"ליהנות מיופי של אישה כשאתה בעמדת כוח זה לא מוסרי"

דבר אחד טוב יצא לזמר יונתן רזאל מ"סערת המסקינטייפ": כולם יודעים כעת מי הוא • עכשיו רק נותר להבין איך הוא מנהל קריירה שפונה לחילונים, דתיים וחרדים

יונתן רזאל / צילום: רפי קוץ
יונתן רזאל / צילום: רפי קוץ

יונתן רזאל אולי לא התכוון לזה, אבל הדבקת המסקינטייפ השחור על עיניו, במהלך הופעתו בפסטיבל "צמאה", שנערך בבנייני האומה בירושלים לפני ארבעה חודשים, כשהנשים באולם התחילו לרקוד, מתבררת בדיעבד כאקט שיווקי גאוני. מצד אחד, מעריציו החרדים רוחשים לו עוד יותר כבוד על דבקותו במצוות. מצד שני, קהל הכיפות הסרוגות שמלווה אותו בדבקות כבר למעלה מעשור, הבין את ההסבר שלו להתחשב בנשים שרצו לרקוד ואולי התביישו לפזז מולו. ומצד שלישי, החילונים, הזעם הגדול הביא גם לחשיפתם אל הזמר עם הכיפה השחורה והאור בעיניים - ואולי גם אל שיריו נטו.

רזאל טוען שמה שנראה לי כמהלך מתוחכם היה בעצם דחף תמים, שמקבל עכשיו אצלו הנמקה עמוקה אפילו יותר. כשאנחנו יושבים בסטודיו הירושלמי, על גג בית הוריו שבדיוק מארחים את הנכדים לארוחת צהריים מוזיקלית וקול שירתם נשמע בו היטב, הוא יושב בגבו לפסנתר ומסביר שמה שנראה כפרובוקציה, הוא בעצם ניסיון לשמור על העיניים שלו. "אני נשוי", הוא אומר בטון רך, שיאפיין את השיחה כולה, "ונמצא בחוד החנית של ההערצה, וזה מושג שקיבלנו מהתורה לשמור על העיניים שלנו - בדיוק כמו שנמנעים מסוכר ומשומן. זה לא קשור לביזוי אלא לשמירה על ערך פנימי אמוני, נאמנות לאשתי".

אתה מדבר על הפיתוי של גבר מול אישה.

"מי שאומר שאני מדבר שטויות, או שהוא שקרן או שהוא מרמה את עצמו. ליהנות מיופי של אישה, כשאתה בא מעמדת כוח מהבמה, מהמקום של הערצה, זה לא מוסרי. הייתה שם סיטואציה פנים-דתית, שהפכה לשיח חירשים, כי לא הבינו שזה בא ממקום של איפשור. בנות מבוגרות לא יקומו לרקוד לפני גבר בצורה נינוחה. אמרתי שם, אתן רוצות את סטיבי וונדר? את ריי צ'רלס? קבלו. מי שלא חי בעולם הזה לא מבין".

עבדת כמעבד עם שלמה גרוניך, ארקדי דוכין, שלמה ארצי. עם אביב גפן עוד לא עבדת, אבל הוא הדביק לעצמו סלוטייפ על הפה כמחאה.

"אני שמעתי שזה דווקא היה מתוך כבוד אליי, הומאז'. אני גדלתי על אביב גפן. אבל אני לא אוהב לדבר על אחרים, בעיקר אם אני מעריך אותם. לאמנים יש מקום מחאתי, פוליטי, וזה לגיטימי".

חודש לפני האירוע המכונן ההוא, הופיע רזאל בהיכל התרבות עם התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, הופעה שהוקלטה והפכה כיום לאלבום חדש הכולל את להיטיו הגדולים בעיבודים קונצרטנטיים, כמו גם שירים חדשים דוגמת "ים הרחמים" ו"הטוב הטוב" ששר עם קובי אפללו. יש בו פרק מתוך קונצ'רטו של מוצרט שניגן עם התזמורת על פסנתר, ואשר הביא לידי ביטוי את יכולותיו הווירטואוזיות כתלמידה המחונן של פנינה זלצמן, כמו גם קטע שבו ניצח עליה - ככה, לזכר קריירת הניצוח המזהירה שניבאו לו ושאותה נטש.

חרדים הם קהל שצורך מוזיקה?

"הרבה יותר ממך, והם מקשיבים לדיסקים מההתחלה ועד הסוף. לפני כמה חודשים הייתה לי הופעה מול חילונים וכיפות סרוגות, קהל שורף, קהל שקנה כרטיסים, ואני עובר על הדיסק הקודם, ושר את השירים. לשירים המפורסמים הם הצטרפו, בחדשים - דממה. למה? כי הם לא חוו את חוויית הדיסק. כמה שבועות אחר כך הופעתי בישיבה מול 500 בחורים ליד זיכרון יעקב, והם ידעו את כל השירים מההתחלה עד הסוף, כי הם האזינו לו. זאת תמונה סוציאלית מדהימה. חרדים הם המוהיקנים הכמעט אחרונים בכל מה שנוגע לדיסקים".

אתה יודע לאפיין את הקהל הזה?

