גדולה? אולי ביפן: מסעדת שיראטויה זקוקה למקצה שיפורים

שיראטויה היא איזאקאיה יפנית, כלומר מסבאת סאקה. תמצאו כאן מבחר מנות קטנטנות לצד השתייה המרובה, שכנראה לא תשתו (כי ייגמר לכם הכסף) ■ ביקורת

מסעדת שיראטויה / צילום: איל יצהר
מסעדת שיראטויה / צילום: איל יצהר

בשנים האחרונות נפוצה שמועה שלפיה, המוני ישראלים מבקרים כמעשה שבשגרה ביפן, שהפכה, כך על-פי השמועה כאמור, להיות יעד נפוץ כמעט כמו, נניח, פריז או ברלין. אני מניח שלו הייתי בודק זאת ברצינות, הייתי כנראה מגלה שלא כצעקתה. אבל למה לקלקל סיפור טוב.

מה שבטוח הוא, שמסעדות יפניות, בעיקר סושיות כמובן, הפכו לנפוצות בישראל כמעט כמו פלאפליות, ולאחרונה כולם כבר מגלגלים על הלשון גם ראמן, גיוזה ושאר מטעמים מלוכסנים.

לאלי גרוסמן שמורה כידוע, למי שעדיין זוכר, זכות ראשונים. הוא זה שפתח לפני שנות דור את טאקאמרו ברחוב הירקון ואחר כך ברחוב הארבעה בתל-אביב, שבו שוכנת היום היפנית אונאמי.

שנים רבות חלפו מאז התערבב גרוסמן בסצנת המסעדות בכלל והאוכל היפני בישראל בפרט. בזמן שחלף, הפכו הישראלים בכלל והתל-אביבים בפרט ל"מבינים" גדולים, כאמור, באוכל יפני. כבר אי אפשר להרשים אותם בסתם סושי או אפילו ראמן.

ועדיין, כצפוי, עוררה חזרתו של גרוסמן לזירה גלי הדף חזקים במיוחד. טאקאמרו זכתה אולי ליורשים רבים, אך מעטים בלבד התעלו למעלתה. על חורבות מסעדות כתית והמזללה של מאיר אדוני, פתח גרוסמן לפני כמה שבועות את שיראטויה (פונדק העיר הלבנה, ביפנית), איזאקאיה יפנית, כלומר מסבאת סאקה.

פיסות צנון כבוש ומעושן עם תלולית גבינה / צילום: איל יצהר
 פיסות צנון כבוש ומעושן עם תלולית גבינה / צילום: איל יצהר

בשיראטויה יש אכן מגוון נאה של סאקה, אף שהיא עדיין נראית כמו עוד מסעדה תל-אביבית מפונפנת ולא ממש חור של שיכורים יפניים (לא שאני יודע איך נראה אחד כזה). לצד הסאקה - אתם הרי לא באתם רק לשתות - מציע גרוסמן, מגובה בשף יפני אורגינל, מבחר עצום של מנות, שרובן הגדול מגיע בממדים מוקטנים, שלא לומר מיניאטוריים, ונועדו ללוות את השתייה המרובה שכנראה לא תשתו. כי ייגמר לכם הכסף.

הזמנו איפה כוסית סאקה שהגיעה בתוך "בריכת" עץ קטנה, מלאה במה שחשבנו שהם מים קרים והתגלה לבסוף כעוד קצת מהמשקה. "כך נהוג ביפן", התנשאה עלינו המלצרית, שלדעתי ביקרה בטוקיו כמו שאני למדתי בקיוטו, אבל מילא.

לצד הכוסית הראשונה החלו לזרום לבקשתנו שלל מנות קטנות עד קטנטנות. פרוסות דקיקות של צנון יפני כבוש ומעושן ועליו תלולית גבינת שמנת (לא נשמע יפני, אבל אומרים שזה משם) התגלו כמוזרות לא מדליקה. מנת חתיכות מלפפון ברוטב יוזו ומיסו הייתה כבר קשקוש של ממש, ושערורייתית במחירה שנשמע זול, עד שרואים מה מקבלים תמורת 14 שקל. סתמי מאוד.

