמת של רומיאו ויוליה הפכה לסמל העיר הבלתי מעורער. היא עמוסה בגרפיטי, אמנות ההמונים, ותמיד יש תור של תיירים למרפסת או לצילומים ליד פסל יוליה. גם בבית הכנסת (להבדיל) זכינו לבקר, וזו הייתה חוויה מרגשת. המבנה גדול ומרשים אלא שהוא לא פתוח תדיר ולכן כדאי לברר ולתאם מראש (045-8007112, comebraicavr@alice.it).

מכאן עשינו את דרכנו לארנה וחצינו את רחוב Via Giuseppe Mazzini שהוא גם שדרת המעצבים העירונית. אם מותגים לא מעניינים אתכם (וגם אם כן), כדאי שתנעצו מבט גם באריחי השיש הגדולים הקבועים ברצפה, ואם תתבוננו היטב, תגלו בהם שרידי מאובנים. הארנה של ורונה בת כ-2,000 שנה והיא השתמרה היטב. במבנה העצום והמרשים נערכים בקיץ אירועי מוזיקה ואופרה.

 האשכולות התלויים ביקב קופלה / צילום: אורלי גנוסר

גם עם ילדים

ביקור בוורונה וסביבתה מתאים מאוד לזוגות שרוצים לברוח ל-City Break, אבל גם למשפחות עם ילדים. לאלה כדאי לצרוב בזיכרונם את האתרים הבאים:

מוזיאון המכוניות של לוצ'יאנו ניקולי (Museo Nicolis) - חוויה לילדים ולמבוגרים. ניקולי, אספן בלתי נלאה, משפץ ומשמר את המכוניות שלו בצורה שהיא פשוט חגיגה לעיניים. מוצגים בו המוני פריטים: מאה מכוניות, מאה אופנועים, מאה זוגות אופניים, 500 מצלמות, 80 כלי נגינה, 100 מכונות כתיבה ועוד פריטי אספנות מדליקים. יש הדרכות ובית קפה ואפשר לבלות במקום שעות.

גן חיות מקסים (Parco Natura Viva) בשולי העיר. הפארק מחולק לשניים: הספארי האפריקאי פתוח בקיץ לסיורים ברכב בלבד, ופארק הפאונה פעיל כל השנה לטיולים רגליים. הוא מחולק ליבשות וכולל 250 מיני בעלי חיים, רבים מהם בסכנת הכחדה כך שמדובר בגרעיני רבייה לשימור ולהשבה לטבע.

המקום גדול ונעים, יש שלטי הסבר טובים והדגש הוא על חינוך סביבתי ומחקר. להקות פלמינגו, גמלים אסיאתיים, היפופוטמים, אנטילופות, קרנפים וקופים הם רק חלק מהפארק.

מוזיאון המאובנים (Museo dei Fossili) שנמצא בסואבה, במרחק של כחצי שעת נסיעה מהעיר. אתר ייחודי ברמה עולמית. המוזיאון מציג מאובנים של דגים ובעלי חיים ימיים שחיו בלגונה מקומית והשתמרו בזכות החומר האורגני ששקע על שרידיהם בקרקעית ויצר שכבות על גבי שכבות, עד שהאגם יבש.

עברו כבר 600 שנה מאז שנמצאו המאובנים הראשונים, ועדיין מגלים כאן ממצאים חדשים שמוצגים במוזיאון הקטן והמרתק: עלים קטנים, סרטנים וגם כרישים, תנינים, מנטה ריי ואינסוף דגים נצרבו בסלע ברמת דיוק גבוהה.

יין, פסטה ושמחות אחרות

מחוץ לעיר משתרעים כרמי היין של עמק וולפוליצ'לה (Valpolicella), שם מייצרים יינות מהטובים באיטליה. זה אזור גבעות נעים, שופע אתרי טיולים בכלל וסיורי יין בפרט.

באזור ורונה-וולפוליצ'לה יש יותר מ-600 יקבים, שמעידים על תרבות יין שמושרשת כאן מאות שנים. כמעט בכל יקב יש סיורי טעימות ואם אתם במקרה חובבי יין, הגעתם למקום הנכון.

וולפוליצ'לה בנוי משלושה עמקי משנה, ורק יינות שהופקו מהכרמים שבעמקים האלה יכולים להתנאות בתואר "וולפוליצ'לה קלאסיק".

