אלוביץ מערער לעליון: "לקבוע עקרונות הנוגעים לגבול החילוט"

איריס ושאול אלוביץ לא מוותרים: מאז פרוץ חקירת תיק 4000, מנהלים בני-הזוג מאבק לשחרור חלק מרכושם שנתפס, לטענתם, שלא כדין • בבקשת רשות ערעור שהגישו, הם מציינים כי המקרה שלהם מעלה שאלות משפטיות בסוגיות בעלות חשיבות חוקתית וציבורית, החורגות מעניינם הפרטי

אלוביץ /  צילום: שלומי יוסף
אלוביץ / צילום: שלומי יוסף

המאבק על שחרור רכושם התפוס של בני הזוג איריס ושאול אלוביץ מגיע לבית המשפט העליון. בני-הזוג טוענים, כי המקרה שלהם מעלה שאלות משפטיות טהורות בסוגיות בעלות חשיבות חוקתית וציבורית, שחורגות מעניינם הפרטי.

בבקשת רשות ערעור שהגישו שאול ואיריס אלוביץ אתמול (א') לביהמ"ש העליון, על החלטת ביהמ"ש המחוזי - להשאיר בידי המדינה את רכושם והכספים שלהם, שנתפסו במסגרת חקירת "פרשת בזק" (תיק 4000), טוענים בני-הזוג, בין היתר, כי בית-המשפט המחוזי נמנע במפורש מלהכריע במה שהוא עצמו אפיין כ"שאלה משפטית טהורה".

השאלה היא: האם כאשר אדם מבצע עבירת מקור, כשהוא מודע למשמעויותיה הכלכליות, ניתן לראותו, בשל כך בלבד, גם כמי שביצע עבירה של הלבנת הון.

בבקשת רשות הערעור נכתב, כי "להכרעה בשאלה יש השלכות ציבוריות שחורגות מעניינם הפרטי של המבקשים (בני-הזוג אלוביץ): לו ייקבע כי די בכך שמקום בו יש טענה לביצוע עבירת מקור מתוך מודעות למשמעויותיה הכלכליות, כדי שניתן יהיה לתפוס רכוש מחשוד, שלא ביצע פעולה ברכוש אסור (הרכיב ההתנהגותי של עבירת הלבנת ההון) - לא יימצא מקרה בו נעברה עבירת מקור כלכלית אשר לא ניתן יהיה לייחס בגינה לחשוד גם עבירה של הלבנת הון לצורך תפיסה זמנית של רכושו".

בקשת רשות הערעור מוגשת על רקע פסיקות ודיונים שהתקיימו - ומתקיימים - באחרונה בבית המשפט העליון סביב גבולותיהם של הליכי התפיסה והחילוט, ואשר במסגרתם מתמודד ביהמ"ש עם השאלה - כיצד יש לאזן בין המאבק של המדינה בהלבנות ההון לזכותו של נאשם/חשוד לבין קיום הליך הוגן ולחזקת החפות.

שאלה עקרונית זאת - הנוגעת כיום כמעט לכל תיק פלילי-כלכלי שמתנהל בביהמ"ש - מוצאת את דרכה באחרונה פעם אחר פעם לבית-המשפט העליון, אשר מתווה אט-אט את הגבולות בעניין.

בני-הזוג אלוביץ מבקשים, כי בית-המשפט ידון בערעור שלהם ויקבע גם הפעם קביעות עקרונית הנוגעות לגבולות החילוט ולעבירות איסור הלבנת ההון, וכן שבין היתר יכריע בשאלה - האם ניתן לייחס לאיריס אלוביץ עבירות הלבנת הון כמבצעת ב"צוותא" של העבירות יחד עם בעלה, כפי שטוענת המשטרה.

פגיעה בזכויות בלי ביקורת שיפוטית

המאבק של בני-הזוג החל בבית משפט השלום, אשר דחה את טענותיהם. האלוביצים הגישו ערר על ההחלטה לביהמ"ש המחוזי, אך גם שם נדחו הטענות בנוגע לתפיסת הרכוש. אולם ביהמ"ש קיבל את בקשתם של בני-הזוג כי ישוחרר לידם סכום חודשי שיאפשר להם קיום בכבוד. בית-המשפט המחוזי בת"א החזיר את הדיון לביהמ"ש השלום, כדי שידון ויקבע, מהו הסכום הדרוש לבני-הזוג לצורכי מחייתם.

