"רק תגידי תוצאה ואני מביא אותה": מניפולציות הסקרים נחשפות

מהקלות שבה ניתן לתמרן את הנסקרים להשיב באופן מסוים, דרך הקשרים העסקיים בין מפלגות למכוני סקרים, ועד לאופן שזה עלול להטות את הסקרים שמתפרסמים בתקשורת וחורצים גורלות ■ G חושף את הנעשה בחדרי-חדרים בתעשייה המשפיעה ביותר על המערכת הפוליטית

מירוץ מסכות פוליטיות בפארק בירקון, ערב בחירות 2015 / צילום: רויטרס - Baz Ratner
מירוץ מסכות פוליטיות בפארק בירקון, ערב בחירות 2015 / צילום: רויטרס - Baz Ratner

יועץ אסטרטגי מוכר גיחך כשסיפרתי לו שאני מכינה כתבה על סקרים פוליטיים. "מפתיע אותי שכלי תקשורת מרכזיים עדיין משתמשים בהם כמדד אמין. אם הם היו יודעים איזה מניפולציות נעשות מאחורי גבם, גם בסקרים המיועדים להם, ולא רק בסקרים הפנימיים של המפלגות - הם היו חושבים פעמיים לפני כל סקר שהם מפרסמים".

מה זאת אומרת?

"אין הרבה מכוני סקרים שמתמחים בסקרים פוליטיים. כמעט תמיד, אותו מכון עובד עם מפלגה ועם כלי תקשורת במקביל. את בטח מניחה שיש הפרדה מוחלטת בין שני הגופים, אבל זו לא הנחת העבודה של הפוליטיקאים. הם ילחצו על הסוקר להטות את התוצאות שמתפרסמות בכלי התקשורת, לטובתם. כמובן שבאופן מאוד מינורי, חמישה מנדטים לא יהפכו לעשרה, אבל לשישה דווקא כן".

היית שותף לשיחות כאלה?

"כן. אלה שיחות שמנהל המועמד עצמו או הקמפיינר שלו. את רוצה לדעת מה אומרים? 'תלך לקראתי, זה ממילא בטווח האפור של הטעות הסטטיסטית, כך שאתה יכול להסתכל על זה מהצד החיובי ולא מהשלילי'. וכשזה לא עובד, הולכים על כיוון יותר רגשי - 'אתה לא יכול לעשות לי את זה. תראה מה אני עובר, החיים שלי בידיים שלך, מחר ישחטו אותי'. הרבה כאן מבוסס על קשרים אישיים ארוכי שנים, ואם אותו מועמד שם את רוב תקציב הסקרים שלו באותו מכון, זה גם עוזר".

הוא כבר חתום על חוזה עם המכון הזה, זה לא עוזר לסוקר להגיש חסין?

"אלה חוזים שאפשר להפסיק מיד. זה לא מכרז בגוף ציבורי, אין כללי תקשי"ר ואתיקה. מה שתיארתי לך פה, זה לא מקרה בודד. תשאלי - האם יש מקרים שהלכו לקראת הלקוח? התשובה היא כן. האם לכלי התקשורת היה מושג? ממש לא. הוא מקבל תוצאה מוגמרת ומפרסם אותה. כמובן שיש סוקרים מאוד נוקשים, שהיכולת לשכנע אותם היא כמעט בלתי אפשרית, אבל לצידם יש את המתגמשים".

אנחנו עדיין לא בתקופת בחירות רשמית ולא בכל שבוע מתפרסם סקר. אז איך הפוליטיקאי יודע מתי ללחוץ?

"כשמדובר בסוקר הבית של אותה מפלגה, ויש מערכת יחסים טובה בין הסוקר למועמד, הסוקר מיוזמתו יעדכן את הפוליטיקאי ש'הולך לצאת סקר בתקשורת - ויצא לך טוב או שלצערי התוצאות לא כל כך טובות'".

