הפגנת הדיירים נגד הבנייה / צילום: רוזנטל תקשורת
ועדת הערר של מחוז תל אביב, דחתה לאחרונה את הערר שהגישו דיירי בית הדיור מוגן "עד 120" בצפון תל אביב, כנגד אישור הוספת שתי קומות מעל המבנה הקיים, בנימוק של מחסור ביחידות דיור מוגן בישראל.
בית הדיור המוגן שבבעלות הפניקס אוכלס ב-2010. הוא ממוקם ברחוב דבורה הנביאה בשכונת רמת החייל בתל אביב, וכולל 7 קומות קיימות, שבהן כ-250 יחידות דיור שבהן מתגוררים כ-300 קשישים, המתנגדים לתוספת הקומות. על פי התוכנית התקפה משנת 2012 (לאחר אכלוס הבית), יכולים היזמים להקים קומה נוספת שטרם נוצלה, ומספר יחידות הדיור הכולל במבנה יכול להגיע ל-300.
במחצית 2015 הגישה הנהלת עד 120 רמת החייל, בקשה להיתר בנייה, ובה ביקשה לממש את הקמת הקומה הנוספת המותרת בתוכנית, וקומה נוספת במסגרת הקלה, וזאת בנימוק כי שתי הקומות יאפשרו ניצול מיטבי של השטחים במבנה, לרבות השטחים הציבוריים, במטרה לממש את כל יחידות הדיור שמתירה לה התוכנית לבנות. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב, אישרה את הבקשה להיתר.
בשנת 2016 הגישו 58 מהדיירים בבית ערר לוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב, ובו דרשו לבטל את ההחלטה לאשר את הבקשה להיתר ולא לאפשר בניית קומות נוספות.
לטענתם, הבנייה במקום בעת שמתגוררים בו קשישים שמבלים בו את רוב זמנם, חלקם אף מרותקים למיטותיהם, תביא לפגיעה קשה בהם, בבריאותם ובאיכות חייהם.
עוד טענו הדיירים בערר כי בהיתר הבנייה שניתן ליזמים בסוף 2007, עוגנה הבטחת היזמים שלא להגיש בקשה לתוספת קומות בתמורה להסרת התנגדות השכנים המתגוררים בסביבה. לטענת הדיירים, על אף ההתחייבות ובניגוד לה, הגישו היזמים תוכנית לתוספת זכויות בנייה לקומה נוספת. הדיירים טענו כי היזמים פועלים בשיטת הסלמי, כאשר פעלו במכוון לאשר בוועדה המחוזית בשנת 2012 תוספת של קומה אחת בלבד, ולאחר מכן, ב-2015, הגישו לוועדה המקומית בקשה להיתר הכוללת קומה נוספת במסגרת הקלה.
לטענת הדיירים, אישור הבקשה יביא לתוספת 48 יחידות דיור, מבלי שיורחבו שטחים ציבוריים כמו חדר אוכל, בריכה, מחלקה רפואית וחדר כושר, דבר שיפגע באיכות חייהם. לטענתם הם בעצם "אוכלוסיה שבויה" והעבודות כוללות גם שינויים פנימיים בבניין הקיים, שיסבול גם הוא מאבק וזיהום אוויר, מה שעלול לגרום להם לבעיות בריאותיות ולקצר את תוחלת חייהם. הם נימקו את מצוקתם בכך שרבים מהם מכרו את הדירות שגרו בהן כדי לעבור לבית הדיור המוגן שהיחידות בו עלו מיליונים רבים, וכי אנשי השיווק של עד 120 לא רמזו דבר על הכוונה לבנות קומות נוספות, ואם היו יודעים זאת לא היו רוכשים יחידת דיור בבית זה.
"אין מקום לסרב לבקשה"
ועדת הערר בראשות עו"ד הילה סירוטה ליבנה, החליטה לדחות את הערר. ראשית קבעה סירוטה ליבנה כי אין לשלול זכויות מוקנות לגבי הקומה שמותרת לבנייה על פי תוכנית תקפה. "לטעמנו במקרה דנן ניתן לאזן בין האינטרס הציבורי להבטיח איכות חיים ראויה לדיירי הבניין בתקופת הבנייה לבין זכות הקניין באמצעות התניית ההיתר בתנאים אשר יבטיחו צמצום הפגיעה כפי שעשתה הוועדה המקומית במקרה זה, ועל כן אין מקום לסרב לבקשה להקמת הקומה המותרת על פי התוכנית התקפה".
באשר לטענה כי ניתנה התחייבות של היזמים בהיתר שלא להגיש בקשה לקומות נוספות, קבעה סירוטה ליבנה כי התחייבות זו אינה רלוונטית שכן אחריה ניתן תוקף על ידי הוועדה המחוזית לתוכנית חדשה המאפשרת הקמת קומה נוספת. "אנו סבורים כי מעת שנכנסה לתוקף תוכנית 3843, רשאית הוועדה המקומית לתת היתר התואם את הוראות התוכנית ואין בהתחייבות המצוינת בהיתר שקדם לאישורה כדי לפגוע בשיקול הדעת של מוסדות התכנון לאשר את התוכנית ובוודאי שאין בכוחה של ההתחייבות שנקבעה כתנאי בהיתר, לגבור על הוראותיה.
