הנקראות ביותר

כך הפך תפקיד מנכ"ל משרד ראש הממשלה לחסר חשיבות

בעבר הוא נחשב ל"מנכ"ל של המדינה", אבל תחת בנימין נתניהו התפקיד הלך והתפוגג, עד שספק אם כיום רוב הציבור אפילו יודע מי מכהן בו ● איך זה קרה ולמה, מה תפקידה של הנאמנות האישית, ומדוע דווקא אלי גרונר חטף את האש? ● ניתוח G

loading

מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אלי גרונר, היה עד להתפטרותו בשבוע שעבר אנונימי עבור מרבית הציבור. אפילו עזיבתו תוארה בתקשורת בהקשר רחב של סימן מקדים לבחירות שבאופק, ופחות התמקדה באיש שהיה נוכח-נפקד בשנה האחרונה במשרד. אלמלא הפרסום בעיתון "הארץ" אודות התקרית שהתרחשה בינו לבין שרה נתניהו, על רקע סירובו לאשר הוצאות שנגעו לבית הפרטי בקיסריה, ספק אם היה שמו זוכה להכרה אצל מי שאינם שוחים בטריוויה הפוליטית. בסוגריים נציין כי ראש הממשלה ורעייתו, וגם גרונר עצמו, הכחישו בתוקף שהתקרית בכלל התרחשה.

גרונר, שלפי פולו-אפ בחדשות 2 גם זכה מצד הגברת נתניהו לקריאה "אנחנו שונאים אותך", אומנם יוצא מהסיקור הזה כאדם עם עמוד שדרה, שומר סף פנימי שהתמודד עם לחצים לא פשוטים, במקומות ששומרי סף אחרים גלגלו עיניים. מצד שני, עצם מינויו ב-2015, ללא רקורד ניהולי מרשים וניסיון במגזר הציבורי (גרונר כיהן כציר הכלכלי בשגרירות ישראל בוושינגטון וכיועץ בכיר בחברת הייעוץ מקינזי) סימל את השינויים שעבר תפקיד מנכ"ל משרד ראש הממשלה עם השנים. הימים שבהם איישו אותו אנשים שזכו לדימוי של בולדוזר כמו אביגדור ליברמן, שמעון שבס ויוסי קוצ'יק, חלפו ואינם.

אייל גבאי / איור: גיל ג'יבלי
 אייל גבאי / איור: גיל ג'יבלי

אז מה קרה לתפקיד שזכה בעבר לכינוי המנכ"ל של המדינה והמנכ"ל של המנכ"לים, וכיום הוא נתפס כפקידותי ואפור? זו לא רק שאלה של שיווק, שכן מדובר במשוואה מרובת פרמטרים. היא תלויה ברקע שממנו מגיע המנכ"ל ובמוטיבציה שמניעה אותו, סגנון הניהול והאג'נדה של ראש הממשלה, היחסים בתוך הלשכה והאקלים בקואליציה שהמנכ"ל עובד מולה.

מה שמעניין הוא שגם כאשר מדובר באותו ראש ממשלה, במקרה הזה נתניהו, אפשר לראות שהאנשים שבחר לתפקיד בתחילת הדרך שונים מאלה שמינה מאז שב לראשות הממשלה ב-2009. הנה ניתוח של הבחירות האלה, שמעיד על התהליך שעבר נתניהו כפוליטיקאי וכאדם שנעשה יותר ויותר חשדן, לא פחות ממה שהוא מעיד על השחיקה שחלה לאורך השנים בתפקיד המנכ"ל.

ממדיני לכלכלי

בעבר היותר רחוק, הרבו לאייש את תפקיד המנכ"ל אנשים עם רקע מדיני (שמחה דיניץ, מרדכי גזית ויוסי בן אהרון) או ביטחוני (אברשה טמיר), ועבודתם נגזרה בהתאם. עם השנים הפך התפקיד לפחות מדיני ויותר כלכלי. "הצטרפתי לכמה נסיעות חוץ כשמוניתי למנכ"ל", מספר מנכ"ל לשעבר על החודשים הראשונים בתפקיד, "הייתי אצל נשיא ארה"ב ונשיא מצרים, וראיתי שזה מיותר, אין לי שם שום תרומה. התרומה שלי התבטאה בנושאי פנים".

