עם מי אתם טסים: לבד זה לגמרי חופשי

"כשאת נוסעת עם מישהו, את מפסידה משהו"

אילנה גולן, יזמית טכנולוגית ומשקיעה
נפאל

"מבחינתי לטייל לבד זה לעשות מה שבא לי עם מי שבא לי. עצם זה שאת מחליטה לאן את הולכת ועם מי, זה נותן המון עצמאות. את לומדת לסמוך על עצמך, לקחת אחריות וגם לעזור לאחרים. זה סוג של מנהיגות. מהטיולים של לבד הפקתי את היכולת לפתוח בשיחה עם כל אחד, וזו יכולת מדהימה שמשמשת אותך בכל מקום - זה עוזר מאוד בנטוורקינג, בכנסים ומסיבות, בפיתוח עסקים.

"אני ממש אוהבת הרים, אז נפאל הייתה מקום קלאסי בשבילי. אני אוהבת את השקט, אוהבת את האוויר הצלול, להסתכל על ההרים החזקים, ולקבל פרספקטיבה על העולם ועל החיים. אני גם אוהבים לראות איך המקומיים חיים אחרת מאיתנו, איך הם שמחים מהדברים הבסיסיים בחיים.

"בנפאל ספציפית גם המטיילים מקסימים. אהבתי ללכת למקומות כמו אראונד אנפורנה או אוורסט ביי קמפ, שיש בהם הייקים ארוכים שלוקח זמן להיכנס אליהם, אבל אז רואים את אותם מטיילים, ויוצרים איתם קשר, יושבים בערב וחולקים חוויות, ואני פחות לבד. הרבה פעמים הם יותר צעירים ממני, אז זו הזדמנות בשבילי לתת להם ערך, ולהרגיש יותר טוב עם עצמי.

"נפאל היא לא מקום של זוגות, זה מקום של הרבה מטיילים שגם הם מחפשים את הקשר עם האחר. אם מתכננים לעשות טרקים באוורסט, מקום נוח להתחלה הוא רובע טאמל (Thamel) המפורסם בקטמנדו. יש שם בתי קפה טובים ומסעדות, אפשר לעשות שופינג, לקנות ציוד ולמצוא מדריך או חבר'ה לטייל איתם. למי שעומד לעשות טרקים באנאפורנה כדאי להגיע לפוקרה, כפר מקסים על אגם עם נוף יפה, ואווירה טובה של בתי קפה ומסעדות כמו בטאמל".

להתנתק מהרשתות
"מצאתי שאתה תמיד מפיק המון מהיכולת לשבת במסעדה ובבר ולדבר עם האנשים לידך. אתה לומד להקשיב, לשאול שאלות, אתה לומד על תרבויות אחרות. אתה גם לומד לאלתר, לצאת ממצבים שלא חשבת עליהם ולא למדת עליהם בבית הספר.

"גם אחרים שמטיילים בסך-הכול רוצים לדבר וליצור קשרים, ולפעמים הם מתביישים, אז אם פתחת בשיחה, יצרת חברות חדשה. ולפעמים זו לא חברות, פשוט למדת משהו חדש, או ששמעת סיפורים מעניינים. פגשתי אנשים שטיפסו על האוורסט, כאלה שרצו מרתונים באתיופיה, רופאים שנסעו לטפל באנשים באפריקה. כשאת לומדת להקשיב, את שומעת סיפורים נפלאים ומעוררי השראה שתקחי איתך אחר-כך לכל החיים. כשאת נוסעת עם עוד מישהו את הרבה יותר מסוגרת כלפי הסביבה, את מפסידה משהו.

"לטייל לבד זה גם להסתכל על החיים מהצד, להתנתק מהלחץ היומיומי והאנשים היומיומיים, ולחשוב לאן את רוצה לקחת את החיים, לקבל החלטות משמעותיות, וגם להירגע. בעיניי קשה ליהנות מטיול לבד אם זה רק ליום-יומיים. צריך יותר זמן כדי להיכנס לתוך הסטייט אוף מיינד הרצוי.

"בעיניי אחד הדברים הבעייתיים זה אנשים שנוסעים לטייל לבד, אבל נמצאים כל הזמן ברשתות החברתיות. חלק מהעניין זה להתנתק, עדיף אפילו לנסוע למקום שאין בו קליטה, כי בסופו של דבר נהנים כשחיים את הכאן ועכשיו, ולא את מה שרחוק בבית".