"בנסיבות המקרה אנו סבורים כי ישנה הצדקה תכנונית לאישור ההקלה המבוקשת" נקבע בהחלטה. "אין חולק כי קיים מחסור במדינת ישראל בדיור ציבורי בכלל, ודיור מוגן לקשישים בפרט, ולפיכך תוספת יחידות דיור מוגן איכותיות המתאפשרת כתוצאה מאישור ההקלה, מהווה פרויקט ציבורי בעל חשיבות רבה המצדיק את אישורה של ההקלה להקמת הקומה החלקית על תוספת יחידות הדיור שבה. מדובר בהקלה בעלת עצימות נמוכה ביחס לבקשה ולמותר על פי התוכנית".
סירוטה ליבנה הוסיפה כי לטענת היזמים, ללא הקומה הנוספת המבוקשת במסגרת ההקלה, הם לא יוכלו לממש את כל 300 יחידות הדיור המותרות לבנייה, והתוספת שניתן יהיה להקים עם מימוש קומה אחת בלבד, תאפשר הגעה ל-273 יחידות דיור בלבד.
בהתייחס לטענות הדיירים על הפגיעה בחייהם בעת מגוריהם בבית בתקופת הבנייה ציינה סירוטה ליבנה כי מאחר שהתוכנית התקפה מאפשרת הקמת קומה נוספת ללא שיקול דעת, שבנייתה תגרום לאי נוחות לדיירים, הרי שתוספת קומה במסגרת הקלה לא תייצר פגיעה נוספת ומשמעותית על זו שכבר תהיה. "בהחלטת הוועדה המקומית נקבעו תנאים בעניין הפחתת הפגיעה, ואנו סבורים כי התנאים שנקבעו מהווים איזון ראוי ונכון בין האינטרסים המתנגשים. אנו סבורים כי בהתאם לאיזון הנדרש בין הצורך בהגדלת מלאי הדיור המוגן ושיפוץ המבנה הקיים, לבין אי הנוחות הזמנית בתקופת הבנייה, ובהינתן כי התנאים שנקבעו בהחלטת הוועדה המקומית הינם מספקים ונותנים מענה ראוי לתקופת הבנייה, יהיה זה נכון וראוי לאפשר את הבינוי המבוקש".
ועדת הערר דחתה את טענת הדיירים לפגיעה בהיקף השטחים הציבוריים מהם הם נהנים בשל בניית התוספת המבוקשת, וזאת מאחר והבקשה שהגישו היזמים לא כללה הקלות בשטחים ציבוריים.
מהנהלת "עד 120" בתל אביב, נמסר: "אנו מברכים על החלטתה של ועדת הערר ונפעל בימים הקרובים להוצאת היתרי בנייה. תוספת הבנייה נועדה לענות על הצורך במתן שירות לאוכלוסיית הגיל השלישי ההולכת וגדלה. הבנייה תיעשה תוך שמירה מלאה על שלומם, על ביטחונם ועל איכות חייהם של דיירנו ושל כלל באי ביתנו. 'עד 120' תפעל ככל שיידרש כדי למזער את אי הנוחות ואת המטרדים העלולים להיגרם בתקופת הבנייה, תוך כדי שיח רצוף ופתוח עם דייריה".
את "עד 120" ייצג עו"ד מיכה גדרון המתמחה בתכנון ובנייה ועו"ד אפרת שרון ממשרד פישר בכר חן וול אוריון.
את הדיירים ייצג עו"ד אלי וילצ'יק שמסר כי ההחלטה אינה מתייחסת למצוקת הדיירים ובימים אלה נבחנת הגשת עתירה לבית המשפט כנגד החלטת וועדת הערר.
"החלטה אטומה ואבסורדית - חיינו ייהרסו"
מי שקיבלו בכעס את החלטת ועדת הערר היו דיירי בית הדיור המוגן. "אני ובעלי סובלים מאסתמה קשה ביותר ונאלצים להיעזר בשגרה במכשיר אינהלציה ובתרופות על מנת להתמודד עם המחלה", מספרת בתיה פרלא, דיירת בבית. "בעלי נתן אף נאלץ לישון עם מסכה מיוחדת ששומרת שלא יקבל דום נשימה בשעות הלילה. איננו מסוגלים לדמיין כיצד ייראו חיינו כאשר האבק הסמיך ייכנס לביתנו בעת הבנייה, ולמעשה יגרום לנו למצוקה נשימתית שעשויה לסכן את חיינו ואף לסיים אותם. אנחנו חוששים מאוד מהרגע הזה, ומקווים שמישהו מנבחרי הציבור שלנו, יחליט לבלום את תכניות הבנייה, טרם יהיה מאוחר מדי עבורנו".
נציגות דיירי "עד 120" ברמת החייל מסרה כי "לאחרונה, ולאחר יותר משנה של דיונים, קיבלנו הודעה מצערת ומקוממת ביותר כי נדחו כל טענותינו על ידי ועדת הערר לתכנון ובנייה, וכי שתי קומות נוספות ייבנו מעל לראשינו בזמן שאנו חיים בבית.
"מדובר בהחלטה אטומה ואבסורדית לחלוטין, כאשר לאורך כל 27 עמודיה, התעלמה באופן אבסולוטי מהנזקים הכבדים שעלולים להיגרם לנו, ואף לא הציבה להנהלת החברה שום סטנדרטים לבטיחות כתנאי לאישור הבנייה, על מנת למנוע את פגיעתנו. משמעות ההחלטה היא שביתנו יהפוך לאתר בנייה לכל דבר ועניין. בגילנו ומצבנו הבריאותי לא נוכל לעבור זאת ללא פגע, והדבר יהרוס את חיינו לחלוטין. אנו מרגישים נבגדים על ידי המערכת כולה, ועל ידי עיריית תל אביב בפרט, אשר באופן גורף בוחרת להתעלם ממצוקתנו הכנה והצודקת".