הנקראות ביותר

השמאל מפחד מהצלחת זנדברג

ההתקפות על היו"רית הנבחרת של מרצ מזכירות לנו כמה השמאל מאוהב בכישלונות שלו

חברת הכנסת תמר זנדברג / צילום: שאטרסטוק
חברת הכנסת תמר זנדברג / צילום: שאטרסטוק

איזו פאניקה, גוועלד, נורא ואיום, תמר זנדברג ניצחה בפריימריז של מרצ ואם הגרוע מכל יקרה, היא עוד עלולה לזכות בעשרה מנדטים בבחירות הקרובות. קשה להאמין, אבל זאת הרוח הנושבת כרגע מהשמאל הישראלי, שנראה מבוהל מתמיד מקמפיין טוב, מועמדת ראויה ויותר מהכול - מהמילים "ניצחון" או "הצלחה", שאותן הוא מתקשה לבטא ב-40 השנים האחרונות.

מרוב בהלה, אנשי השמאל הערכיים נתפסים לכל מה שיכול להרחיק אותם מתסמונת האישה המוכה, אותה הפנימו כל כך יפה בעשורים האלה. הם יתקיפו את המנצחת, מאחר שהדובר שלה הכחיש את התייעצויות שערכה עם ה"ימני המוקצה", יועץ הבית היהודי לשעבר, הוגה קמפיין "השתולים", משה קלוגהפט. קוראים לה "שקרנית" ועל הדרך עושים גם לו דה-לגיטימציה, מהסוג שהם זועקים נגדו בכל פעם שנתניהו מלכלך על השמאל. אבל להם מותר. הם אנשים ערכיים, עמוקים ומאוד מאוד מזועזעים.

העובדה שיועץ התקשורת של זנדברג הכחיש את מעורבותו של קלוגהפט בקמפיין היתה טעות טיפשית ומיותרת. הוא הרי יכול היה למרוח את הכתבים בניסוח מעורפל, שהיה מוציא אותו ואותה טוב יותר. אבל מפה ועד להפוך אותה לשקרנית מועדת ולקרוא לה להתפטר? נו, נסחפתם. אני רוצה להזכיר לכל מי שחי בלה-לה-לנד, שפוליטיקאים הם עם שמגמיש את האמת כל הזמן. אבל הי, רק הפוליטיקאים המושחתים מהימין עושים את זה, השמאלנים טהורי הלב ונקיי הכפיים אף פעם לא.

ראיינתי את משה קלוגהפט ל"גלובס" לפני חמש שנים, במסגרת פרויקט 40 הצעירים המבטיחים של מוסף G, ומאז התיידדנו. אנחנו נוהגים לדבר ולהסתמס ואפילו להיפגש פעמיים בשנה, מה שהופך אותי אוטומטית לאויבת העם בעיני רבים.

אני חולקת על קלוגהפט כמעט בכל דבר. הוא דתי ואני חילונית גמורה, הוא ימני ואני ממש לא. ובכל זאת, בדרך נס, אנחנו מצליחים לנהל שיחות עומק מעניינות להפליא, גם אם אנחנו לא מסכימים על כלום. אגב, אני גם מאוד מחבבת אישית את שמעון ריקלין, אתו עבדתי ב"פטריוטים" ויכולה לנעוץ שיניים בצווארו כשאנחנו מתווכחים על ענייני פוליטיקה ונתניהו, ולא תאמינו, גם את עירית לינור, ימנית ידועה, ששידרה איתי בגל"צ אני אוהבת. ממש כך.

וזאת בדיוק הבעיה שלנו כעם. הסטיגמות, השנאה האוטומטית, חוסר היכולת להפריד בין האדם לדעותיו - ואפילו לדרכו המקצועית. וכן, לא אהבתי את קמפיין ה"שתולים" של קלוגהפט. כשעלה לאוויר, התקשרתי אליו מבוהלת ואמרתי לו שהוא מטורף לגמרי ושיוריד אותו מיד, וגם לא את הקללות של מרגלית. אז מה? להפוך אותו לדמון רשע, דקה אחרי שדווקא הוא מנסה לשנות השיח המשסה שהוא עודד? אתם לא קונים את ההיטהרות הזו? זכותכם המלאה. אני בוחרת לתת לה צ'אנס וגם להזכיר על הדרך שבשנתיים האחרונות לא היה שותף בקמפיין פוליטי מקומי, אלא עבד באוסטריה ואפילו ניצח את הבחירות ברומניה, ועוד לשמאל, מי היה מאמין.

ומילה על אבי גבאי, שמירר ארוכות בנהי על הקמפיין השלילי, והמאוד לגיטימי אגב, שערכה נגדו זנדברג לטענתו. גבאי דיבר על הדה-לגיטימציה שעשו לו, על החתירה נגדו ושכח להזכיר פרט שולי, אותו צייץ העיתונאי עמית סגל, שיועציו של יו"ר העבודה מנסים כבר כמה שבועות לקבוע פגישה עם היועץ של בנט לשעבר.

נכון, קלוגהאפט לא צדיק והוא מתוחכם מאוד, אבל עם כל הכבוד למוחו הקרימינלי, הוא גם לא קונספירטור שדפק את זנדברג כדי שבנט יזכה בקולות, כי כבר שנתיים הוא לא עובד עם יו"ר הבית היהודי, וגם אני מניחה שלזנדברג היה מושג עמום שהוא מתראיין לעמית סגל בחדשות 2. בעצם, אני חוזרת בי. הנוכל הזה עבד גם עלי. גם הטור הזה, כמו השערורייה הנוכחית סביבו, משרתת משהו. הפעם זו את הסדרה החדשה "שלטון הצללים", שעוסקת בעולם היועצים הפוליטיים שהוא כתב ל-yes.

עקבו אחרינו ברשתות
רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
לכתבה הקודמתקריית שמונה לא תקבל חדר מיון