מנהל קמפיינים ותיק שמזוהה עם מפלגות אחרות מאלה של היועץ המצוטט כאן, מתאר גם הוא גבולות מטושטשים. "שווה לי לתת נתח משמעותי מתקציב הסקרים שלי למכון סקרים שעובד עם כלי תקשורת שחשוב לי", הוא אומר, "כדי ליצור אצלו מחויבות כלפי ולקבל סוג של שרינג באינפורמציה. החל מזה שאני רוצה מדגם כפול באותו שבוע, והסוקר כבר דוגם עבור אותו עיתון - אז אני גם משתמש במדגם הזה ומקבל מחיר יותר נח. ובעיקר בגלל הרכילות. המועמד ואני רוצים לדעת לפני כולם מה יופיע בטלוויזיה או בעיתון, כדי שנוכל להכין תגובות, להטות את סדר היום ואפילו סתם בגלל שאנחנו פריקים של מידע, ואוהבים לדעת ראשונים מה קורה".

בנימין נתניהו / צילום: רויטרס - Nir Elias
 בנימין נתניהו / צילום: רויטרס - Nir Elias

איך אתה מגיע למעמד כזה מול הסוקר?

"הרבה כאן תלוי בתקציב ובכושר המיקוח שלך. אם אני מתחייב ל-3-2 סקרים בשבוע אצל אותו מכון, הוא יחתום איתי על בלעדיות ברמה הפוליטית - כלומר לא ייקח מפלגות נוספות. אני לא חושב שהוא יטה תוצאות. בכל זאת יש לו מוניטין לשמור וגם אגו, אבל הוא יהיה יותר נחמד אלי".

הוועדה הציבורית לבחינת חוק דרכי התעמולה בראשות נשיאת בית המשפט העליון לשעבר דורית ביניש, שהגישה את מסקנותיה לנשיא המדינה רובי ריבלין בנובמבר האחרון, הבחינה גם היא בניגודי האינטרסים שנוצרים אצל הסוקרים ודרשה "להטיל חובות שקיפות מחמירות יותר בכל הנוגע לסקרים, משום החשש למניפולציות בדעת הקהל". הוועדה המליצה למשל, "כדי למנוע ניגוד עניינים ואף מראית עין של ניגוד עניינים", כי סוקר יפרט לצד תוצאות הסקר שיפרסם עבור התקשורת את פרטי הפוליטיקאי עמו התקשר באותה תקופה.

"היה מבהיל לשמוע איך סוקרים מגיעים לתוצאות בסקר פוליטי", אומר ל-G השר לשעבר אופיר פינס, שנמנה על חברי הוועדה. "התוצאה שמתפרסמת לא דומה בכלל לתוצאות הישירות שמתקבלות אחרי תשאול 500-600 איש. הם עושים אינטרפרטציה דרמטית. למשל, בדרך שבה הם מפרשים את אלה שלא החליטו מה יצביעו או אם בכלל ילכו לקלפי".

וזה כזה דרמטי?

"זה לא בקטנה בכלל. כשביקשנו מהם להבין יותר את הניתוח שכל אחד מהם מסתמך עליו, הם סירבו לחשוף בנימוק שזה סוד מקצועי. אני לא זוכר שסוקרים הודו בלחצים פוליטיים, אבל לא יפתיע אותי לגלות שיש. לפי המלצתנו, כלי תקשורת שעובד עם סוקר, יחויב לפרסם עם איזו מפלגה אותו סוקר עובד בשוטף, כי זה לא מסובך לעשות עיגולי פינות".

"מודל, לא מניפולציה"

הסוקרים, באופן טבעי, מגיבים במחאה גורפת לדברים. "אנחנו מנהלים עם הפוליטיקאים משא ומתן רק על המחיר", אומר מנכ"ל מכון מדגם מנו גבע, המשמש גם כיו"ר איגוד מכוני המחקר בישראל. "האפשרות לשנות את תוצאות הסקר לא עלתה מולנו והיא לא פתוחה למשא ומתן, ואם מישהו היה מעז לבקש כזה דבר, לא היינו עובדים אתו. אני מעדיף לשמור על השם שלי, גם במחיר של איבוד לקוח. אם הצטרפנו לצוות אסטרטגי של פוליטיקאי מסוים, אז ברור שלא ניקח עוד מפלגה, אבל לרוב אנחנו בכלל לא נענים לדרישת הבלעדיות, ומעדכנים כל מפלגה שיש גם אחרות".

