פתאום קמה אישה בבוקר ומחליטה שהיא רוצה זכויות, ומתחילה ללכת. היא נישאה לבעל בתוניס בשנת 1954, ובמשך 64 שנות נישואים היא הייתה "האישה הקטנה", זאת שדאגה לבית, לניקיון, לבישולים ול-11 הילדים שנולדו להם במשך השנים. באותן שנים הבעל פרנס את המשפחה לתפארת באמצעות עסקי הנגרייה שהקים.
הנגרייה הקטנה של תחילת הדרך הלכה והתרחבה עם השנים למפעל ייצור ו-3 אולמות תצוגה ברחבי הארץ, בהם מועסקים עשרות עובדים. כשבגרו ילדי המשפחה, הם השתלבו בעסקיה, ובשנים 1985 ו-1993 אף הוקמו חברות לניהולן. 99% ממניות החברות נרשמו על-שם הבעל, ו-1% בלבד נרשמו על-שם האישה, שלא התערבה מעולם בצד העסקי של המשפחה והבית.
בשנים 2015 ו-2016 הבעל העביר במתנה את 99% מניותיו לשניים מ-11 ילדי בני הזוג. מעשה זה קומם מאד את האישה והיא פנתה לרב, כדי שינסה להשכין שלום וימנע את העברת המניות, אך לאחר שגם התערבותו של הרב לא עצרה את המהלך, היא נאלצה לפנות לסיועו של בית המשפט והגישה תביעה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו היא זכאית להירשם כבעלים של 50% ממניות החברות.
בבית המשפט הבעל טען כי התנגדותה של האישה להעברת המניות לא נובעת מדאגה לרווחתה שלה, שכן הם עצמם כבני זוג ממשיכים לחיות בשלום, ויש להם מקור פרנסה והכנסה מספק - אלא מדאגה לשאר ילדיהם, שלא קיבלו חלק בחברות. לאור זאת טען הבעל כי לאישה אין עילת תביעה לקבל את מחצית הרכוש על-שמה, משאין הליכי גירושים או פירוד בין בני הזוג עצמם.
לגופו של עניין טען הבעל כי האישה מאז ומעולם סמכה עליו באופן מלא בניהול עסקיו ואף חתמה על תקנוני החברות, אשר הקצו לו את הרוב המוחלט של מניות החברות ואף אפשרו לו להעבירן הלאה על-פי שיקול-דעתו. בחתימתה זאת נתנה האישה למעשה ויתור מכללא לזכותה במניות החברה וכן הסכמה מכללא לכל פעולות הבעל בנוגע לחברות.
בית המשפט קיבל את תביעת האישה והעניק לה פסק דין הצהרתי, לפיו היא אכן זכאית למחצית מניות החברה. בית המשפט קבע כי למרות שאין ברצונה להתגרש מהבעל, האישה רשאית להגיש תביעה ביחס לחברות, שכן העברת המניות לילדים מהווה "ארוע קריטי" המסכן את רכושה: הוא מוציא מתוך הרכוש הזוגי את מקור הפרנסה העיקרי עבור המשפחה, והוא אף משנה את המצב שהתקיים עשרות שנים, לפיו כל הילדים של בני הזוג משולבים בעסק.
גם העובדה שהאישה סמכה על הבעל, נתנה לו הרשאה לפעול בשמה לאורך כל השנים ונמנעה מלהתערב במהלך העסקים הרגיל, אינה שוללת את זכותה לגלות עצמאות גם לעת זקנתה ולהתערב בפעולה עסקית חריגה של העברת מניות העסק, פעולה שאינה יכולה להיחשב בשום אופן לפעולה במהלך העסקים הרגיל או בניהול יומיומי של הנכסים.
בשלב זה הותיר בית המשפט את ההצהרה על זכויותיה של האישה בחברות ברמה התאורטית בלבד. מאחר שהמניות כבר הועברו בפועל על-שם שני הילדים, יהיה כעת צורך לנהל הליך נוסף, המערב גם אותם באופן אישי, במהלכו יבחן בית המשפט כיצד ליישם באופן מעשי את ההעברה העקרונית של מחצית המניות לאישה: האם להקנות לה מניות בעין או לזכות אותה בשווה כסף. בית המשפט יידרש לבחון את האינטרסים של כלל הצדדים הנוגעים בדבר, לרבות החברה עצמה, לרבות את אופן ניהול העסק, היחסים בין הילדים שקיבלו את המניות לילדים שנושלו, השלכות הבעלות המשותפת על ניהול העסק, תוך בחינת החשש מפני שיבוש או שיתוק בפעילות החברות ויתר ההשלכות המעשיות על הפעילות העסקית של החברות.
■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", מומחית לדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