יין הדגל בוולפוליצ'לה הוא האמרונה, בעל ארומה פירותית עשירה שמבוסס על כמה זנים ומתובל במגוון טעמים. סוד האמרונה טמון בתהליך. את הענבים מייבשים מאה ימים ובתהליך הם מאבדים נוזלים (וכמחצית ממשקלם). המסה היבשה עולה, ואיתה גם רמת החומציות (PH), הסוכר ואחוז האלכוהול (15.5%). וולפוליצ'לה מפורסם גם ב"ריפסו", קליפות שנותרו מהאמרונה, שעליהן יצקו יין חדש ליישון נוסף.

אמרונה וריפסו טעמנו בווילה דלה טורה (Villa Dele Torre) מבנה רנסנסי בן כ-500 שנה, שמשמש מלון בוטיק. בעשרת החדרים היפים יש ריהוט בעבודת יד באומנות מקומית והעתקי רהיטים מלכותיים. משפחת אלגריני, בעלי המקום, מייצרת כ-30 יינות שונים שחלקם מיובאים ארצה. הלגימות מתבצעות בחדר הטעימות האווירתי.

עוד חוויה גסטרונומית מומלצת היא סדנת פסטה מסורתית במסעדת Trattoria Caprini di Torbe. המנות בה מבוססות על טליאטלה או פפרדלה, ששונות ברוחב רצועות הפסטה. ראינו, וגם ניסיתי, להפוך גוש בצק ברידוד מיומן ליריעה ענקית. את היריעה מקפלים וקוצצים לרצועות, מפרידים, ויאללה לסיר הבישול. טעמנו מבחר מנות ברטבים שונים, והיה נהדר.

יום נוסף הוקדש לאזור סואבה (Suave), כחצי שעה מזרחית לוורונה. האזור החקלאי הרחב מוגן על-ידי גבעות והכפר סואבה שוכן בשולי עמק וולפוליצ'לה, לכן היינות אינם וולפוליצ'לה קלאסיק. כאן מייצרים סואבה קלאסיק.

בסואבה הקרקע וולקנית, וההתמחות המקומית היא ביין לבן בעל טעמים וארומה מיוחדים לאפרטיף או לקינוח. רצ'וטו הוא יין הדגל, והוא עשוי מהזן גרגניקה, שדורש יחס מיוחד.

 סדנה להכנת פסטה בשיטה מסורתית / צילום: אורלי גנוסר

בכפר קסטל צ'רינו (Castek Cerino) ביקרנו ביקב קופלה (coffele), שזכה בפרס היקב התיירותי הטוב ביותר לשנת 2018, ובחווה האורגנית הצמודה.

תהליך ייצור היין במקום יחודי ומעניין: את אשכולות הענבים תולים לייבוש על רשתות מיוחדות בחלל מבוקר למשך חצי שנה, והתהליך מדמה בוטריטיס - אותו ריקבון אצילי שמשביח את היין. המסה היבשה עולה ואיתה גם רמת הסוכר, החומציות והאלכוהול (12%). הטעם - אלוהי.

בחנות היין של משפחת קופלה טעמנו ארבעה יינות לבנים, שנבדלים בשיטות היישון וכולם היו נפלאים. לצד היין טעמנו גם ריבה חרפרפה מחרדל ותפוחים שאופיינית לאזור, עוגיות עם צימוקים המכונות רצ'וטינה ושמן זית שמייצרים בחווה.

מידע מעשי

פסטיבל האופרה של ורונה בארנה, התיאטרון הרומי העתיק. מ-17 ביוני עד 3 בספטמבר.

פסטיבל התיאטרון חוגג השנה את שנתו ה-70. לצד ההצגות השייקספיריות יש גם הופעות מחול ואף פסטיבל ג'אז, המתקיימים כולם בתיאטרון הרומי וכן בארמון Corte Mercato Vecchio. מסוף מאי ועד 15 בספטמבר.

המלצות לינה - מלון הבוטיק בווילה דלה טורה (Villa Dele Torre), מלון בוטיק שהוקם בווילה בת מאות שנים. לפרטים: www.villadellatorre.it/en

מסעדה מומלצת בוורונה - מסעדת 12 השליחים (12 Apostoli), שבה 12 שולחנות עטורי מפות לבנות. מסעדת גורמה עם אוכל איטלקי מנצח.