לטפוח לטראמפ על האגו, להתקדם מול הצוות הביטחוני שלו

"Face Saving Measures", נטילת צעדים קטנים שימנעו מבוכה עבור הנשיא דונלד טראמפ, כך מכנים באירופה את המהלכים לתיקון או שינוי הסכם הגרעין בין איראן לארה"ב, רוסיה, סין וה-E3 - הלוא הן גרמניה, בריטניה וצרפת. הדדליין שהקציב הנשיא טראמפ - 12 במאי - מתקרב בקצב מהיר, והשיח בין נציגי שלוש המדינות האירופאיות לוושינגטון נערך בחשאיות חלקית עד לאחרונה. סוכנות הידיעות "רויטרס" פרסמה לפני כמה ימים חלק מן המידע בנוגע לטיוטה המתרוצצת בימים אלה בין הצדדים.

לצד הניירות, המיילים והפגישות, הפנימו באירופה בשנה ומשהו האחרונות את אופן העבודה מול הבית הלבן. עם הנשיא דונלד טראמפ יש להתמודד בכלים סוציולוגיים-פסיכולוגיים. אפשר להחמיא לו לרוב, לתת לו קרדיט נדיב, להבליט את כישוריו. הוא הגדול מכולם, היזם, ההוגה. הנוגעים בדבר יוצאים מתוך נקודת הנחה שהוא לא קורא אף נייר, שאין לו טיפת סבלנות לרדת לפרטים, שהוא לא מבין. הוא רק רוצה שיהללו אותו. מנגד, את הפרטים עצמם יש לסגור מול הצוות הביטחוני המקיף אותו. ראש הלשכה של הבית הלבן, ג'ון קלי, היועץ לביטחון לאומי ה.ר. מקמסטר, מזכיר ההגנה ג'יימס מאתיס ומזכיר המדינה החדש מייק פומפיאו, שהיה עד לאחרונה ראש ה-CIA. מי מהם שישרוד עד 12 במאי, מולו יש לעבוד, אותו יש לשכנע בפרטים עצמם.

 רון לאודר / צלם: אייל פישר

איך עושים זאת? באירופה יחפשו דרך לייצר שינוי מסוים, להדגיש שהובילו מהלך למימוש ה-Fix or Nix (מטבע הלשון המפורסם שטבע ראש הממשלה שלנו, בנימין נתניהו, בכל הנוגע למהלך הראוי ביחס לגרעין האיראני), העיקר שטראמפ יוכל להצהיר שהוא הגשים את היעד שלו.

חשש מפרישה חד-צדדית

בין וושינגטון לבירות אירופה מתרוצצת הטיוטה, שחלקה נחשף ברויטרס. למעשה, לא נוגעים בהסכם הגרעין העצמו, ה-JCPOA. השיח בין האירופאים לבין וושינגטון לא מכוון על תוספת להסכם וגם לא לתיקון סעיפיו, אלא מדברים על סנקציות שיוטלו על איראן בשל תוכנית הטילים הבליסטיים שלה ועל רקע מעורבותה של איראן במלחמת האזרחים בסוריה. הגוף שיטיל את הסנקציות החדשות יהיה האיחוד האירופי, משמע - כל שרי החוץ של 28 המדינות החברות באיחוד יצטרכו לאשרר את הטלת הסנקציות. כלומר, אין כאן תיקון או שינוי הסכם הגרעין, אלא פעולה חיצונית חדשה. יחד עם זאת, בדרך הזו, מקוות מדינות אירופה לשכנע את הנשיא טראמפ שלא לפרוש חד-צדדית מן החלק של ארה"ב בהסכם הגרעין.

בין שלוש המדינות המובילות - גרמניה, בריטניה, צרפת - אין פערים בגישה. הן מסכימות ומאוחדות בצורה חד-משמעית. עליהן לעשות ככל יכולתן כדי שהסכם הגרעין מול איראן לא יבוטל. וממילא, גם אם שלושת המנהיגים, אנגלה מרקל, תרזה מיי ועמנואל מקרון, היו מגיעים להסכמה מול טראמפ, הדרך לשינוי מול איראן רחוקה מאוד. רוסיה וסין לא בעניין כלל וכלל. ולא התחלנו אפילו לדבר על המוכנות של איראן לפתוח את ההסכם מחדש.