 "כשאת לבד את מקבלת יחס מועדף, מסתכלים עלייך כאילו את נורא צריכה חברה, ומנסים לפנק אותך". פריז / צילום: Shutterstock.com

"אל תפחדי מהזמן שלך עם עצמך"

ענת טל, מייסדת שופליפטרס
פריז, צרפת

"אני תמיד אוהבת לנסוע לבד. כשאת לבד אפשר להתעכב על האיכות של כל דבר, כי את יותר פתוחה לראות ולשמוע דברים. עם אחרים את מחויבת וכבולה גם לרצונות שלהם, וכשאת לבד את יכולה לבנות את סדר היום שלך כמו שאת רוצה.

"נסיעה לבד זה פורמט שמתאים לאנשים שהחיים שלהם מאוד עמוסים, וכשהם בחופשה, הם רוצים שקט - שקט שאפשר לקבל רק כשאת לבד. זה ניקוי ראש טוטאלי. יש בזה משהו קצת אגואיסטי, אבל אני מתחברת אליו, כי כל היום אני בשביל אנשים, אז לפחות כשאני נוסעת אני יכולה להקדיש כמה ימים לצרכים שלי, בלי להתחשב ברצונות של אף אחד אחר.

ההמלצה שלי. "בפריז אני ממליצה לבחור מלון או דירה בשכונה קטנה, כמו מארה או סן ז’רמן, ולא במקומות התיירותיים הגדולים. ואז את לומדת את השכונה, והופכת חלק ממנה - יש לך את האופציה להיכנס לסמטאות הקטנות, לגלות מקומות יותר סודיים ולדבר עם המקומיים. בפריז יש לי את בתי הקפה הקבועים. את הבוקר אני מתחילה בקפה שרלוט במארה, שבו אני כבר אני מכירה את המלצרים.

"בצהריים אני אוהבת לשבת במקומות תוססים שיש בהם הרבה אנשים ותחלופה מהירה, ולקרוא ספר. בכלל, אני פחות בעניין מסעדות, אני יותר בן אדם של רחוב, יכולה לשבת לבד על הבר באטלייה של רובושון ולאכול צהריים, וזה מצוין. מהניסיון שלי, את מקבלת יחס מועדף כשאת לבד, מסתכלים עלייך כאילו את נורא צריכה חברה, ומנסים לפנק אותך.

"אני אוהבת לבקר בבתי האופנה הגדולים ובשואו רומים, שנותנים לי הרבה השראה. כדאי גם ללכת לבון מרשה - כלבו קטן שמרכז את המעצבים הכי בולטים, אין מקום שמזקק כמוהו אופנה במיטבה. את יכולה לקפוץ לשם לשעתיים ולראות את כל מה שיש, בניגוד לבתי הכלבו הגדולים שדורשים הרבה זמן. יש שם גם קומת אוכל מצוינת, את יכולה לשבת לאכול אויסטרים עם בגט וחמאה, ולהתענג על כל ביס.

"בנסיעה האחרונה לפריז הלכתי לתערוכה מדהימה של דיור במוזיאון האמנויות היפות, שמתעדת את כל העשייה של בית האופנה משנות ה-20 עד היום, והייתי שם כמעט שש שעות. לא הייתי יכולה לעשות את זה אם היה איתי עוד מישהו. הייתי גם בתערוכה של דיוויד הוקני בפומפידו, ישבתי מול תמונות המון זמן, והתבוננתי. כשאתה נוסע לבד אתה מתכנן את הזמן שלך בשקט ובשלווה, ואז אתה חוזר טעון באנרגיות ולא עם תחושה שפספסת משהו ו’למה לא עשיתי את זה ואת זה’.

"אף פעם לא פחדתי לנסוע לבד. אמא שלי כל חייה נסעה לבד, גם כשזה לא היה מקובל, תמיד הסתדרה, ועד היום יש לה בזכות זה חברים בכל העולם. אז זה כנראה אצלי בגנים, היא העבירה לי את זה שלא צריך לפחד ושתמיד אוכל להסתדר. אגב, אני חושבת שאנשים שנוסעים לבד הם קצת שתלטנים - הם תמיד אלה שמובילים אחרים לעשות דברים. יותר קל להם, יש להם יותר ביטחון לצאת ולחקור, הם לא מחכים שידריכו אותם.