על החלק של החלטה זו - הדוחה את בקשתם לשחרור רכושם - הגישו בני-הזוג את בקשת רשות הערעור לעליון, כאשר הם טוענים, בין היתר, כי קביעת בית-המשפט המחוזי שלפיה התפיסה שנעשתה בלא צו, נעשתה כדין - וזאת מכוח סעיף 32 לפקודה, הקובע מספר חלופות לתפיסה ללא צו - אינה מתיישבת עם עקרונות היסוד של השיטה. בערעור נטען, כי "הלכה למעשה, נקבע כי בסמכות המשטרה לתפוס רכוש ללא צו, בכל מקרה, ללא צורך חיוני או נסיבות המצדיקות זאת".

לטענת בני-הזוג, "משמעותה מרחיקת הלכת של קביעה זו הינה, כי המשטרה היא מקור הסמכות לפגיעה בזכויות, ומשכך אין ביקורת שיפוטית על מעשיה. זו, לכל היותר, נעשית רק בדיעבד".

באשר לתפיסת הרכוש של איריס אלוביץ, טוענים בני-הזוג, כי בית-המשפט המחוזי שגה כאשר קבע, כי די במודעותה של איריס למשמעויות הכלכליות של עבירת "המקור" (עבירת הבסיס בחוק איסור הלבנת הון), על-מנת לייחס לה עבירה של הלבנת הון לצורך התפיסה הזמנית של רכושה.

עוד לטענתם, "משמעותה של קביעה זו, הנשענת גם על קביעת בית-המשפט השלום, היא שדי בכך שאדם ביצע עבירת מקור כלכלית, מתוך ידיעה שזו תניב לו רווח כלכלי, כדי שייקבע שהוא מבצע גם עבירה של הלבנת הון. בכל הכבוד הראוי, מדובר בקביעה חסרת יסוד שאין לקבלה. לפי קביעה זו, כל ביצוע של כל עבירת מקור כלכלית בהכרח מהווה עבירה גם לפי חוק איסור הלבנת הון. קביעה זו משוללת היגיון וחוטאת לכוונת המחוקק".

עוד נטען בערעור, כי בית-המשפט המחוזי טעה כאשר קבע בשולי קביעתו העקרונית, כי ניתן לייחס לאיריס אלוביץ ביצוע בצוותא של עבירת הלבנת הון, יחד עם בעלה. "קביעה זו, היא קביעה כללית וסתומה, ונעדרת בסיס בהחלטה. בית-המשפט המחוזי לא פירט ולא הסביר הכיצד ניתן לייחס למבקשת ביצוע עבירה מכוח הדוקטרינה של ביצוע בצוותא".

השוטרים הסירו את טבעות הנישואים ואת השעונים שענדו בני הזוג

שאול אלוביץ, בעל השליטה בבזק, ורעייתו איריס נעצרו בפברואר השנה במסגרת סבב החקירות השני בתיק 4000 (פרשת בזק), אז פשטה המשטרה על ביתם ותפסה רכוש בבעלותם בשווי מיליוני שקלים. בין היתר הוטל צו עיקול על 4 דירות של הזוג ברחוב יהונתן בתל-אביב וברחוב יואב בעיר, ועל נכסים נוספים שלהם.

כמו כן, נתפסו 3 מכוניות - המרצדס של שאול, אאודי ששייכת לפי הנטען לבן ליאור, ואאודי ששייכת לאיריס. בנוסף, נתפסו חשבונות בנק וחשבונות ניירות ערך ופוליסות ביטוח, שבבעלות הזוג אלוביץ, וחפצי אומנות, תכשיטים ופריטים נוספים שנלקחו מביתם. במסגרת החיפוש בביתם, בין היתר, הורידו חוקרי המשטרה את טבעות הנישואים של בני הזוג מאצבעותיהם, וכן את העגילים שענדה איריס אלוביץ ואת השעון שענד שאול אלוביץ.

השניים חשודים בקיום מערכת יחסים שוחדית לכאורה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, אשר קידם לכאורה את ענייני בזק במשרד התקשורת בתמורה לסיקור מוטה לטובת משפחת נתניהו באתר וואלה מקבוצת בזק. זאת, בנוסף לחשדות נגד בעל השליטה בבזק ונושאי משרה בכירים בה, שהועברו לפני מספר חודשים לבחינת הפרקליטות. לפי החשדות הם נהגו בכספי החברה כבשלהם, לכאורה, קידמו אינטרסים אישיים, העבירו מידע אסור בלי מעצורים וקיבלו בתוך כך מאות מיליוני שקלים.

