הבית ברחוב מיכ"ל: הטיפול בחתולים מאיים על ירושת המיליונים

איזו פנטזיה זאת להתעורר בבוקר ולגלות שבעל הדירה שלך הוריש לך את הנכס. אמנית דלת-אמצעים ששוכרת דירה מתקלפת עם בעל דירה סהרורי, הופכת פתאום לבעלת דירה באחד הרחובות היפים במרכז תל-אביב. זה חלום במושגי עולם הנדל"ן הישראלי. ואכן, חלומות מתגשמים לאט, לעתים הם אפילו מתפוגגים. 

במאי 2016 נפטר אורי גלעדי ז"ל ממחלה, ובצוואתו הוריש את הדירות בבניין ברחוב מיכ"ל 20 בתל-אביב, שהיה בבעלותו, לדיירות המתגוררות בו, ביניהן אמניות ומעצבות, כערובה לכך שהחתולים שלו יטופלו כראוי.

ארבע דיירות קיבלו בירושה את הדירות בבניין, הממוקם בלב תל-אביב, לא רחוק מתאטרון הבימה. דיירת אחת קיבלה שתי דירות וכן את דירת מגוריו של גלעדי ברחוב ברכה פולד (כ-300 מטר מזרחה מרחוב מיכ"ל). אחותה, שהחליפה אותה בדירה, קיבלה שתי דירות נוספות. דירה אחרת הושארה לדיירת השלישית, ועוד אחת לדיירת הרביעית.

לאחר שהוגשה בקשה בנושא בחודש אוגוסט 2016 אצל הרשם לענייני ירושה, החל הדיון המשפטי בנושא בדלתיים סגורות בבית הדין לענייני משפחה, שיכריע את עתיד הירושה, הכוללת כאמור 7 דירות ומוערכת ב-20 מיליון שקל.

חודש לאחר פרסום הפרשה שכרו בני משפחתו של גלעדי את שירותיו של עו"ד צבי שמיר, שייצג אותם בהתנגדות לצוואה. לטענתם, גלעדי לא היה צלול בעת עריכת הצוואה, היה נתון להשפעה, וגם רצונו שהדיירות יטפלו בחתוליו לא מומש בפועל. בשבוע שעבר החל ההליך המשפטי בעניין.

אגב, במסגרת ההתנהלות השוטפת של מנהל העיזבון, הוגשה בחודש שעבר לבית המשפט בקשה לשיפוץ הנכס במיכ"ל 20, בטענה שהוא מוזנח.

למה המגב לא זז

במקביל להתנגדות שהגישו בני המשפחה הם גם שכרו את עמרי הלר, חוקר פרטי, שצילם במשך 24 שעות מגב שעומד ליד דלת הדירה הריקה בבניין, בה היו אמורים לשהות החתולים. המגב לא זז. מכאן טוענים בני המשפחה, שהחתולים לא מטופלים כפי שהיה רוצה המנוח.

אלא שעל פי הדיירות, אין שום סיבה שהמגב יזוז. דלת הדירה לא נפתחה משום שהיא ריקה, ושני החתולים של גלעדי כבר לא גרים שם. הם נאספו אל דירת הדיירת שהתחייבה לטפל בהם בצוואה, כך שלא יחסר להם דבר. שם הם מטופלים ואף מדושנים, נערכים לחורף הקרוב.

תושבי רחוב מיכ"ל העידו כי קשה היה להתעלם מדמותו של גלעדי, רזה, גבוה ותימהוני שרכש בסופר את הנקניקים הכי טובים לחתולים שלו. משפחתו טוענת בתוקף כי היו לו בעיות מנטליות והוא היה במצב פיזי ירוד, וככה השתלטו דיירות הבניין על רכושו.

אלא שהדיירות הן אלה שסעדו אותו בימיו האחרונים. הן שעמדו אתו בקשר, לעתים אף אובססיבי מצד גלעדי שהיה קפדן בענייני הדיירות שלו. הוא בכלל לא היה בקשר עם בני משפחתו, אז מה ידוע להם על מצבו הרפואי? שואלות הדיירות. מבחינתן, גלעדי רצה לדעת שהחתולים שלו יטופלו ולא ייזרקו לרחוב, וזאת הייתה החלטתו. הוא מסר בניין שלם כדי לדעת שהם לא יישארו לבד, ממש כפי שאמו, שאליה היה מחובר בעבותות נפש, הורישה לו את הבניין כדי שהוא לא יישאר לבד.

על פי תגובת עו"ד יוכי כדיר פז ממשרד מיתר ליקוורניק גבע לשם טל ושות', המייצגת את הדיירות, "בין מרשותינו לבין המנוח נרקמו בשנים שבהן התגוררו בבניין ברחוב מיכ"ל 20 קשרי ידידות. בתקופה שלאחר היוודע דבר מחלתו של המנוח, מרשותינו תמכו במנוח וסייעו לו ואף ביקרו אותו תכופות בתקופת אשפוזו. המנוח היה צלול לחלוטין עד לפטירתו. מרשותינו מקיימות באהבה ובשמחה את בקשותיו האחרונות של המנוח, לרבות מתן קורת גג וטיפול אוהב ומסור לחתולים שלו, וימשיכו לעשות כן בלא כל קשר להכרעת בית המשפט בסוגיית קיום צוואתו".

גלעדי נפטר ערירי וללא צאצאים.בני משפחתו שהגישו את ההתנגדות לצוואה תהו מה בכלל הביא את מנהל העיזבון שערך בשעתו את הצוואה להוספיס של גלעדי, שלושה שבועות לפני פטירתו. הדיירות מצדן טוענות כי פגשו את מנהל העיזבון רק לאחר שנערכה הצוואה שהורישה להן את הדירות בבניין.

כך על פי תגובת עורכת הדין כדיר פז: "למיטב ידיעת מרשותינו, הקשר בין המנוח לבין עורך צוואתו וכיום מנהל העיזבון נוצר באמצעות העובדת הסוציאלית של ההוספיס שבו אושפז. היא הכירה את עורך הדין במסגרת התנדבותו בהוספיס, ומרשותינו פגשו את עורך הדין לאחר שכבר נוצר הקשר בינו לבין המנוח".

"חולה ומנותק"

פשוט זה לא יהיה. בענייני ירושות וצוואות, הנחת היסוד של בית המשפט היא לקיים את רצון המנוח, כפי שנכתבה בצוואה. אבל גם משפחתו של גלעדי לא מתכוונת לוותר על 7 דירותיו.

לדברי עו"ד שמיר, המייצג את משפחת גלעדי: "לנוכח העובדה כי הצוואה הנטענת נחתמה בנסיבות בהם היה המנוח חולה מאוד ומנותק מהסביבה למעט קשר עם הדיירות, יש מקום לבדיקה מקיפה של נסיבות עריכת הצוואה והשפעה בעריכת הצוואה. אני מקווה שהמסמכים שהתקבלו ישליכו אור על הנושא".

ולפי שעה, שנה וחצי מאז פטירתו של גלעדי, הדיירות ממשיכות לשלם שכר דירה מדי חודש בחודשו, בסך 3,500 שקל, כאילו דבר לא השתנה. זאת, עד לסיום ההליך המשפטי ועד שהדירות יעברו על שמן בטאבו, אם וכאשר יורה על כך בית המשפט.