כמה שווה שר האוצר משה כחלון ברשויות המקומיות

הצלחה בבחירות הכלליות אינה מבטיחה למפלגה ניצחון בבחירות לרשויות המקומיות • "יש עתיד" ו"קדימה" כבר הוכיחו זאת במערכות הבחירות הקודמות • הפעם, מפלגת כולנו של שר האוצר משה כחלון צפויה לגלות זאת על בשרה

פרסומת לתוכנית "נטו משפחה" / צילום: איל יצהר
פרסומת לתוכנית "נטו משפחה" / צילום: איל יצהר

בתחילת חודש מאי השתתף שר האוצר משה כחלון באירוע בהוד-השרון, שהיה ליריית הפתיחה של מפלגת כולנו לבחירות לרשויות המקומיות שיתקיימו ב-30 באוקטובר.

כחלון, שגדל בליכוד, מודע היטב לחשיבותן של הרשויות המקומיות במערך הגיוס של מצביעים לטובת הבחירות הארציות. ראש רשות חזק, אשר מחזיק במערך משומן של פעילים מקומיים, מסוגל לייצר הבדל של משמעותי בקלפיות עבור מועמד ארצי שהוא תומך בו. כוחו של השלטון המקומי מוכיח את עצמו שוב ושוב במישור הארצי בסיקול מהלכים שיצמצמו את תקציבו ומנגד בקידום של מהלכים שישפרו את מצבו, תוך שהוא מפעיל חברי כנסת ושרים.

למרות כוחו הרב של השלטון המקומי, בפועל הוא נשלט בעיקר על ידי מועמדים עצמאיים ללא זיקה ישירה למפלגות השלטון. תהליך הניתוק, שהחל מהפרדת מועד הבחירות הארציות והמקומיות בעשור השני של המדינה ולאחר מכן במעבר לבחירה ישירה בראש הרשות בשנות ה-70, הוביל לכך שהיום יש רק 17 ראשי רשויות שרצו מטעם מפלגות השלטון מתוך 186 הרשויות המקומיות והערים שבהן התקיימו בחירות בשנת 2013, 11 מתוכם מטעם הליכוד.

נכון שיש מועמדים עצמאיים שזיקתם למפלגות ידועה, כמו חיים ביבס במודיעין (ליכוד) או רון חולדאי בתל-אביב (העבודה), אך בשורה התחתונה, המועמדים הללו מתמודדים בכספם ולא בזכות כספי המפלגות - ומי שמנותק מהכסף, זוכה בעצמאות גבוהה הרבה יותר וגם מסוגל לסחוף אחריו מצביעים שאינם שייכים למחנה הפוליטי שאליו הוא משתייך.

עדות נוספת לניתוק זה ניתן לראות בשתי התרסקויות שחוו מפלגות מובילות ברמה הארצית - קדימה בבחירות ב-2008 ויש עתיד בבחירות ב-2013. ההתרסקות של קדימה בבחירות בשלטון המקומי, שהתפרקה מאז, מהדהד עד היום בחובותיה של המפלגה - במהלך הבחירות צברה המפלגה חובות של 18.3 מיליון שקלים עקב כישלון המועמדים המקומיים שהריצה בתקופה שבה הייתה המפלגה הגדולה בכנסת.

ההתרסקות של יש עתיד, כ-10 חודשים לאחר שנכנסה לכנסת עם 19 מנדטים, מעניינת אף יותר, מכיוון שהמפלגה איבדה לחלוטין את כוחה בערים שבהן הייתה ההצבעה הדומיננטית לה. יש עתיד התמודדה בבחירות ב-2013 בכ-40 רשויות מקומיות ועל פי כוחה האלקטורלי בכנסת הייתה צפויה לגרוף לא פחות מ-122 מושבי מועצה, בין השאר בערים כמו ראשון לציון (7), תל-אביב, רמת-גן וחיפה (6), חולון, הרצליה, פתח-תקווה, רעננה והוד-השרון (5) ועוד ערים חילוניות מרכזיות נוספות. בפועל יש עתיד לא הצליחה לתרגם את כוחה מתחילת 2013, והכניסה רק 52 חברי מועצה וראש עירייה אחד (צביקה גנדלמן, ראש עיריית חדרה, שנעצר בשבוע שעבר בחשד לשוחד).