מפרוץ החקירה, מנהלים בני הזוג מאבק לשחרור חלק מרכושם התפוס מידי המשטרה, ומבקשים כי בית המשפט יורה על שחרור התכשיטים וחפצי האומנות שנתפסו, לטענתם, שלא כדין וללא צו במסגרת חקירת תיק 4000, שבו אלוביץ, בעל השליטה בבזק, חשוד במתן שוחד לראש הממשלה נתניהו; ועל שחרור חלקה של איריס אלוביץ ברכוש. זאת, לטענתם, היות שלא נטענה כלפיה עבירה של הלבנת הון, ולכן אין סמכות לתפוס את רכושה. כן הם מבקשים את שחרור חשבונות החיסכון שחסכו עבור ילדיהם.

החילוטים: כלי נשק מרכזי של רשויות האכיפה

החילוט הפך זה מכבר לאחד מכלי הנשק המרכזיים של רשויות האכיפה והפרקליטות, במסגרת המאבק הכלכלי בעבריינות. משנה לשנה מתהדרות המשטרה והפרקליטות בשיאי תפיסה וחילוט חדשים, כאשר אשתקד (2017) עמד שווי הרכוש שתפסה המשטרה בשלבי החקירה הראשונים (שלב שבו עדיין לא התבררה אשמתו של החשוד) על כ-1.3 מיליארד שקל (לעומת שנת 2016 שבה עמד השווי על כ-753 מיליון שקל).

על רקע העלייה המתמדת בהיקף התפיסות, התעוררו לא מעט מחלוקות בין החשודים למדינה. החשודים שרכושם נתפס טוענים, כי המדינה עושה שימוש מופרז בכלי התפיסה תוך פגיעה בזכויותיהם החוקתיות; ובין היתר, הזכות לקיום בכבוד וחזקת החפות.

במובן מסוים בני הזוג איריס ושאול אלוביץ "מתפרצים לדלת פתוחה", כאשר הם מכוונים את ערעורם לביהמ"ש העליון, כשמדובר בשאלות עקרוניות הנוגעות לחילוט. שאלות כאלה הגיעו לפתחו של בית המשפט העליון לאחרונה מספר פעמים, ושופטיו ניצלו את ההזדמנות לשרטט את הגבולות הפרוצים של התחום, בין היתר באופן המצנן במידה רבה את קדחת התפיסות והחילוטים.

כך, לאחרונה ביטל ביהמ"ש העליון חלקית החלטה של ביהמ"ש המחוזי לחלט בית מגורים של אדם בן 70, שהורשע בגידול קנאביס לצורך מכירתו. ביהמ"ש העליון קבע-הורה על חילוט 15% משווי הבית ולא 50%. "יש מקום להגיע לתוצאה אחרת מזו שאליה הגיע ביהמ"ש המחוזי, כדי שזו תהיה מידתית והולמת".

במקרה אחר שהוכרע לאחרונה בתיק פלילי המתנהל נגד חברת קדישא, נקבע בעליון, כי פעולת הערבוב של רכוש אסור ורכוש כשר עשויה להיחשב לפעולת הלבנת הון, שמאפשרת חילוט גם מתוך הכספים הכשרים, עד לגובה הרכוש האסור. עם זאת, סייג ביהמ"ש את קביעתו וציין, כי חרף הרטוריקה הקוראת להחמרת ענישה בעבירות הלבנת הון, ככלל בתי המשפט אינם נוהגים להורות על חילוט כספים כשרים, ששימשו לביצוע עבירות כאמור.

בהחלטה נוספת שניתנה לאחרונה, הורה ביהמ"ש העליון לשחרר רכוש שחולט בשווי של 5 מיליון שקל, לאחר שקבע, הלכה למעשה, כי לא ניתן לתפוס לצורך חילוט רכוש בשוויו של הרכוש שהיה אמור להתקבל אילו היו הנאשמים מצליחים לבצע את העבירה, אך בפועל לא התקבל בידיהם.

סוגיה נוספת העומדת בימים אלה להכרעה בביהמ"ש העליון, סובבת סביב השאלה - האם המדינה רשאית להגיש ראיות לביהמ"ש במסגרת הליכי חילוט לפי חוק איסור הלבנת הון, בלי להעבירם לעיון הנאשם/החשוד?

הסוגיה העקרונית הגיעה לפתחו של העליון במסגרת בקשת רשות ערעור, שהגיש חשוד בתיק פלילי על החלטת המחוזי מרכז בלוד, המתירה למדינה להגיש מסמכים וראיות במעמד צד אחד, בלי שיועברו לחשוד. זאת, במסגרת הליך להארכת תוקף החזקה של רכוש של החשוד שנתפס במסגרת חקירתו.