עם כל זאת, ואפילו אם מישהו יצליח לחדור את לבו בגישה הפסיכולוגית-סוציולגית של המטרת מחמאות ונחמדות, ההנחה היא שהנשיא טראמפ יאבד סבלנות מכל המגעים הדיפלומטיים המורכבים. ב-12 במאי הוא עשוי להודיע חד-צדדית שהסנקציות האמריקאיות על איראן חוזרות, ובגדול. המינוח המדויק והמורכב כאן הוא: אי חתימה על ה-Waiver, אותו מסמך שממשיך את השעיית הסנקציות על תוכנית הגרעין של איראן, אך הכוונה ברורה.

העיתונאית האמריקאית לורה רוזן דיווחה השבוע על שיחת התדרוך שקיים בריאן הוק, הנציג האמריקאי בשיחות מול עמיתיו האירופאיים. "בעל כורחו נאלץ הוק להודות בפני הכתבים שאיראן ממשיכה למלא אחר התנאים הטכניים של הסכם הגרעין. אך הוא ציין שהתמיכה שמעניקה איראן לשלוחיה והפצת הטרור, הופכת את אזור המזרח התיכון למסוכן". הניתוח העולה גם מן הכתבה של רוזן הוא שארה"ב לא תסתפק בהטלת סנקציות חיצוניות, באמצעות האיחוד האירופי.

אז אם כן, מה עוד ניתן לעשות? מה עשוי ללחוץ את האיראנים? משיחות שקיימתי באירופה לאחרונה, עולה כי מדברים על כך שהאיראנים מאוכזבים מאוד מרמת ההשקעות הכספיות הזרות שנכנסו למדינה מאז נחתם הסכם הגרעין. אחרי החתימה על הסכם הגרעין, הייתה באיראן ציפייה לכניסת הון זר בקצב גדול יותר בשנתיים האחרונות, אך זה לא קרה, בין השאר בשל הלחץ שבו נתונים בנקי השקעה וראשי מדינות - לחץ מן הממשל האמריקאי שלא לעשות עסקים עם גופים איראניים. בנקי השקעות אירופאיים עובדים שם, אך הדבר לא ממריץ את הכלכלה האיראנית כפי שהם ציפו.

חלק מן האירופאים סבורים שאם לצד הטלת סנקציות של האיחוד האירופי על גופים ואנשים מסוימים, יאפשרו האמריקאים לעסקים אחרים להתפתח - ייתכן שטראמפ יוכל להרגיש שהוא ביצע עסקה טובה. בסופו של דבר, זה הכל Face Saving Measures.

נתניהו לא ידע

טור הדעה שפרסם המיליארדר היהודי תומך ישראל רון לאודר, בראשית השבוע ב"ניו יורק טיימס", נקרא כאילו נכתב על ידי יועציו של הנשיא הקודם, ברק אובמה. תמיכה בפתרון שתי המדינות, אזהרה מפני סיפוח, לצד אזהרה מפני ההסתה הפלסטינית. חשש כבד מן הצעידה המהירה למדינה האחת בין הים לירדן, אזהרה מפני התרחקות מקהיליות יהודיות ברחבי העולם. אלא הם אלמנטים של הממשל הקודם, אחד לאחד.

אך לאודר, כך ידוע ופורסם זה מכבר, הוא לא רק מי שהיה פעם חברו הקרוב של נתניהו, ונמצא עמו כיום בפאזת הברוגז הקפוא - אלא בעיקר חברו האישי זה עשרות שנים של הנשיא המכהן טראמפ. לאודר, גם דיפלומט לשעבר (1986, וינה, היה השגריר שחזר לארה"ב לאחר הגילויים על שירותו בוורמאכט של הנשיא האוסטרי דאז, קורט וולדהיים), ייזהר מלציין שהטור הזה הוא על דעתם של כל אנשי הנשיא, אך לא ניתן להימנע מהסקת המסקנות הזו.

הטור הנוקב, תורגם לעברית והופץ (כך סיפר השבוע, העיתונאי רון קמפיאס מסוכנות הידיעות היהודית JTA) לכל דורש. בגרסה בעברית הוסיף לאודר כמה מילים גם על הפחדים האישיים שלו בימי מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור. אין חולק על אהבתו האישית של לאודר לישראל. ולמי שלא ידע זאת עד עכשיו, לאודר גם מושקע פה בעסקים שונים (בעלי ערוץ 10) ועוסק בפילנתרופיה לרוב.

האם הטור של לאודר התאים או שמא תואם עם צוות "העסקה האולטימטיבית" ג'ארד קושנר, ג'ייסון גרינבלט ושאר העוסקים במלאכת המזרח התיכון בסביבתו המיידית של טראמפ? קשה לדעת. דבר אחד בטוח: עם נתניהו הוא לא תואם.