הבחירות בשנת 2015 שינו את מאזן הכוחות בין מפלגות המרכז-ימין - יש עתיד נחלשה במרכזי הכוח שלה (הערים החילוניות), בין היתר לטובת כולנו של כחלון, ומנגד כולנו גם משכה קולות מהצד הימני יותר במפה הפוליטית. למראית עין נוצרה הזדמנות למפלגת כולנו להתברג לתוך השלטון המקומי, מה גם שהזמן שעבר בין הבחירות הארציות מאפשר לכחלון להראות הישגים, בניגוד ליש עתיד שהתמודדותה במישור המקומי התקיימה בשיאו של גל מאוכזבים.

נקודת מוצא חלשה יותר משל יש עתיד

על סמך נתוני ההצבעות לבחירות ב-2015, תוך שקלול רף הכניסה בכל רשות מקומית, אשר מחייב סיעה לזכות ב-70% מערך המודד (סך הקולות הכשרים חלקי מספר מושבי המועצה), הפוטנציאל של כולנו הוא בסביבות 150 מושבי מועצה ב-99 רשויות מקומיות, בדומה לזה של יש עתיד ובמרבית המקרים באותן רשויות.

אם זאת, בדיקה של הפוטנציאל של כולנו מראה כי נקודת המוצא של כחלון חלשה - הרשויות בעלות מספר המועמדים הפוטנציאלים הגבוה ביותר הן דרוזיות (שם ההצבעה המקומית אינה מפלגתית) והוא יכול להכניס לכל היותר שלושה מושבים ברשויות החילוניות, כוח שלרוב אינו משקף יכולת להביא לבחירה של ראש רשות.

כך יוצא ששוב, למרות שכחלון היה רוצה לשלב מועמדים הצבועים בצבעי כולנו ברשויות המקומיות, הסיכויים לכך נמוכים ואת דרכו לעמדות הכוח ברשויות המקומיות הוא ישיג רק על ידי חבירה למועמדים עצמאיים - כמו יונה יהב בחיפה. אם זאת, כאשר המועמדים אינם מטעם כולנו, לכחלון יכולת מוגבלת לספק להם תמיכה כספית - מטבע הסוחר החזק ביותר שיכולה לתת מפלגה ארצית למועמד מקומי.

האם הסכמי-הגג ומחיר למשתכן ישכנעו את הבוחרים

נכון למועד זה, חתמו כ-30 רשויות מקומיות על הסכמי-גג עם האוצר, רובן בתקופתו של כחלון. לרשויות אלה מצטרפות גם רשויות שבהן קודמה תוכנית מחיר למשתכן. שתי תוכניות הדגל הללו של כחלון, אשר כוונו בתחילה לציבור הזוגות הצעירים והתרחבו גם למשפרי הדיור (אבל לרוב לקהל החילוני/מסורתי), יושמו בעיקר ברשויות רבות שבהן נמצא קהל היעד של מפלגת כולנו.

הבחירות הקרובות עלולות להיות הברומטר לדעת הקהל בנוגע לפעילותו של כחלון, כפי שיבואו לביטוי בבחירה במועמדים המקומיים שלו או במועמדים העצמאיים שבהם הוא תומך. אם בבחירות בשנת 2013 הענישו בוחרי יש עתיד את המפלגה בכך שלא תמכו במועמדיה המקומיים, חוסר שביעות-רצון של בוחרי כחלון וזוכי מחיר למשתכן עלולה להתנקם במועמדיו בבחירות הקרובות. ימים יגידו.