קיראו עוד ב"גלובס"


איך זה קרה ולמה התהליך הזה התחזק בתקופת נתניהו? לצד הקמתו של המטה לביטחון לאומי ב-1999 ששאב אליו את בעלי הרקע המדיני-ביטחוני, לנתניהו - שראה עצמו תמיד כשר לאסטרטגיה כלכלית - היה נוח שמנכ"ל משרדו יתמקד גם הוא בכלכלה, וישמש כעזר כנגדו. המנכ"ל היחיד שמינה, שהיה בעל רקע פוליטי מובהק, היה אביגדור ליברמן, כיום שר הביטחון ויו"ר מפלגת ישראל ביתנו, ואז מנכ"ל הליכוד. נתניהו היה אז ראש ממשלה טרי, בראשית הקדנציה הראשונה שלו, וליברמן נתפס אז כבולדוזר. לצד הביצועיסטיות שיוחסה לו, שמו נקשר בפרשת בר-און-חברון ובחקירת משטרה נוספת, בשתיהן הוחלט שלא להעמידו לדין. גם שמעון שבס שכיהן כמנכ"ל בימי ממשלת רבין ושימש קודם לכן כעוזרו האישי ומנהל הקמפיין שלו, הסתבך בפלילים. הוא דווקא הועמד לדין והורשע בשתי עבירות של מרמה והפרת אמונים. כך או אחרת, ייתכן שנתניהו הבין מהמינוי של ליברמן שטוב לא יצא לו מאנשים עם דרייב פוליטי חזק מדי, ומאז לא חזר על מינוי של אדם כוחני ופוליטי לתפקיד המנכ"ל. משה ליאון שבא אחרי ליברמן, היה רואה החשבון של הליכוד, הוא מונה למנכ"ל אחרי ששימש כמשנה למנכ"ל וראש הלשכה אצל נתניהו, ונתפס כאיש נוח, וכמי שהיה במקום הנכון כדי להרגיע את השטח. ליאון מתמודד כיום לראשות עיריית ירושלים, אבל לקח שנים עד שפיתח אספירציות פוליטיות, וגם הן לא מאיימות על נתניהו, כמו אלו של ליברמן שהקים מפלגה שמתחרה על קולותיהם של מצביעי הליכוד.

אביגדור ליברמן  / איור: גיל ג'יבלי
 אביגדור ליברמן / איור: גיל ג'יבלי

בקדנציה השנייה של נתניהו, כבר נראו הדברים אחרת. "כשביבי חזר ב-2009", מספר אחד האנשים שליוו אותו בחזרה ללשכת ראש הממשלה, "למרות שחיכה לרגע והיה מתוכנן ומאורגן, לא היה לו מנכ"ל בראש, הוא לא הרים טלפון ערב הבחירות לאף אחד. הנושאים הכלכליים היו חשובים לו. הייתה לו אידיאולוגיה והוא חיפש מנכ"ל שיוכל לעזור לו להגשים אותה. במשרד ראש הממשלה שבו נתניהו ממילא נמצא ושולט מקרוב במתרחש, הוא הסתפק באדם שאינו נמנה עם המעגלים הקרובים ביותר".

נתניהו לקח לתפקיד את אייל גבאי, שניהל את התחום הכלכלי במשרד בקדנציה הראשונה שלו. גבאי, שכהונתו כמנכ"ל רשות החברות הממשלתיות התאפיינה בהפרטה נמרצת, התאים לנתניהו. הוא רצה מנכ"ל חזק, כמו שהיה יוסי קוצ'יק, הממונה על השכר באוצר, שלאחר גיחה קצרה לשוק הפרטי, עבר לכהן כמנכ"ל משרד ראש הממשלה אצל אהוד ברק. אלא שאז הגיעה המחאה החברתית של קיץ 2011.

"נתניהו הבין לאן נושבת הרוח ורצה שהנושא הכלכלי לא יידבק אליו יותר", מעידים גורמים בלשכה דאז, "הוא ויתר על תיק האוצר לטובת מפלגות אחרות, כשהעביר אותו ליאיר לפיד ובהמשך למשה כחלון. מבחינה פוליטית הוא צדק. מחירי הדיור לא נדבקו אליו. לטוב ולרע זה היום אירוע של כחלון. העניין הוא, שהוא איבד גם הרבה מהלהט האידיאולוגי-כלכלי שאפיין אותו. אם פעם הוא היה צוחק על צירוף המילים תקציב חברתי, היום הוא זורם איתו וזה השפיע גם על ההתנהלות של המנכ"ל. בפרט, כשהיום יש הרבה יותר רגולציה מבעבר. מנכ"ל משרד ראש הממשלה הוא כבר לא השריף בעיירה שקובע הכול. כך שבשנים האחרונות, וככל שהוא הלך והתחזק, הוא חיפש פחות אנשי ביצוע ויותר פקידים שינהלו את הלשכה ואת העניינים מול שרה. התנגדותו של גבאי למועמדו של נתניהו, משה דיין, לתפקיד נציב שירות המדינה הייתה אחד הגורמים שהביאה לפרישתו".