ובכל זאת, אתה מספיק שנים בתחום כדי לדעת שהלקוחות שלך לא פראיירים. לא נתקלת במקרים שבהם עשו מניפולציה גם בלעדיך?

"קרה שהזהרנו לקוחות שרצו להוציא לתקשורת נתונים מסקרים פנימיים שביצענו עבורם, והיה נראה לנו שהם עלולים לשחק עם הנתונים, שאם לא נראה בעיתון הלימה מוחלטת לתוצאות אנחנו נגיב פומבית. פעם גם פרסמו במסגרת בחירות לאיזו רשות מקומית סקר שכביכול אנחנו עשינו, אמרתי להם שאם הם לא מסירים אותו מיד אני מגיש תלונה במשטרה והם הורידו".

ד"ר מינה צמח, המנהלת המדעית של מדגם, שעורך סקרים פוליטיים עבור חדשות 2 וידיעות אחרונות, דווקא נזכרת במקרה שבו ניסו ללחוץ עליה. מהבעת פניו של גבע, ניכר שהוא לא נלהב מהעלאת הזיכרונות של צמח, על אף שהיא מדגישה שזה קרה מזמן. בתקופה שעוד עבדה במכון דחף.

"אני זוכרת אפילו באיזה בית קפה ישבתי עם אותו פוליטיקאי כשהשיחה הזו התקיימה", היא משחזרת. "זה היה בתקופה שאחוז החסימה עמד על שני אחוז, ואותו מועמד היה מתחתיו, לפי הסקרים. הוא ביקש שאסדר את זה כך, שהוא יעבור את אחוז החסימה. אמרתי לו - בזה הרגע השיחה הסתיימה. אחר-כך הוא צלצל ואמר 'לא הבנת אותי, בואי נפגש שוב'. אמרתי לו שהבנתי היטב, ושלא יתקשר יותר".

ומה עם סתם שיתוף ברכילות, נגיד יום קודם לפרסום?

"את יודעת מתי אני מקבלת את התוצאות לסקר שאני מכינה ליום שישי בידיעות? רק ביום חמישי בחצות. ולפעמים אני אפילו מבקשת חצי שעה נוספת, ואומרים לי שנוני לא מוכן לחכות יותר עם ההדפסה ואנחנו מתמקחים. רק בעשר בלילה אני גומרת לראיין. אז איך אני יכולה להדליף? כולם רוצים שמירת סודיות, כלי תקשורת שידע שהתוצאות שלו מודלפות יפסיק לעבוד איתנו. לביבי היה יועץ שהיה אומר לי 'אל תגידי לי מנדטים, רק אם יש לך סקר בסוף השבוע'".

אני מניחה שהיית בשיחות שמעולם לא התקיימו, כמו שנהוג לומר על שיחות דיסקרטיות מאוד. אתם יודעים על מי אפשר לסמוך.

"זה נכון שיש יועצים שאת עובדת אתם הרבה שנים ויודעת שאפשר לסמוך עליהם. זה גורם לפעמים לאי נוחות מולם, אבל אני מאמינה שצריך לשמור על סודיות של כל לקוח".

כשאני שואלת את פרופ' קמיל פוקס, שעורך סקרים עבור חדשות עשר, ונחשב לאחד המומחים הבכירים בתחום הסקרים הפוליטיים; מה המחיר המקובל בשוק עבור סקר פוליטי שגרתי, הוא משתהה לרגע. אני מניחה שזה בגלל שסוקרים לא אוהבים לדבר ביזנס בתקשורת, אבל אז משיב פוקס בכנות ש"על הסקרים בכלי התקשורת עובדים בשביל קרדיט. זה הופך את השם שלך למוכר, מביא לך לקוחות, זה נחמד".