5 פיסות מלפפון ברוטב / צילום: איל יצהר
 5 פיסות מלפפון ברוטב / צילום: איל יצהר

קוביות טמאגו (חביתה יפנית) עם פטריות יפניות זעירות ורוטב דאשי מצומצם הייתה כבר יותר מעניינת וטעימה, ובעצם מוצלחת מאוד.

מנה ענקית של סלט אורז עם קוביות טופו ודג נא התגלתה לא רק כמנה הכי גדולה, והיחידה שהייתה כזו בערב שלנו, אלא גם כאחת הטעימות שבתפריט. היא הגיעה לשולחננו בטעות, ולכן גם לא חויבנו עליה בסוף, אז אין לי מושג כמה היא עולה (נדמה לי ש-64 שקל). נהדר.

ממחלקת השיפודונים הזמנו שיפודי פרגית, אנטרקוט, עורות של עוף ובטן חזיר מגולגלת סביב אספרגוס. כולם היו טובים מאוד.

ממחלקת הסושי הזמנו טונה אדומה, וקיבלנו שוב בטעות ספייסי טונה עם מיונז. שגרתי. ניגירי היילו טייל, לעומת זאת, היה מופתי, והיווה לא רק את הביס (מילולית, ביס אחד) של הערב אלא כזה שזוכרים זמן רב ורק בשבילו שווה להגיע לכאן. ביס שמנמן, נימוח ומופלא של אחד מהדגים הכי מוצלחים לטעימה נאה. נתח נוסף של ילו טייל, הפעם צרוב ברוטב טריאקי, היה מצוין גם הוא.

בטן החזיר חזרה שוב בגרסה צלויה, הפעם בפרוסות מרוחות אף הן ברוטב ומוגשות ליד סלט ירקות לא ממש קשור, אבל טוב. מנה טובה מאוד.

פלטת טמפורה כללה שני שרימפסים, חתיכת חציל, רבע בצל ואולי עוד משהו, והייתה שגרתית, אבל מספקת. גם ההמבורגר היפני, קציצה קטנה בלי לחמנייה, שהוזמנה לבקשת הנוער - היה טוב.

ילו טייל צרוב בטריאקי / צילום: איל יצהר
 ילו טייל צרוב בטריאקי / צילום: איל יצהר

לקינוח דגמנו כדור גלידת וניל מלוחה לא ממש מוצלחת, וכיסון של בצק אורז ממולא בממרח מאצ'ה (תה ירוק). מוזר, לא מתוק ודי מדליק.

חלק גדול מהמנות שחשקנו בהן היו חסרות. מילא לחי אינטיאס, אפשר להבין, אבל למה לעזאזל שלא יהיו כיסוני גיוזה כבר בתחילת הערב? חבל.

שיראטויה זקוקה אולי לעוד כמה שבועות או חודשי הרצה, כמו גם למקצה שיפורים בשירות המבולבל/מתנשא/מרצה. חוץ מזה, הכול טוב.

כדאי להכיר

דאשי הוא בעצם מעין ציר מהיר, העשוי ממיצוי של אצות קומבו ושבבי דגי בוניטו (פלמידה). ישנם גם מיני דאשי ממיצוי של סרדינים מיובשים או דאשי צמחוני, מאצות ופטריות שיטאקי. הדאשי משמש כבסיס ללא מעט מרקים ורטבים במטבח היפני וניתן להשיגו כאבקת אינסטנט גם בארץ.

שיראטויה | פרטים: נחלת בנימין 57, תל-אביב, טל' 077-7101711. ימים ב'-ש' 00:00-18:00

מחירים: מלפפון - 14 שקל, צנון עם גבינת שמנת - 21 שקל, שיפוד פרגית - 18 שקל, שיפוד אנטרקוט - 24 שקל, שיפוד עור - 15 שקל, טמפורה - 45 שקל, ניגירי ילו טייל - 21 שקל, טריאקי ילו טייל - 38 שקל, המבורגר - 34 שקל, רול חזיר עם אספרגוס - 22 שקל, ספייסי טונה - 34 שקל, פרוסות חזיר - 37 שקל, קינוחים על חשבון הבית. פיצוי על עיכובים במנות וכי "היינו נחמדים - מצאתם חן בעיניי'" (אשכרה)

השורה התחתונה: טוב