המשבר עם טורקיה: ברוח המפקדים כולם מוסיפים שמן למדורה

קטע הווידאו של שגריר ישראל בטורקיה, איתן נאה, חולץ נעליים, מסיר מעליו את הווסט ונותר עם טי-שירט וג'ינס, היכה אתמול גלים. זהו שלב נוסף בסולם התדרדרות היחסים בין ישראל לטורקיה, והוכחה צדקנית עבורנו הישראלים: אה! הממשלה הטורקית מתעבת אותנו. ארדואן מקלל אותנו. ולא בפעם הראשונה. אמרנו לכם. תראו מה הם עשו לשגריר הישראלי בדרכו החוצה. השפלה.

אולם הרגעים האלה, בשדה התעופה כאשר השגריר עובר בידוק בטחוני, הם תמצית הסיפור כולו. באיזה חברת תעופה השתמש נאה כדי לחזור הביתה? זו כבר עובדה, לא רגשות. מי שרוצה לטוס מאנקרה, דרך איסטנבול, ולהגיע לתל-אביב, חייב לעשות זאת באמצעות טורקיש איירליינס, חברת התעופה הלאומית של טורקיה. אופציה נוספת היא לטוס עם חברת הלואו-קוסט 'פגסוס', גם היא חברת תעופה טורקית, אך היא אינה ממריאה מנמל התעופה אטא-טורק, אלא מהשדה האחר באיסטנבול. כך או כך, אחרי שהושפל נאה, הוא עלה על טיסה טורקית לאומית כדי לחזור הביתה.

הישראלים נעלבים ונדהמים מן המדינה האיסלמיסטית שבראשה עומד מנהיג קיצוני. הם צופים בצוותי צילום ישראלים מותקפים שם, ואז פונים לאינטרנט כדי לרכוש טיסה טובה ואיכותית בדרכם לחופש בברלין או טוקיו או כל יעד אחר. הישראלים פורשים על המיטה סדין כפול שיוצר בבתי הטקסטיל הטורקיים, מניחים את האוכל במקרר של 'בלומברג' המיוצר בטורקיה, רוכשים משם מוצרי נייר, פלסטיק, קרמיקה ושיש, וזה רק על קצה המזלג.

לא מנומס ולא יפה

גם לגבי השפלת השגריר יש כמה השגות. כל מי שטס דרך שער בשדה תעופה זר, במיוחד באיסטנבול, עובר בידוק ביטחוני. שגרירים, דיפלומטים ואחד-העם. כולם מבודקים, ולא רק בשל הדרישה של שדה התעופה המקומי, אלא כתנאי של רשות שדות התעופה בישראל וכוחות הביטחון בישראל. עם הספוגיות על הידיים, החיטוט בתוך המזוודות, הסרת הנעליים והחגורות. כדי להמשיך לזכות במעבר המוני של ישראלים דרך שדה הקונקשיינים הגדול, הדברים האלה מתבצעים מדי יום, גם כאשר דיפלומטים חוצים את השערים.

אתמול שוחחנו עם אחד או שניים המצויים בנהלים. התשובה שלהם הייתה חד משמעית - דיפלומטים ישראלים בכל הדרגים עוברים בידוק בדרכם אל ישראל. אם כן, הדבר שנותר מכל הסיפור הוא הצילום, שאכן היה משפיל. מישהו טרח לעדכן את השומרים במחסומים ואת כלי התקשורת בזהותו של השגריר שהגיע לשדה, והם עטו כדי לתעד ולשדר. וזה כבר באמת לא מנומס ולא יפה.

במשרד החוץ בישראל היו יכולים לעצור לכמה דקות ולחשוב, במקום לחפש את השלב הבא בסולם, להמשיך להלהיב את רגשות העלבון. היו יכולים להיזכר בשגרירות ישראל בקהיר אשר כמעט עלתה בלהבות לפני כמה שנים. לחשוב על דיפלומטים ישראלים אחרים שצריכים להישאר בטורקיה או במצרים או במקומות מסוכנים בעולם. מדוע לפמפם עוד את הסיפור?

וכך, בצהרי יום רביעי, זומנו כלי התקשורת הישראלים ל"פעולת תגמול", לתעד את זימונו של Umut Deniz הממונה הטורקי הבכיר (דרג 2 או 3 בישראל) שנשאר כאן, אחרי שהשגריר הטורקי חזר והקונסול הטורקי בירושלים סולק על ידנו. איפה זה ייעצר? בשלב הבא נשליך עליו תותים כדי שיכתימו את בגדיו? או נבקש ממנו להסיר חגורה, להשפיל מבט?

בשנים 2010-2016, השנים שכללו את רצף האירועים שהחל באירועי המרמרה והסתיימו הסכם הפיוס, עלה וצמח היבוא מטורקיה לישראל. יבוא שהגיע לשיא של 2.9 מיליארד דולרים ב-2017. היצוא הישראלי לטורקיה היה בשיאו בסך של 2.7 מיליארד דולרים בשנת 2014, כשהמשבר היה בעיצומו. מאז פחת היצוא במחית, עד לרמה של 1.4 מיליארד דולרים בשנה. 75% מן היצוא הישראלי לטורקיה הוא בענף הכימיקלים ותזקיקי הנפט. הנתונים הם לפי המידע של היחידה הכלכלית של מכון היצוא 

שר החקלאות אורי אריאל חשב שהשבוע, עם העלבת הכבוד האבוד שלנו (כולנו ידענו גם קודם שארדואן הוא בריון גס רוח, כן?) שזהו הרגע הנכון להורות על הפסקת ייבוא תוצרת חקלאית מטורקיה. "הגיעו מים עד נפש" הוא אמר. "לא ניתן יד למדינה שמטיפה מוסר בצביעות כזו למדינת ישראל, כוחות הביטחון וחיילי צה"ל שמגנים בחירוף נפש על תושבי ישראל".