פוקס כמובן לא מייצג את כולם, ומן הסתם יש גם משמעות להיקף העבודה הנדרשת. אבל אפשר להניח שאם סוקר בסדר גודל שלו עושה את זה, הרי שהוא לא היחיד. במצב עניינים כזה, שבו כלי התקשורת מקבלים סקר בחינם, סביר להניח שהם לא נתפסים על-ידי הסוקרים כשווי ערך ברמת הדרישות שהם יכולים להציב, בהשוואה ללקוח שמשלם. כלומר הפוליטיקאי.

בואו נדבר על רגע השיא - ליל הבחירות, אני מציעה לסוקרים של שני הערוצים המסחריים. גורמים בכירים באחד הערוצים מספרים שלפני העלייה לאוויר עם תוצאות המדגם בעשר בלילה אתם מתעניינים בתוצאות המדגם אצל המתחרים, כדי לדעת שאתם לא נופלים חזק, ולהרגיש שאתם בסירה אחת עם הקולגות.

צמח משתנקת: "אני לא עונה לטלפונים מארבע אחרי הצהריים, כשאני בדרך לירושלים, כדי לא להתפתות לכל מיני שיחות. אני מוסרת את הסלולרי שלי למישהו מהצוות, כדי לא לענות".

וגבע מוסיף: "את יודעת כמה אנשים משאירים לנו הודעות כדי שנספר להם לאן נושבת הרוח, ואנחנו לא עונים? בכלל, אנשי התקשורת הם אלה שמרימים טלפונים. אנחנו מאמינים במודל שלנו, ולא מעוניינים בכלל לשמוע מה קורה אצל האחרים, כדי שלא להתבלבל. מה גם שרק ברבע לעשר, אנחנו באמת יודעים מה התוצאה".

גם פוקס מעביר את הכדור לאנשי התקשורת. "אני לא עושים בירורים כאלה אבל אנשי הערוצים מדליפים לי משיחות שהם עשו, מה יש אצל המתחרים. אני מודה שזה מעניין אותי. לא אשנה כמובן את התוצאות בסקר שלי, אבל אם יהיה פער גדול ביני לבינם, אז כנראה שאהיה בחרדה", הוא מחייך.

יאיר לפיד / צילום: רויטרס - Ammar Awad
 יאיר לפיד / צילום: רויטרס - Ammar Awad

ומה אתה אומר על המניפולציות שאופיר פינס התייחס אליהן?

"אני קורא לזה מודל, לא מניפולציה. מודל שתלוי באיך שאתה משקלל את הנתונים. אני למשל מאמין שהמשתנה שיש לו את הקורלציה הכי גבוהה עם ההצבעה הנוכחית הוא ההצבעה הקודמת".

וצמח מוסיפה: "יש מנגנון של דיסוננס קוגניטיבי. אנשים קשורים להצבעה הקודמת שלהם, כי הם לא רוצים להודות שטעו בהחלטה שלהם. זו גם אחת הסיבות שמצביעי ליכוד ממשיכים להצביע לנתניהו, למרות החשדות לשחיתות. הם משכנעים את עצמם שהוא בסדר, והם בסדר בכך שתמכו בו".

"אנחנו מכירים את התרגילים"

עד עכשיו התרכזנו בסקרים שנעשו עבור התקשורת, אולם סקרים פנימיים שהמפלגה עורכת עבור עצמה, הם כבר סיפור אחר. אז גם צריך להבדיל בין אלה שבהם המועמד מבקש תמונת מצב אמתית ומדויקת, כדי ללמוד את השטח, לבין סקרים פנימיים עם הפנים ליצוא. כלומר סקרים שמתוכננים להיות מופצים בתקשורת, ולעולם יציגו רק את התוצאות שמחמיאות למועמד. כך שמועמד שטוען שבסקרים פנימיים מצבו טוב יותר מכפי שנראה, ובוחר שלא להציג אותם, כנראה יודע למה הוא משאיר אותם במגירה. לא סתם המליצה ועדת ביניש כי סקר שמתפרסם בתקופת הבחירות ומיועד לפרסום בציבור, יועבר לוועדת הבחירות המרכזית, כדי שזו תפרסם באתר שלה - לרבות את כל השאלות שנשאלו באותו סקר, על נוסחן המדויק.