"לנשים שחוששות לנסוע לבד אני מציעה לחפש תוכן מתחומי העניין שלהן, שאולי לא היה מסקרן אנשים אחרים, אבל אותן כן - ולעשות את זה. אפשר גם פשוט לשבת ולקרוא ספר בפארק. את לא צריכה לפחד מהזמן שלך עם עצמך, זו מתנה. תנסי את זה בעיר שיש בה הרבה מה לעשות, ואחרי שתחווי פעם אחת, לא תפחדי יותר".

 "להסתובב לבד בעולם מחזק את הידיעה שאת יכולה לסמוך על עצמך". הונג קונג / צילום: Ryoji-Iwata - unsplash

"להיות לבד זה המקום שלך להיות את"

עדי זמיר, מייסדת ומנכ"לית Pink of View
הונג-קונג

"הונג-קונג, אחת הערים האהובות עליי, מיוחדת בכך שהיא מפגישה את המזרח והמערב באופן מושלם. היא צפופה, קצת ניו-יורקית, בעיניי, משלבת טבע בתוך האורבניות, ומאידך, הרבה מלוכסני עיניים ואנגלית שנשמעת מסביב.

"להסתובב לבד בעולם ללא ספק מחזק את הידיעה שבראש ובראשונה את יכולה לסמוך על עצמך, לפעול בסיטואציות ובמקומות שאינם מוכרים, ולגלות גמישות באופן שבו את מתאימה את עצמך לתרבות ולמקום. במובן הזה, הונג-קונג היא מסוג המקומות שמאוד נעים להסתובב בהם, מרגיש מאוד בטוח, ומסביב תמיד ישמחו לעזור בהכוונה.

"לטייל לבד זה להקשיב לעצמך, ללב שלך, למה שאת באמת רוצה, צריכה ומעדיפה. אף אחד לא מכיר אותך, ובמקומות תיירותיים את עוד אחת מרבים, שגם הם שונים מהמקומיים ואחד מהשני, אז כמעט כל מה שתעשי יהיה ‘עוד אחד מ...’. זה המקום שלך להיות הכי את, ומה שאת הכי רוצה להיות. כשנמצאים לבד, את זורמת עם עצמך, וזה יותר פשוט. בעיניי, לצאת לסיבוב בעיר או לשבת לאכול מול נוף יפה במיוחד, או מול תנועת אנשים ברחוב, זה סוג של שקט. במקביל, כדאי ‘לספוג’ את כל מה שקורה מסביב - פזילה לשולחנות הסמוכים במסעדה, כדי לבקש מהמלצר ‘מה שההיא הזמינה’, תמיד מעשירה את הרפרטואר הקולינרי.

"באזור הסוהו של הונג-קונג יש אטרקציה מיוחדת, שנשמעת מאוד יומיומית, עד שחווים אותה. על מדרון תלול נבנו 14 מקטעים הכוללים מדרגות נעות, כאשר לצד כל מקטע נבנו מדרגות רגילות. בסיום כל מקטע מגיעים לרחוב צר, שאפשר ‘לרדת’ בו, להיכנס לגלריה, בית קפה או חנות, או להמשיך למקטע הבא. בתי מגורים משתלבים במדרון באופן מושלם. הממהרים יורדים לרוב במדרגות הרגילות, והאחרים מתקדמים בקצב המכאני של המדרגות הנעות.

"הרכבל Victoria Peak הוא לא ‘עוד רכבל’, כי הוא מביא את נוסעיו עד לעננים. למעשה, זה קרון גדול ויחיד שעולה באיטיות בזווית חדה, עד שהבניינים נראים כמו מגדל פיזה, עקומים משהו. כשמגיעים לקצה, מגלים מצד אחד מרכז מסחרי ומצד שני תצפית. הכניסה לתצפית כרוכה בעלייה רגלית של מספר קומות, אך היא שווה את זה: הנוף עוצר נשימה, כאשר העיר פרושה למרגלותייך, מוארת ואינסופית. מומלץ מאוד להגיע בשעות הערב, אז מופיעים מיצגים דיגיטליים על גורדי השחקים המקומיים.