ב-2011 הגיע עו"ד הראל לוקר, שאחיו יוחנן כיהן באותה תקופה כמזכיר הצבאי של ראש הממשלה וזכה להערכת נתניהו. שני האחים גדלו במשפחה הלוחמת (אביהם היה על סיפון האלטלנה), מה שלדברי מקורבים לנתניהו מהווה אצלו נקודת זכות. נתניהו, לפי המקורבים, לא שואל מפורשות עבור מי הצביע המועמד האמור, אבל סביר שחשב שבית גידול כזה יביא בהכרח גם לנאמנות. נתן אשל, ראש הסגל דאז, נהג לומר אז לעובדי הלשכה כי עכשיו, כשאנחנו כבר מכירים את המשרד, אנחנו לא צריכים מנכ"ל שיגיד לנו מה לעשות, אלא אחד שנוכל להגיד לו מה לעשות. האם מינויו של לוקר ענה על הגישה הזו? לוקר הגיע ממשרד עורכי דין פרטי, ללא ניסיון בשירות הציבורי ולנתניהו זה התאים. על רקע המחאה החברתית של אותו קיץ, הוא חיפש אז מנכ"ל מהמגזר הפרטי, שיחשוב מחוץ לקופסא ובלוקר הוא ראה מינוי מכובד של עו"ד שעבד בוולסטריט ולמד בארה"ב, אבל נחשב לאאוטסיידר, ללא עוצמה משלו.

מי שציפה שלוקר יעבוד בשביל יושבי הבית בבלפור, גילה שלוקר יודע לנטרל מוקשים לא רע בכלל. בניגוד לגרונר, שמצא עצמו נגרר לשאלות הקשורות בהוצאות המעון הרשמי והבית בקיסריה, לוקר ידע איך להימנע מכך. "היו לו איכויות של חמקן", אומרים גורמים בליכוד, "הוא לא היה מאיים, למד תוך כדי תנועה והתנהל בצורה נעימה ושקטה. לוקר ידע לחמוק מאותם מכשולים שהפכו את חייו של גרונר לסיוט מתמשך. מה שאחרים עושים בגרזן, הראל לוקר עשה בלייזר".

נאמנות והוצאות

וכאן בעצם מגיע הדיון בנאמנות, שהלכה ונעשתה משמעותית ככל שהעיסוק בהוצאות משפחת נתניהו הלך וגדל.

"נתניהו עבר מטמורפוזה", אומר מקורב לשעבר, "פעם נאמנות הייתה אצלו תנאי הכרחי, אבל לא מספיק. היום זה תנאי מספיק. ולא סתם נאמנות, אלא נאמנות אישית. אם הוא היה מביא אנשים מקצועיים, שלא מעגלים פינות עבורו, הם בסופו של דבר היו נלחמים עבורו ומגינים עליו, ולו בגלל שהם היו מאמינים שכל מה שהם עשו הוא חוקי. במקום זה הוא הקיף עצמו באנשים שנשבעו לתת את הנשמה עבורו ובסוף הפכו לעדי מדינה נגדו".

כך קרה למשל עם איש אמונו של נתניהו, שלמה פילבר. הוא מינה אותו ב-2015 למנכ"ל משרד התקשורת שבו הייתה חשובה לו הנאמנות. צחוק הגורל הוא שפילבר משמש כיום כעד מדינה נגד נתניהו. גם גרונר, שלא היה מקורב, מונה באותה שנה. אבל גרונר, אנגלוסקסי חובש כיפה שמתגורר בהתנחלות - כמו רבים מהאישים שמאיישים את משרות האמון אצל נתניהו - אכזב כשגילה כושר עמידות בנושאים הרגישים למשפחה. כשנכנס לתפקיד, יעץ לו אחד מאנשי המשרד לשעבר, "להיות נחרץ ולא ללכת בין הטיפות, כי אצל משפחת נתניהו זה לא עובד. הם ממילא לא יזכרו את מה שתאשר, אלא רק את הפעמים שקיבלו תשובה שלילית. וראש הממשלה ייעזר בך כל עוד הוא מעריך את יכולותיך, לכימיה האישית אין אצלו משמעות גדולה. בניגוד לאהוד אולמרט, שהיה איש של אנשים והביא איתו לתפקיד מנכ"ל המשרד את רענן דינור שהלך איתו שנים ארוכות בעיריית ירושלים".

הראל לוקר / איור: גיל ג'יבלי
 הראל לוקר / איור: גיל ג'יבלי

גרונר כנראה הקשיב לעצות ומצא עצמו בקו האש. "הוא לא גדל אצל ביבי, ולא היה קשור למשפחה", אומר אדם ששוחח עם גרונר, "אבל הוא התחיל עם רצון לעזור למדינה והערצה עצומה לנתניהו, וסיים עם התנגדות גדולה לו ולרעייתו".