"מבוגרים בני 50 פלוס, שקונים אותם אחרי הופעות. הקהל הדתי שלא גולש ברשת וצורך ספוטיפיי, אלא יותר נגני מוזיקה ודיסקים".

מחיר הדיסקים לחרדים נמוך ממחיר השוק?

"יש מבצעים. אני בחברת התקליטים NMC שמנהלת את זה".

אמנים מתרחקים בדרך כלל מחברות תקליטים.

"הם רק משווקים אותי. יש לי חוויה טובה עם חברות תקליטים, איחוד כוחות. הם סוג של מחולל. מתעניינים, דוחפים, פותחים הזדמנויות בחו"ל, קשרים".

עד כמה הם מעורבים בהחלטות אמנותיות?

"את האלבום הראשון שלי 'סך הכל' הוציאה חברת תקליטים ירושלמית, התו השמיני, בתקופה שבה כתבתי שירים למגירה והייתי במעבר בין להיות מנצח למציאת עיסוק אחר. זה היה לפני 16 שנים ולא היה את ז'אנר שירי הנשמה. חשבו אז שחילונים לא ישמעו כי זה דתי, ודתיים לא ישמעו כי זה חילוני. יובל ניסנבאום, המנכ"ל, הרים את הכפפה ודחף את הסינגל הראשון. לכל האמנים הגדולים היה פטרון, וזה לא רע שיש גוף כלכלי שמאמין בך, מצוי בסבך הזכויות והפדרציות, מכיר את השיווק".

והם היו מאוד מעורבים במה תשיר ואיך?

"מאוד, אבל לא בצורה השלילית. העבודה של אמן דתי חרדי, בתוך קהל חילוני, שעובד גם בחו"ל, מצריכה יכולת אלסטית מחשבתית ותמרון בין הקהלים השונים".

איך מתמרנים בין שלושה קהלי יעד כל-כך שונים זה מזה?

"עם הציונות הדתית יש לי היסטוריה הדוקה וארוכה. החרדים מדייקים בטקסטים, בדקויות של הלבוש והדיבור וההתכוונות שלך, לא מקבלים כל דבר. השיווק הוא מפה לאוזן - חתונות ושמחות משפחתיות".

פונים לדי.ג'יי?

"אין די.ג'יי, יש תזמורת - והתזמורות האלה הן הנשא הכי רציני של להיטים מרקידים. מה שלא עובד שם, לא יעבוד. הם גם מקשיבים לתחנות חרדיות, יש עיתונים חרדיים, יש שת"פים עם רשתות שיווק חרדיות ויש אתרי אינטרנט חרדיים".

ההופעות הן משותפות או שהקהלים לא מתערבבים?

"ההופעות שלי מחולקות לצערי באופן סוציאלי. מאוד קשה למצוא חרדים וכיפות סרוגות יחד".

אתה רציני?

"כן, ואני עדיין חוקר את זה. כשאתה צורך תרבות, אתה רוצה שהקהל יהיה כמוך. חרדים לא באים להופעות מעורבות, לא מרגישים נוח".

עם חילונים התקשורת אחרת?

"כן, הרבה פייסבוק, יוטיוב וגלגל"צ, אפילו שאני חי בלי אינטרנט".

אז איך אתה נחשף למוזיקה עכשווית?

"מבקש מחברים, מעורכים מוזיקליים, מהמשפחה של אשתי, להוריד לי שירים. הבחירה שלי מסוננת".

אתה לא צופה בקליפים? נגיד של ביונסה.

"דווקא כן. התורה מאוד יפה בהיבט הזה, היא תורת חיים. אדם שהמקצוע שלו כולל מגע עם אישה, זה מאפשר לו לצפות בקליפים כאלה".

אתה תשמע אישה שרה?

"אם זה משהו מקצועי, שהיא באה לקבל ביקורת, אז כן. 'שירת נשים' זה פייק ניוז".

שמעת את הפולמוס סביב דבריו של הרב סדן על נשים?

"לא. אני רואה את עצמי חי על הר בגליל. מנותק. זאת הסיבה ששתקתי במשך ארבעה חודשים. ידעתי שכשזה חם, משהו בשיח יגרור הכפשה, העלבה, נמנעתי מזה. כשאני מקבל דברים דרך פילטרים, זה עם פחות שנאה ורוטב של חרחור ריב. זה כמו לספור עד עשר לפני פעולה".

זה גם שומר עליך מליפול למלכודות מיותרות ולא פוגע בפרנסה. אגב, איך היא?

"אני מפרנס את הבית שלי בכבוד. אל תשכחי שחצי יום אני לומד, בלי טלפון, ויש הופעות שאני צריך לוותר עליהן מכל מיני סיבות. אני לא חושב שהכסף מוביל אותי, לא אותי ולא את המנהל והמפיק שלי. אנחנו עושים השתדלות להופיע כמה שיותר".

התקבלת לתואר שני בקיימבריג' בניצוח, היית כוכב מבטיח. תחזור לזה?

"אני חושב שכן. זה בטח יקרה".

אפילו שיש בזה עוד פחות כסף מאשר במוזיקה פופולרית?

"אם אתה טוב במה שאתה עושה, תרוויח".