"בדוכני רחוב, שהם נקיים ואסתטיים מאוד, מוכרים Finger food, שאחד מהם הוא תפוח אדמה המטוגן בשמן עמוק ומוגש חתוך לשניים, וטעמו אלוהי. שווקים ניתן לאתר בקלות, ואפשר לקנות בהם כמעט כל מה שניתן להעלות על הדעת - מביגוד, תיקים וארנקים תואמים, ועד גאדג’טים טכנולוגיים ודרקונים. מה שבטוח הוא שכל מה שרואים בדוכן הראשון, יחזור בדוכן הבא אחריו, או לכל המאוחר בדוכן השלישי או הרביעי. ומה שלא מספיקים לקנות בבוקר או מתלבטים לגביו, אפשר לקנות בשוק הלילה".

 "תחושת הבדידות הופיעה דווקא בקינוח". גשר סנטאנג'לו, רומא / צילום: שני אשכנזי

"העיר חיבקה אותי"

ורד כהן ברזילי, מייסדת ומו"לית Novel Rights
רומא, איטליה

"הביקור האחרון שלי ברומא הניב הרבה מסקנות. אולי בחסות משבר גיל ה-40 (שנמשך כמעט ארבע שנים), או בשל העובדה שהעיר המוכרת לי כל-כך מנסיעות לאורך כשני עשורים, נותרה כשהייתה בעוד שאני התבגרתי. על אף שנטשתי אותה לשמונה שנים, העיר חיבקה אותי מיד והעניקה לי שוב תחושה של בית.

"האופי המיוחד של רומא מצוי דווקא ברומאים. בשל מיקומה הגיאוגרפי הנוטה יותר לצד הדרומי, תושבי העיר חמים מאוד, שמרנים יותר ומאוד שורשיים. רומא, בשונה מערים אחרות באירופה המערבית, נותרה נאמנה למסורת שלה ולא מחליפה אותה בקלות. כך, למשל, היא לא מאפשרת לרשתות ביגוד, הנעלה או מזון בינלאומיים לחדור אליה ומעדיפה עדיין את המאפיות, הפיצריות והגלידריות המקומיות, כמו גם בעלי המלאכה המקומיים. היא חיה בין הריסות האימפריה הרומית שנותרו כעדות מפוארת למה שהייתה בעבר - מעצמה כובשת חסרת רחמים מחד, ומולדת של חדשנות ופאר מאידך.

"העיר הזו מענגת בכל מובן - היא ערבה לחך, לעיניים ולאוזניים. כל אלו נמצאים בשפע בכל פינה בעיר. אכלתי במסעדה משפחתית קטנה. המאמא האיטלקייה ניצחה על הקופה, בעוד שבעלה בישל פסטות ומאכלי ים במטבח, וילדיהם שירתו את הסועדים. הודות לאלוהי ה-wifi לא הרגשתי בודדה. תחושת הבדידות הופיעה דווקא בקינוח - התפתיתי להזמין טירמיסו, אבל התקשיתי לאכול אותו בעצמי, וחשתי צביטה קלה בלב לנוכח חצי הקינוח המיותם.

"התאכסנתי במלון חביב בוויה דל קורסו, ציר הקניות המרכזי. אמנם הרחוב רועש יותר, אך הוא תמיד מלא באנשים ומואר, כך שמי שבוחרת לטוס לבד יכולה לחשוש פחות מצעידה ברחובות חשוכים ונטושים. באופן כללי מומלץ לצעוד ברגל ברומא משני טעמים - התחבורה הציבורית מסורבלת ולא מומלצת, והמרחקים לא גדולים.

"כשצעדתי לקולוסיאום והסתכלתי סביב, ראיתי בכל מקום זוגות אוהבים שברחו להתבודד ברומא. למרות נוכחותם, הרגשתי מאוהבת ומפונקת, ושמחתי שהענקתי לעצמי את האהבה הזו.

"עדות נוספת למסורתיות של רומא מצויה בשפה. מרבית הרומאים לא דוברים אנגלית. נסיעותיי הקודמות העניקו לי סל מילים שאפשר לי להבין ולתקשר, ובכל פעם שהמקומיים דיברו איתי בשפתם, הם קיבעו את תחושת השייכות שלי למקום. חזרתי לארץ עם הבטחה שאפנק את עצמי ברומא גם בשנה הבאה. על כל מקרה, השארתי מטבע במימי הפונטנה די טרווי".