למה הוא שותק? מחכה לסיים את התפקיד ואז ידבר?

"אני מניח שהוא ישתוק גם אחר כך. הנכס העיקרי שיש לו הוא הקשר עם ראש הממשלה. כשאתה מאבד גיבוי מראש הממשלה, אתה לא קיים. לראש הממשלה יש בדרך כלל אינטרס לתת לך גיבוי, כדי שתסיר ממנו עבודה, ותאפשר לו להתפנות למדיניות חוץ וביטחון".

לכולם ברור שהקשר הזה לא בשיאו כרגע.

"ועדיין. אני מניח שהוא שותק בגלל הג'וב הבא שלו. נתניהו יכול לסדר לו חברה ממשלתית בתמורה לשתיקה הזו. ובכלל, מעסיקים פוטנציאלים עשויים להעריך את מפגן הנאמנות האחרון הזה. גרונר בא מחברת הייעוץ מקינזי, הוא יכול לחזור למשרה דומה. חברות ייעוץ אוהבות להתהדר בלשעברים כמותו".

מה הטעם להתהדר באדם שסיים תפקיד על רקע מתיחות כזו ביחסים?

"ביבי ממילא לא מרגיש חייב לאף אחד ולא שומר על קשר עם איש, אז הקשר עם נתניהו הוא לא מה שמשחק פה אלא הקשרים שאתה מפתח מחוץ למשרד ראש הממשלה. בכלל, מי שחושב שפגישה אישית אצל ראש הממשלה תקדם את הנושא שלו - טועה, כי אז שאר המערכת תהיה נגדך. לא עוזר לטנף אצל ראש הממשלה, גם אם הוא מתרשם ומשתכנע, כי האגו של הפקידים מסביב יגרום להם לתקוע את הנושא. עדיף להיות בקשר טוב עם הדרגים הנמוכים יותר".

גם מנהלי הלשכה נחשבים?

"מנהלי הלשכה אוהבים להגיד שהם ה'צ'יף אוף סטאף', אבל למעשה הם נטולי סמכויות. המנכ"ל הוא הסמכות העליונה, ואילו הם לא יכולים להזיז שקל".

במה מתבטא הכוח של מנכ"ל המשרד? אדם שמכיר את התפקיד מקרוב מסביר: "למנכ"ל משרד ראש הממשלה יש עוצמה יותר מלרוב השרים, למעט שרי האוצר, המשפטים והביטחון. שרים עומדים אצלו בתור, כי אם הוא יודע להתנהל נכון ונמצא בקשר טוב עם ראש אגף תקציבים, החשב הכללי והמשנים ליועץ המשפטי לממשלה, הוא פותר הרבה בעיות מבלי לערב את ראש הממשלה. הרבה פעמים גם מעדיפים לסגור את הדברים מולו, כי זה יותר מקצועי וענייני. מנכ"ל כזה אומר לעצמו - מה מעניין אותי ללכת לפוליטיקה? שבמקרה הטוב ייתנו לי לנהל איזו ועדה ואקיים דיונים משמימים? בפרט כשהוא זוכה להערכה בשוק העסקי, שמקבל אחר כך אנשים כמוהו בזרועות פתוחות. הוא ירוויח שם מצוין, ואיש לא יפתח עיניים כשהוא יטוס לחו"ל".

מעבר לקשרים המאוד חשובים במוסדות השלטון, לא כל אחד שבא מהמערכת הציבורית גם יודע לנהל חברה מסחרית.

"נכון, ולכן חלקם מגיעים לתפקיד היו"ר ולא לתפקיד המנכ"ל. ההערה הזו גם נכונה לכיוון השני. מנהלים מהשוק הפרטי שבאים למגזר הציבורי אוהבים לומר שהם באים למילואים. זו בדיחה. כמו שלא ייקחו מנכ"ל משרד ממשלתי לסלקום כי זה לא אותו דבר, ככה גם להיפך. ניהול ציבורי זה מקצועי. וכמנכ"ל משרד ראש הממשלה, יותר מרקע ניהולי ומכמות האנשים שניהלת קודם, חשוב שיהיו לך יכולות של בורר ומגשר, כי אתה מנהל משא ומתן עם הרבה גורמים. אם אתה מסתפק בלהיות השליח, אז צריך המון הערכה למנהיג ונכונות לדבוק במשימה גם כשאתה נתקל בקירות אטומים". אצל גרונר באיזשהו שלב, זה לא עבד.

עקבו אחרינו ברשתות
רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
לכתבה הקודמתטיול | רגע של שפיות: ציורי הקיר על גדר הגבול ישראל-לבנון