הנה כך מתאר יועץ בכיר לאחת המפלגות את הסקרים שהוא עורך עבורה: "אני לוקח את דף המסרים של המפלגה, וגוזר ממנו שאלות. אם הייתי עובד בשביל הליכוד (והוא לא - ח"ש), הייתי שואל: אבי גבאי אומר שצריך להקים מדינה פלסטינית - האם אתה בעד? יאיר לפיד חושב שצריך להחזיר שטחים - האם אתה תומך?

"אחרי שאני מתמרן אותך עם השאלות המקדימות, שמחממות אותך על כל המועמדים האחרים, ומוסיף שאלה או שתיים שמאדירה את המועמד שלי - אני שואל למי תצביעי. אנשים כבר לא יכולים לתמוך בכל אלה שהם הסתייגו מהמדיניות שלהם קודם, והם אומרים באופן טבעי ליכוד. זו המשמעות של סקר מפלגתי פנימי. רק תגידי תוצאה ואני מביא לך אותה - בתנאי שאת מאפשרת לי לשאול שאלות מקדימות".

פינס חווה על בשרו תרגיל שניסו להריץ עליו באמצעות סקר פנימי. "יום לפני הבחירות במרכז העבודה, שקבעו מי יהיו שרי המפלגה בממשלת שרון, קורא לי בכיר במפלגה ושולף סקר של סוקר ידוע", הוא מספר. "הרעיון אז היה שמי שייבחר ראשון במרכז יוכל לבחור גם תיק ראשון. לפי אותו הסקר הייתי במקום כמעט אחרון, שלא הותיר לי סיכוי להפוך לשר. אין לך סיכוי, אמר לי אותו בכיר והציע לי דיל שנועד לסדר שלפחות אהיה שר בלי תיק. סירבתי ולמחרת נבחרתי למקום הראשון".

יועץ פוליטי מתאר תרגיל שנעשה במפלגות קטנות או בבחירות מוניציפליות, שבהן הקהל מצומצם יחסית. "מביאים לסוקר דיסק עם מספר המתפקדים למפלגה ומבקשים שיבצע מתוכו את הסקר, רק שלפני כן מחסירים ממנו חלק מהמצביעים של מחנה היריב. לא את כולם, כי זה צריך להיראות אמין, אבל מספיק מהם כדי שהמועמד שאנחנו מעוניינים בו יצא המנצח. בקמפיין יש אנשים מתוחכמים מספיק כדי לבצע הטיה עדינה, כך שהסוקר אפילו לא יהיה מודע לה".

הסקרים האחרונים  לפני בחירות 2015
 הסקרים האחרונים לפני בחירות 2015

זה כבר גובל בפלילים. למה שמועמד יסתכן בשביל סקר?

"סקר משמש את הפוליטיקאי כדי לתת סטמפה מלאכותית לטיעונים שלו, הוא זקוק לשכבת אמינות בשביל איזה טיעון מופרך - והסקר הפנימי נותן לו את זה ועוזר להשפיע על האנרגיה של הפעילים. כשמועמד יוצא חזק, זה נותן להם מוטיבציה, וכשהוא מוציא מועמד אחר חלש זה מביא לדמורליזציה במחנה היריב".

"זה פשוט פתטי", אומר מנו גבע כשאני מתארת בפניו את משחקי הנתונים עם הדיסק. "אנחנו מכירים את התרגילים האלה מלקוחות פוליטיים ומסחריים. אם אני חושש, שהקובץ לא מכיל את כל המתפקדים למפלגה או את כל הלקוחות של חברה מסוימת - גם את אלה הלא מרוצים - אני אומר ללקוח חד-משמעית, שהתנאי שלנו הוא שמדובר בקובץ שמייצג את כולם ויש לנו דרכים להצליב. כמובן שאפשר לשכפל שמות ולהמשיך לרמות, אבל זה לא מגיע עד לכדי כך".

