הנקראות ביותר

הכנסת שואלת: כמה אנשים צריך בשביל לצאת למלחמה?

הדיונים בוועדות הכנסת השבוע סביב סעיף "היציאה למלחמה" הראו שלעתים אכן מתקיים שיח מעמיק ששובר גם משמעת קואליציונית ● הבעיה היא לא בדיונים אלא במציאות: כשחברי קבינט נחשפים למידע שבועות ארוכים אחרי הנשיא דונלד טראמפ ובכירי הממשל האמריקאי

נדיר למצוא בכנסת הנוכחית דיון מעמיק ומרשים בוועדות. ביום שני ישבתי בחלק מן הדיון של ועדת חוץ ובטחון, וסביב השולחן התכנסו חברי כנסת מן האופוזיציה והקואליציה ובניגוד למקובל במקומותינו, הם הצביעו עם מצפונם ונגד המשמעת הקואליציונית ותכתיבים שקיבלו מן הליכוד. חברי הכנסת בני בגין (הליכוד) ורוברט אילטוב (ישראל ביתנו) הסכימו עם העמדות שהציגו עפר שלח (יש עתיד) ועמר בר-לב (המחנה הציוני) וכאשר גייס יו"ר הועדה, ח"כ אבי דיכטר (הליכוד) את שאר חברי הוועדה, אפילו עם הרוב האוטומטי העומד לרשותו - לא הצליח דיכטר להעביר את סעיף ה"יציאה למלחמה" בו דבק גם ראש הממשלה.

שלח ובר-לב התעקשו לשכנע את הנוכחים, שאין זה סביר לכנס קבינט במניין נמוך של מחצית השרים החברים בו כדי לאשר "החלטה על פתיחה במלחמה או על נקיטת פעולה צבאית משמעותית". מדוע? כי לפי חוק הממשלה, הקבינט מורכב משישה אנשים בלבד: ראש ממשלה, ממלא מקום ראש הממשלה (אם מונה), שר הבטחון, שר המשפטים, שר החוץ, השר לבטחון פנים ושר האוצר.

כל השאר - קבינט רחב יותר - זה בונוס. למה הכוונה? ממשלת ישראל יכולה להחליט שהקבינט הוא רחב יותר, אך אינה חייבת לעשות זאת. הממשלה ה-34 הקימה קבינט המונה 11 שרים. אך בממשלה ה-35, לכשתוקם אי שם בעתיד, לא תהיה מניעה לכונן קבינט מצומצם בהרבה, של שישה חברים בלבד ואף פחות מכך.

למשל: נתניהו לא מינה ממלא מקום ראש ממשלה, ואין חוק שמחייב אותו למנות ממלא מקום. ומאחר ונתניהו הוא גם שר החוץ, ואין חוק המחייב אותו לפצל את כוחותיו, הרי שלפי המצב הקיים (ואשר לא הוחלף ולא תוקן השבוע) הקבינט יכול להיות מורכב מארבעה איש בלבד: נתניהו כראש הממשלה, שר החוץ וממלא מקום ראש הממשלה, אביגדור ליברמן כשר הבטחון, משה כחלון כשר האוצר וגלעד ארדן כשר לבטחון פנים. זהו. ואם הממשלה הנוכחית רוצה להחליט על נקיטת פעולה צבאית משמעותית, כמו תקיפה נגד מדינה או ארגון שלא חולקים גבול עמנו - כל אלה יכולים להתקיים באמצעות כינוס של מחצית הקבינט, כלומר שני אנשים: "מחצית מחברי הממשלה המכהנים בקבינט".

זה לא נגמר כאן. כדי לקבל החלטה במצב בו יש "נסיבות קיצוניות ומנימוקים שיירשמו, ואם הדבר הכרחי מטעמי דחיפות שאינם מאפשרים לכנס את המניין החוקי האמור (מחצית), רשאים ראש הממשלה ושר הבטחון לקבל את ההחלטה במניין חוקי מצומצם יותר".

מכלל הן אפשר לשמוע את הלאו. הנימוקים שיירשמו? כלומר פרוטקול תקין ומסודר, זה חל רק במקרה של הנסיבות הקיצוניות. אבל במקרה של "נקיטת פעולה צבאית משמעותית" אין רישום. פשוט מכנסים חצי והיידה.

ומה אם חשקה נפשו של ראש הממשלה להיות גם שר החוץ וגם שר הבטחון? אז חשקה. החוק בישראל אינו כובל את ידיו. הוא יכול לאגור לתוכו את כל התפקידים. ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, החזיק גם בתפקיד שר הבטחון. כך עשו אף ראשי ממשלה קודמים: שמעון פרס, יצחק רבין, יצחק שמיר (למשך 3 חודשים), מנחם בגין (בעת תקיפת הכור בעיראק), לוי אשכול, דוד בן גוריון. היסטורית, זה די מקובל שראשי ממשלה שומרים לעצמם גם את תפקיד שר הבטחון.

אריאל שרון אמנם לא שימש כשר ביטחון במקביל לתפקיד ראש הממשלה, אבל השבוע הזכיר לי מישהו על הרגעים בהם הוא החליט לפרוץ למוקטעה ברמאללה. הוא כינס קבינט בטחוני כדי לאשר את הפעולה, אך תוך כדי הדיון השרים גילו שבזמן שהם ספונים בחדר, הכוחות כבר הסתערו.

ואיפה האחריות המשותפת?