וכך, גם אריאל הצטרף לאנשי משרד החוץ, וכולם נוהגים לפי רוח המפקד, הלוא הוא שר החוץ בנימין נתניהו. במקום לכבות את האש עם מים, מוסיפים עוד חומרי תבערה.

בדרך לבית המקדש השלישי?

האירועים בירושלים בראשית השבוע סיפקו לא מעט אנקדוטות. "שלום אני רייצ'ל (שם בדוי, לא קלטתי את שמה האמיתי), ואני יועצת בסניף התל-אביבי של שגרירות ארה"ב בישראל, ירושלים", כך הציגה את עצמה בפני עובדת אמריקאית. ביום א' היא הייתה עדיין רייצ'ל משגרירות ארה"ב בתל-אביב, וביום ג' בלחיצת ידיים לפני פגישה, היא כבר הייתה רייצ'ל מן הסניף התל-אביבי של השגרירות בירושלים. סמנטיקה קטנה וחביבה.

האופן בו הציגה בטבעיות חלקלקה את התואר הרשמי שלה, כולל רצף מיקום השלוחה התל-אביבית בהמשך לזהותה, גרמו לי לחשוב שמישהו בצנרת הבירוקרטיה האמריקאית שיגר הנחיות מפורטות לעובדים. 95% מהם הרי בתל-אביב, ושם הם יישארו למשך השנים הבאות, עד שהתהליך המלא של העברת השגרירות יושלם. כיצד עליהם להציג את עצמם? כדיפלומטים ועוזריהם המוצבים בשלוחה "המשנית" ברחוב הירקון?

היממה של הטקס בירושלים הייתה חגיגית ומאירת עיניים. יחד עם זאת, בכל אחד מן האירועים הסתובבו אנשים עם רעיונות משיחיים אשר אמרו לי דברים מוזרים. במשרד החוץ ביום א', פגשתי את ג'ים, נוצרי תומך ישראל, בכיר בארגון נוצרי בשם "גשרים לשלום". נכחו שם הרבה ארגונים נוצריים-אוהבי ישראל.

זה אולי הכיוון החדש: אנשי איפא"ק כמעט ולא נכחו באירועים (פגשתי אחד), גם לא ראשי ארגונים יהודיים מוכרים אחרים. ארגוני שמאל יהודיים, כמו שלום עכשיו, הפגינו בחוץ. ג'ים דיבר בשבחו של ראש הממשלה נתניהו, ואמר שכבר שנים הוא מרגיש שחייב לקום בישראל ערוץ פוקס ישראלי עם שידורים 24/7 התומכים בראש הממשלה. אחר כך המשיך ואמר כיצד הוא מקווה שהעברת השגרירות תעביר את המסר הברור לערבים הפלסטינים שאין להם מה לחפש פה. שאלתי אותו כיצד זה יקרה, הרי הם מרכיבים כ-37% מאוכלוסיית ירושלים ומיליונים נוספים חיים בתוך ישראל, בעזה ובשטחי הרשות הפלסטינית. "Oh well", נאנח ג'ים, "בקרוב הם יתחילו להבין שעדיף להם לקום וללכת. אני חולם שהם פשוט יעזבו וילכו מכאן" הוא אמר.

למחרת, בארוחת בוקר חגיגית לכבוד העברת השגרירות אשר נערכה ברוב פאר ויופי במלון וולדורף אסטוריה, עלה על הבמה משה ביין, נשיא ארגון ה-OU (איחוד הארגונים האורתודוכסיים בארה"ב). בקהל ישבו שר האוצר סטיבן מנוצ'ין, סגן מזכיר המדינה ג'ון סאליבן, השגריר דיוויד פרידמן, והשליח המיוחד ג'ייסון גרינבלט.

ביין אמר שהוא מצדיע לנשיא טראמפ על מילוי אחר הבטחתו, וכי הוא רואה בכך את השלב הראשון לקראת בנית בית המקדש השלישי. וביין לא היה היחיד שדיבר על כך באותו האירוע. היושבים בקהל שמעו, יש להניח שהם מבינים את המשמעות של אמירה מן הסוג הזה. אף אחד לא הגיב או מחה.

נציגי מפלגות ישראליים שישבו בקהל, חלקם מן הימין הישראלי - הרימו גבה. הדברים שנשמעו מהדוברים הם ימינה למה שהם אפילו מעזים להציע. בניית בית המקדש השלישי בירושלים, בסמוך לאל-אקצא?

מישהו מן הצוותים הפוליטיים הישראלים העלה תמיהה. כיצד זה שמכל הארגונים היהודיים של ארה"ב דווקא ה-OU, לא הארגון הגדול או המוכר ביותר, זוכה להוביל אירוע חגיגי כזה? מה הקשר הישיר שלהם ללב הבית הלבן? חוליית החיבור היא ככל הנראה הרב אריה לייטסטון, יועצו הבכיר של שגריר ארה"ב בישראל. הוא היה בכיר בהנהלת ה-OU באזור ניו יורק ויש לו קשרי ידידות עם איוונקה טראמפ.

את ההמשך ראו כבר בשידורי הטלוויזיה. זה היה אמנם טקס אמריקאי, אבל מוזר לעיניים ישראליות. הכומר רוברט ג'פריס פתח את הטקס עם בין השאר משפט כגון "ברוח ישוע אדוננו, אמן". הכומר ג'ון הייגי חתם את הטקס עם תפילה שכללה גם "המשיח יבוא ויקים מלכות שלא תסיים לעולם!". מעניין מה חשב הרבי זלמן וולוויק שניצב לצידם.