צמח: "אחרי אזהרות כאלה לוקח לאנשים זמן, ואחריו הם חוזרים אלינו פתאום עם קובץ מתוקן. רוב הלקוחות מאוד קורקטיים ומחפשים תמונת מצב אמתית, ולצדם תמיד יהיו המעטים שינסו לבדוק גבולות. אותי זה מאוד מעליב לגלות שמישהו בכלל מאמין שאפשר לעשות איתנו מונקי-ביזנס".

20 אלף שקל לסקר

מונקי-ביזנס או לא, מעמדם של הסקרים במדיה הישראלית נותר איתן, אפילו שלא אחת הם בוששו לקרוא את המפה הפוליטית, אפילו ימים ספורים לפני הבחירות. בבחירות 2013 למשל הסוקרים כשלו לקרוא את הפריצה הגדולה של יש עתיד. ערב בחירות 2015 הליכוד עוד פיגר אחרי המחנה הציוני בשניים-שלושה מנדטים, לפני שגבר עליו בפער של שישה (והרכיב את הממשלה הימנית ביותר אי-פעם).

סקר ממוצע בן 15-20 שאלות שמקיף קרוב ל-600 איש, יעלה כ-20 אלף שקל. מפלגה שמעוניינת להריץ שאלה בודדת כטרמפיסטית על סקר אחר שקשור, נגיד, לתרבות הצריכה (מה שנקרא בשפה המקצועית - שאלת אומניבוס) יכולה לסגור דיל של 600 שקל בממוצע לשאלה. כל שינוי - כמו תרגום השאלה לשפות זרות, שיגרור גם סוקרים דוברי השפה, יגרור תוספת מחיר.

"שאלת אומניבוס מהווה דרך זולה לייצר כותרת", אומרת יועצת התקשורת תמי שינקמן. "נגיד, שנתניהו רוצה להראות כמה טוב המצב הביטחוני בתקופתו, על אף החקירות. הוא יריץ שאלה - האם לאור העובדה שראש הממשלה בקשרים טובים עם טראמפ, אתה חושב שישראל הפכה למקום בטוח יותר. אנשים ישיבו בחיוב, כי תמיד עוזר שיש קשרים טובים עם נשיא ארצות-הברית, והכותרת תהיה ישראל במצב הבטוח ביותר אי פעם".

"אני מוכן לאומניבוס רק אם השאלה שלי היא הראשונה", מצהיר פוקס, "כי יש משמעות גדולה למיקום שלה. אני לא מוכן שישימו אותי אחרי שאלה על וופלים".

"לישראלים אין סבלנות לשאלונים ארוכים", אומר בעלים של מכון סקרים מוכר. "בסופו של דבר הם עונים עליהם, אבל תמיד יעדיפו שאלות קצרות ומדליקות. הם גם יכולים לשנות את תשובתם לשאלה למי יצביעו, במהלך אותו סקר. כך שאם תשאלי לדעתם בהתחלה ובסוף, הם ישיבו תשובות שונות, תלוי אלו שאלות מיקמת בסמוך. בסלולר הם יותר קצרי רוח מאשר בטלפון קווי, אבל הכי קל זה באינטרנט כשהשאלות פרושות לפניהם".

האם סקרים משקפים מציאות או שמייצרים אותה מעצם פרסומם, היא שאלת מיליון הדולר - אולם עצם העובדה שהתקשורת מייחסת להם מעמד של "חדשות" - ויש שיאמרו שכאן טמון שורש המונח המשוקץ "פייק ניוז", הרבה לפני שטראמפ עשה בו שימוש - אינה עומדת לחובתם של מכוני הסקרים אלא למי שעושה בהם שימוש פופוליסטי. "המדיה היא זו שהייתה רוצה כל יום סקר מנדטים, כי זה מאוד סקסי", אומר בעלי מכון הסקרים שצוטט קודם לכן. "אבל אנחנו הפסקנו עם זה, ועברנו להתמקד בסקרי עומק שמנתחים את המועמדים והמצביעים, כי ראינו שכלכלית זה לא עשה לנו טוב". (הכוונה היא שבסקרי מנדטים, המכונים מחויבים לדגום את כלל האוכלוסייה, ולכן עליהם לתרגם את הסקרים לשפות כמו ערבית ורוסית, ולגייס טלפנים בהתאם).

יועץ התקשורת איל ארד מכנה את ספירת המנדטים "מירוץ הסוסים", ומצהיר שהיא "הדבר האחרון שמעניין אותי בסקר. הרבה יותר מעניין למפות את העמדות והרגשות של הציבור ברגע מסוים כדי לדעת כיצד לפעול ובאילו מילים המועמד צריך להשתמש כדי לשכנע. במובן הזה, הסקרים הם עדיין המודיעין של המערכת הפוליטית".

יועץ התקשורת נסים דואק סבור ש"סקרים מייצרים מציאות, כי אנשים מנהלים לפיהם הצבעה אסטרטגית. הם יבחרו באדם ש'יביא להם את השלטון' ופחות ישנה להם אם הם אוהבים אותו מבחינה ערכית". ואילו היועצת האסטרטגית טל אלכסנדרוביץ מוסיפה כי "אף מפלגה לא תשים את כל הביצים בסל אחד ותעבוד רק עם מכון סקרים אחד. היא תמיד תנסה עוד מכון שעובד בשיטה אחרת, ליתר ביטחון.

הסקרים האחרונים לפני בחירות 2013
 הסקרים האחרונים לפני בחירות 2013

"לפעמים גם מזמינים סקרים דרך גורם שלישי, כדי לבדוק קונסטרוקציה פוליטית חדשה או מועמד חדש, בלי להשאיר עקבות. כשאני נכנסת לקמפיין, הרבה יותר מספירת המנדטים, חשוב לי לבדוק באמצעות סקרים מה מהמסרים שלי הכי תופס בציבור, לפני שאני מבזבזת מאות אלפי שקלים על שלטי חוצות".

רפי סמית, מנהל מכון סמית (שגלובס נמנה עם לקוחותיו), מוסיף כי "כל אדם שישי מחליט רק יומיים לפני למי הוא מצביע. החיה האנושית משנה את דעתה כל הזמן. ולאירועים של הימים האחרונים לפני הבחירות יש משמעות גדולה, לא במקרה אוסר החוק לפרסם סקרים ארבעה ימים לפני הבחירות. כך שהסקרים האחרונים מתפרסמים תמיד ביום שישי, כשהבחירות מתקיימות ביום שלישי שלאחר מכן. אם חלק גדול מהסקרים יראה שמפלגה מסוימת לא תעבור את אחוז החסימה, היא כנראה לא תעבור, כי אנשים יושפעו מהניתוח הזה וזו תהיה נבואה שמגשימה את עצמה".

לשם כך, אגב, דרשה ועדת ביניש, כי בעשרת הימים שלפני הבחירות, יציינו הסקרים כל מפלגה שמקבלת לפחות אחוז אחד, ובכך בעצם לא "יעלימו" אותה מהמפה מהר מדי.

האם אנשים בהכרח ילכו עם המועמד החזק, שסיכוייו לנצח גבוהים? אם כן, איך זה מסתדר עם קמפיין הגוואלד שאפיין את מרצ בבחירות האחרונות, ואפילו את נתניהו שזעק לעזרה לנוכח הערבים שנוהרים לקלפיות? מחקרים במדעי המדינה מאפיינים שתי תופעות: קפיצה על העגלה (של החזק) ותמיכה באנדרדוג. אלה שתומכים במועמד המנצח מתקזזים לרוב עם אלה שדווקא יטו לעזור למי שנושק לאחוז החסימה. אף אחד מהסוקרים שנשאלו בכתבה לא ידע לאפיין את המצביעים שנמנים על שני המחנות האלה, והסביר שמדובר בשאלות מהתחום הפסיכולוגיה ולא הסטטיסטיקה.

ואנקדוטה לפני סיום, למי שמחפש בכל זאת מקום המייצג את הלך הרוחות בציבור היהודי לקראת הבחירות הבאות, ממליץ עופר לוי, יו"ר קבוצת נילסן ישראל על רחובות. "בבחירות 2015 זו הייתה העיר שייצגה את ההצבעה בבחירות הכלליות ברמה של 1:1, אם לא מחשיבים את הערבים. זו העיר הכי ישראלית שיש. גם בבחירות לפני כן היא הייתה מאוד קרובה".

הכתרת את היורשת לתיכון בליך.

"לגמרי. כשסיפרתי את זה ללקוחות מסחריים שלי, הם ביקשו להתמקד בה בסקרים שלהם, כדי לפצח דרכה את הישראליות". 

 

"הסוקרים, בדיוק כמו התקשורת, חיים בין גדרה לחדרה"

יועץ לשעבר של ראש הממשלה מסביר למה רק תיק הצוללות עלול לפגוע בו מבחינה אלקטורלית

אחד מיועציו לשעבר של ראש הממשלה בנימין נתניהו מעריך שתיק 3000 (הצוללות) הוא היחיד שיכול באמת להפיל את בנימין נתניהו, ולפגוע באהדה שממשיכים לרכוש לו מצביעי הליכוד על פי הסקרים. "הסוקרים, בדיוק כמו התקשורת, חיים בטווח שבין גדרה לחדרה, הם לא יודעים לפענח את האלקטורט שמצפון לאולגה ומדרום לאשדוד, ולכן מתפלאים שנתניהו שומר על כוחו בסקרים. זה אלקטורט שבטי, רגשי ומסורתי, עם קודים משלו".

תאר לי איך הוא רואה את חקירות נתניהו.

"הוא מסתכל על תיק 1000 (המתנות שקיבל נתניהו ממילצ'ן) ואומר לעצמו - ביבי לקח מאיתנו? לא, אז מה זה מעניין. גם תיק 2000 לא מעניין אותו, אז נוני ושלדון שיחקו משחק סכום אפס. למי אכפת. לא מעניין את הציבור הזה, מה כותבים בעיתונים כי הוא ממילא לא מעוניין שמישהו יתווך בינו לבין ביבי. מספיק לו לקבל בווטסאפ את הסרטונים שנתניהו מפיץ, בהם הוא מדבר אליו ישירות".

ומה עם תיק 4000? כחלון כבר הוכיח שלאנשים אכפת מאוד מחשבון הסלולרי שלהם, וכאן מדובר בבזק.

"בתיק 4000, עדי המדינה נתפסים כשטינקרים, והציבור לא מבין כמה באמת גנבו אותו. זה לא סלולר עם חשבונית ברורה. לכי תחשבי עם כל הספקים של האינטרנט והקווי והבזק בינלאומי, כמה היית צריכה לשלם באמת לבזק. אף אחד לא יודע".

הגענו לצוללות.

"אם נתניהו יהפוך לחשוד ואחר-כך לנאשם בתיק הזה - זה הסוף שלו. על זה אין מחילה ואין כפרה, כי זה ביטחון המדינה ועל זה בוחרי הליכוד לא סולחים. אם הם יעיפו אותו מבלפור בטיסה ישירה, זה על זה. שם ימתח הקו האדום".

בחייך, צוללות, מי מבין בזה יותר מדי.

"חכי ותראי, אני מאמין שיש לביבי בונקר של 24 מנדטים נאמנים. הם יכולים לגדול, כי ביבי מסוגל להתחייב שזו הפעם האחרונה שהוא ירוץ ויבקש שיתנו לו לגמור את מה שהתחיל ולהכין יורש. שרה תבלוט, הוא מאמין שהיא נכס אלקטורלי ושהם פאוור קאפל. ההערצה שלה אליו גורמת לו להרגיש טוב עם עצמו".