וחזרה לסעיפי מניין ה-50%, קבינט מצומצם ונסיבות קיצוניות. לכל הדברים הללו התנגדו בגין ואילטוב מצד ימין, ביחד עם שלח ובר-לב מצד שמאל. בוועדה, בניהולם של דיכטר וח"כ ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת חוק חוקה ומשפט), הדיון היה מנומס ומכבד. הנוכחים הקשיבו למשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד דינה זילבר וליועצת המשפטית של הוועדה עו"ד מירי פרנקל-שור. מנומקות, מקצועיות ותיקות.

סלומינסקי אמר לנוכחים, שאם המניין הוא רק חצי מן הקבינט, שהם למעשה חלק מאוד קטן מן הממשלה, איך מצפים שעקרון האחריות המשותפת ימשיך לעבוד? כל השרים יהיו אחראים לתוצאות של פעולה צבאית קטלנית, החלטה שקיבלו רק שניים או שלושה?

בשלב כלשהו בדיון, כאשר דיכטר לחץ על מניין של 50%, בעוד שלח מתווכח ומסביר שזה מספר נמוך מאוד, ויש לכונן מנין של לפחות 75% - ביקשה זילבר הפסקה כדי להתייעץ טלפונית עם אנשי משרד המשפטים. ההפסקה של 15 דקות התארכה ובעוד שלח, בר-לב ובגין נותרים בתוך החדר, קיים דיכטר שיחה טלפונית עם ראש הממשלה.

ואז הוחלט: גם אם הועדה מפילה לדיכטר את סעיף הנסיבות הקיצוניות, יגיש דיכטר הסתייגות להצעת החוק במהלך ההצבעה במליאה, ועם הרוב הקואליציוני במליאה, ההסתייגות שלו תוכנס אף תוכנס. כך היה.

דיכטר דחף ולחץ לסיים באותו היום (שני). בעוד שראש הממשלה הורה להתקשר למנכ"לי חברות החדשות ולעדכן אותם שהוא עומד לשאת נאום קריטי, כאשר כל המדינה מעבירה ווטסאפים היסטריים עם שמועות על הודעות מלחמה, ושהציבור טרם הספיק לעכל את מה שהתרחש לילה קודם בתוך סוריה, פיצוצים שהביאו לכדי רעידת אדמה - דיכטר שינה את חוקי המלחמה של המדינה.

כחצי שעה אחרי שנתניהו סיים את נאום הקלסרים והדיסקים הצרובים ביום שני בלילה, דיכטר גייס את הרוב הדרוש במליאת הכנסת כדי לאשר את ההסתייגות שנדחתה על ידי חברי הכנסת מימין ומשמאל בבוקר בוועדה. 

בוושינגטון יודעים יותר

אחת הסיבות שנתניהו, כראש ממשלה, לחץ על דיכטר וביקש ממנו לוודא שפורום קבלת ההחלטות הוא מצומצם, היא החשש הטבעי שלו מהדלפות. פורום רחב מדי לא מאפשר לנהל תהליך בטחוני צבאי בסודיות נדרשת. זהו ההסבר מן הצד של ראש הממשלה.

במהלך אחת ההפסקות בדיון ביום שני בבוקר הזכיר לי אחד את הח"כים את אותם 57 דיונים בטחוניים וצבאיים שנערכו על פני תקופה של 16 חודשים (2011 ואילך) באשר לפעולת תקיפה צבאית משמעותית של מדינה שאינה גובלת בישראל - כל עשרות השעות של אותם הדיונים נערכו בפורום מצומצם אשר אינו הקבינט.

מי ששירתו כשרי ממשלת ישראל אז, גם אם היו חברי קבינט, מודרו לחלוטין. כך יצא שהם למדו על התכניות מתוך ניחושים שונים בנוגע לרמזים שפוזרו בעיתונות הישראלית והעולמית. לעתים, כאשר הם יצאו לוושינגטון, הם גילו שם שהם, שרי קבינט של מדינת ישראל, נמצאים בנחיתות מידע ביחס לדרג הבטחוני האמריקאי הבכיר.

השבוע רואיין בכלי התקשורת ראש המועצה לביטחון לאומי, יעקב עמידרור, אשר על בסיס העבודה של הוועדה שבראשה הוא עמד (והוקמה כדי להפיק לקחים מאותם דיונים בטחוניים בשנים 2010-2012 , ואשר לא הובאו בפני הקבינט) נוסח החוק החדש. עמידרור נשאל על ידי המראיינים בגלי צה"ל, ירון וילנסקי ויעקב ברדוגו, האם זו הייתה כוונתם כאשר הניחו את הדו"ח שלהם והמליצו על תיקון חוק יסוד הממשלה? "בשום פנים ואופן לא", אמר עמידרור, "בשום פנים ואופן לא התכוונו שרק ראש הממשלה ושר הבטחון יקבלו את ההחלטות. מדובר בהחלטות שצריכות להתקבל בהרכב של הקבינט", אמר עמידרור, מיי שהיה ראש המל"ל תחת בנימין נתניהו.

אגב, התסריט הזה של קבלת החלטות משמעותיות תוך התעלמות משרי הקבינט חוזר על עצמו כמעגל שוטה. גם כשלא מדובר בפעולה צבאית משמעותית, אלא פעולה מודיענית כבירה - כמו חשיפת עבודת מודיעין ארוכה ומורכבת כפי שביצע המוסד בתוך איראן עד לפני כמה חודשים - לומדים על כך חברי הקבינט כמעט בדיעבד. דונלד טראמפ ובכירי הממשל שלו נחשפו למידע במארס 2018, ושרי קבינט ישראלים נחשפו אליו ארבע שעות לפני הציבור הרחב.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות