המהפכה בדיני חדלות פירעון: מומחים מנתחים את החוק החדש

ברכה או חקיקה מסובכת לעורכי דין בלבד המותירה פרצות וסימני שאלה רבים? רגע אחרי שוועדת החוקה של הכנסת אישרה לקריאה שנייה ושלישית את פרויקט הדגל החברתי של שרת המשפטים, איילת שקד - "מהפכת" חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי - מנתחים מומחים בתחום הבראת חברות והליכי פירוק את השלכותיה של המהפכה, היכן תהיה התועלת הגדולה ביותר שלה והיכן היא נכשלת. וגם - למי היא באמת נועדה.

"מהפכה היא מושג דרמתי מדי לרפורמה הנוכחית", אומר עו"ד פנחס רובין, ראש משרד גורניצקי ושות'. לדבריו, "החקיקה לא כל-כך דרמטית כפי שמצפים ממנה, וריבוי סעיפיה מכביד על קוראי החוק החדש. ימים יגידו אם היא תגרום יותר נזק מתועלת, אבל כבר היום אפשר לומר שמדובר בחוק לעורכי דין. כאשר חוק מונה כ-400 סעיפים, אז יש בכך קודם כל תרומה לעורכי הדין, לפרשנים למיניהם, ולפולמוסים ולקולמוסים שעוד יישברו על החוק הזה ופרשנותו".

עם זאת, אומר עו"ד רובין, אין ספק שיש לחקיקה הזאת חשיבות. "הצעת החוק מהווה שלב נוסף בהתפתחות ערך השיקום כתכלית מרכזית של דיני חדלות הפירעון של יחידים. יכול להיות שהצד השיקומי של החוק לא כל כך תכליתי, אבל מבחינת הערכים הוא מאוד משמעותי. החוק מבשר שפשיטת רגל איננה סטיגמה חברתית-משפטית, אלא מהלך שיקומי", מציין רובין.

לדבריו, "זאת בשורה מאוד חשובה, בהיבט החברתי של החוק, גם אם הוא לא ביצועי וקונקרטי. לערך השיקום יתרונות כלכליים רבים, אך מטרתו העיקרית היא ערכית. היא נועדה להעניק לחייב הזדמנות נוספת - וגם לחברה כולה. רוח זו גם תרחף אחרי הפרשנות של החוק החדש, שאנו כבר לא מוקיעים את פושט הרגל ואף לא את החברה בפירוק. זהו שינוי דיסקט משפטי".

עו"ד רובין מוסיף כי "לדברי מחוקקי הצעת החוק החדשה, ההנחה שאי-תשלום חוב הוא פגם מוסרי בהתנהלות החייב ושעל דיני חדלות הפירעון להעניש או לחנך את החייב, אינה יכולה לעמוד בעידן המודרני שבו השימוש באשראי צרכני מהווה חלק נכבד מהשימוש באשראי במשק. לכן, הצעת החוק שרואה את חדלות הפירעון ככשל אשראי באה להתאים את הדינים לתפיסה זו".

עוד מוסיף עו"ד רובין כי "הצעת החוק החדשה תקצר את תהליך פשיטת הרגל, מה שייתכן מאוד שאף יגדיל את הגשת הבקשות של יחידים להכריז עליהם כעל פושטי רגל".

עו"ד עופר שפירא ממשרד שפירא ושות' שליווה את הדיון בוועדת החוקה, סבור אף הוא כי מדובר בחוק ערכי. לדבריו "אין ספק שהחוק קובע סדר חדש בתחום חדלות פירעון בעצם הגדרת 'שיקום' של החייב כמטרת-העל של ההליכים, וזאת להבדיל מהחוק הקיים שראה את האינטרסים של הנושים ומיקסום הגבייה מהחייב כמטרה העיקרית. בהתאם, החוק החדש יקל במידה משמעותית על חייבים להיכנס ולנהל הליכי חדלות פירעון במטרה להביא לשיקום ולהפטר, ומצד אחר הוא מטיל מגבלות משמעותיות יותר על יכולות הגבייה של הנושים לסוגיהם.

"החוק גם יקל על עובדים של עסקים בקשיים לקבל גימלה המגיעה להם מהמוסד לביטוח לאומי, וגם יעשה סדר במינוי בעלי תפקיד בחדלות פירעון".

עם זאת, מוסיף עו"ד שפירא, יש עדיין בעיות בחקיקה שעלולות לגרור בעיות פרקטיות בעתיד - כמו למשל, עניין סדר העדיפות של הנושים בעת חלוקת כספי הנשייה. המונח "דין קדימה" מתייחס לסדר גביית החובות על-ידי הנושים - כלומר מי יהיה הראשון שיזכה לפירעון החוב שלו מהקופה הדלילה של החייב. חלק מהנושים מובטחים באמצעות שיעבוד ונמצאים בעדיפות על-פני נושים אחרים. לאחר הנושים המובטחים, ניצבים הנושים שהחוב שלהם מעוגן בדין - אלה נקראים "חובות בדין קדימה", ובניהם חוב שכר עבודה של החייב לעובדיו, חוב למס הכנסה, חובות למסים עירוניים, לרשויות קומיות וחובות אחרים. "בצד החגיגות נכון לשים לב לכך שברגע האחרון המדינה שינתה את דעתה בנוגע להיקף 'דין הקדימה' כלפי רשויות המדינה ורשויות מקומיות", מסביר שפירא. "כך, במקום לפעול כפי שהוצהר בהצעת החוק וכמקובל במקומות רבים בעולם - ולבטל כליל את דיני הקדימה, דווקא סעיף זה של תרומת המדינה לשיקום, שונה לרעה ערב ההצבעה על החוק, באופן שבתרחישים מסוימים המדינה ורשויות מקומיות עשויות לצאת עם סכומים גדולים עוד יותר ממה שהיו יוצאים לפי החוק הקיים".

לדעת עו"ד שפירא, "קביעת המטרה של שיקום החייב והגבלת זכויות הנושים, היה ראוי שתופנם ותיושם גם על רשויות המדינה. הקביעה שרשויות אלה יוכלו לגבות בעדיפות חובות בהסדר המגיעים גם שלוש שנים אחורה אינה הוגנת, ובפועל גם תפגע ביכולת עסקים וחייבים להגיע לשיקום".

גם לעו"ד צבי וישנגרד, סגן יו"ר ועדת חדלות פירעון בלשכת עורכי הדין, יש יחס אמביוולנטי לחוק. לדבריו, "החוק עשוי להוריד לחץ מבית המשפט המחוזי, בכך שהוא מעביר חובות קטנים לטיפול רשם ההוצאה לפועל ואת יתר התיקים לבתי המשפט לשלום (עד היום טופלו כל התיקים בבתי המשפט המחוזיים - א' ל"ו)".

כמו-כן, מוסיף עו"ד וישנגרד, עתיד החוק לקצר ולקצוב את הליכי פשיטות רגל, להגדיל את חלקם של נושים מן השורה בחלוקת הכספים הנגבים מן החייב, ולהקטין את חלקם של הבנקים והרשויות בחלוקת החוב.

אולם, לטענת עו"ד וישנגרד, "החוק לא פותר כמה רעות חולות, וביניהן התלות בין שכרו של המנהל המיוחד לנכסי החייב לבין הכסף שהוא מצליח לגבות מהחייב. תלות זו גורמת לעיתים קרובות להתעמרות של ושיהמנהלים המיוחדים באנשים מוכי גורל שנקלעו לחוב, ולהפיכתם למשאבת כסף".

לדברי עו"ד וישנגרד, "עורכי דין המייצגים את החייבים מול ההוצאה לפועל והפשיטות רגל לא שותפו בדיוני הוועדה, וכתוצאה מכך החוק לוקה בחסר".

החסר מתבטא בעת חלוקת שכר-הטרחה של המנהלים המיוחדים, שאותם ממנה בית המשפט לחייבים. מדובר באותם עורכי דין ורואי חשבון שבית המשפט ממנה על-מנת שייערכו רישום מסודר של נכסיו והכנסותיו של החייב, ויקבעו כמה עביר החייב מהכנסתו לקופת הכינוס, ואיזה רכוש יעוקל לטובת נושיו. לדברי עו"ד וישנגרד, "קיים אבסורד נוראי בכך שמי שמשלם בסופו של יום את משכורתם של המנהלים המיוחדים הם אותם חייבים מוכי גורל. הדבר יוצר מוטיבציה למנהלים להתעמר בחייבים הנתונים לניהולם, ולסחוט עוד ועוד את הלימון. הצעתי לשרה שקד לקבוע בחוק שכר-טרחה קבוע שאותו יקבלו המנהלים המיוחדים - בלי קשר לכספים הנגבים מהחייב, אך לצערי, הצעה זו לא התקבלה".

 המספרים מאחורי המהפכה

אפליה בין אזרחים

ביקורת נוסף של עו"ד וישנגרד עוסקת בכך שלטענתו ההגנה מפני עיקול ביתם של חייבים ובני-זוגם - ניתנת רק בתחומי הקו הירוק, ורק בדירות הרשומות בטאבו. לדבריו, "כיום נהוג לחשב את ערך דירת המגורים כנמוכה ב-30% מערכה בשוק, אם רק אחד מבני-הזוג מצוי בחובות - כלומר ערכה של הדירה נופל באחוזים ניכרים. במקרים כאלה, נמנעת פעמים רבות מכירת הדירה, מפני שהיא לא משתלמת לנושים. כך לא נזרקים חייבים ומשפחותיהם לרחוב, ועל כן זה כלל ראוי והומאני. אולם, יחס הומני זה לחייבים ניתן רק לדירות המצויות בתוך שטח ישראל הריבונית (כלומר, לא בשטחי יו"ש והגולן). כמו-כן, החוק מתייחס אך ורק לדירות הרשומות בטאבו. מי שהנכס שלו לא קיבל עדיין רישום בטאבו, ומצוי בחברה ממשכנת - לא ייהנה מאותם הגנות ואין לכך כל הצדקה. כידוע, שכונות שלמות בערים לא רשומות בטאבו, וכמו-כן, עשרות אלפי דירות נמסרו בשנים האחרונות לבעליהם ללא רישום מסודר בטאבו - ועל כן מדובר באפליה של אחוזים ניכרים מכלל בעלי הדירות בישראל. המחוקק מפלה בצורה קשה בין אזרחי ישראל השונים, ללא שום הצדקה".

בנוסף, טוען עו"ד וישנגרד כי החוק מאפשר במקרים מסוימים לחלט כספים המיועדים לחיסכון פנסיוני - דבר המנוגד בצורה חריפה לרוח החוק והפסיקה. לדבריו, "אחת הבעיות המרכזיות העומדות בפני החייבים היא קיזוז כספי הלוואות שנטלו מחברות הביטוח. החוק מונע נטילת כספי גימלה של החייב השמורים לו לפנסיה; אולם, כאשר נוצרת סיטואציה שבה חלק מהחוב נובע מהלוואה שניתנה לחייב מחברת הביטוח שלו, וכאשר אותה חברה השתמשה בכספי הפנסיה כביטחון להלוואה - או אז החוק החדש מתיר לקחת את אותם כספי פנסיה, לשלם 35% מס בשל פידיון מוקדם ולקזז באמצעותם את החוב לחברת הביטוח. שאר הכסף במקרה זה מועבר לקופת הכינוס.

"מדובר בסיטואציה מאוד כואבת, שלמעשה מחסלת את כל החסכונות הפנסיוניים של אנשים שנקלעו לחובות, וגוזרת עליהם חיי עוני ותלות מוחלטת בערוב ימיהם". לדברי עו"ד וישנגרד, היה עדיף בהרבה לקבוע שבמקרים כאלה החוב לחברת הביטוח יוחרג משאר החובות ולא ימחק, והחייב יגיע להסדר עם חברת הביטוח לאחר שסיים את הליך פשיטת הרגל וקיבל הפטר - בדומה לחוב מזונות.

ראייה רחבה

יוזמי החקיקה, מקדמיה ומנסחיה - בהם שקד וצוות שהוקם בהובלת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט, ובסיוע צוות משפטנים בראשות עו"ד ספי זינגר ועו"ד מיכל אלבז ממחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים - לא מתרגשים מהביקורת. הם סבורים כי האיזון שהושג ראוי. לדבריהם, החקיקה בעלת חשיבות עליונה לכלכלה המודרנית ולערכים שעליהם בנויה החברה, וההסדרים שבמסגרתה יקנו ודאות לשוק.

לדברי עו"ד ספי זינגר, אחד ממנסחי החוק החדש, "החוק נעשה מתוך ראייה כלכלית-חברתית רחבה וכולל בשורה של ממש לחייבים ולמשק כולו. החוק מציב כערך מרכזי את השיקום הכלכלי של החייבים והחזרתם למעגל הכלכלי כציר המרכזי של דיני חדלות פירעון. זאת, לצד יצירתם של מנגנונים שיבטיחו מניעת ניצול לרעה של הליכים אלה".

לסיכום אומר עו"ד זינגר כי "החוק החדש מייצר הסדרה מודרנית ומקיפה לדיני חדלות הפירעון ומציב את מדינת ישראל בחזית המשפט העולמי בתחום חדלות הפירעון".

 עיקרי המהפכה