רואים את התמונה המלאה: מסע בעקבות האמנות באירופה

יותר ויותר ישראלים מצטרפים למגמה הגוברת בעולם של נסיעות לתערוכות האמנות הגדולות ■ ובקיץ הזה מתלכדים שלושת האירועים המרכזיים של עולם האמנות באירופה - הביאנלה של ונציה, הדוקומנטה בקאסל ופרויקט הפיסול במונסטר

נופי האזור/ צילום:f den Hohen Mei?ner

בשנים האחרונות נהיה יותר ויותר אופנתי לנסוע לאירועי אמנות בעולם - פסטיבלים, ירידים ותערוכות ענק, שהמפורסמות שבהן הן הביאנלה של ונציה והדוקומנטה בעיר הגרמנית קאסל, המוכרת בארץ קצת פחות, אבל בעיני רבים נחשבת כעולה על הביאנלה. סדרי הגודל של נסיעות האמנות אינם כאלה שמאיימים על נופשונים ברודוס ועל סופי שבוע בוורשה, אבל הם עולים בהתמדה, ויש יותר ויותר יחידים וקבוצות (ושוק קטן, אך ער, של סיורים מודרכים וסמינרים משוטטים) שיוצאים לחוות סוף שבוע או כמה ימים של אמנות מרוכזת, עם קצת טיולים בסביבה.

בקיץ הזה החגיגה כפולה, ואפילו משולשת: השנה, כפי שקורה רק אחת לעשור, מתלכדים שלושת האירועים המרכזיים של עולם האמנות באירופה - הביאנלה של ונציה, הדוקומנטה של קאסל (שהוצגה השנה במקביל גם באתונה שביוון, ועל כך בהמשך) ופרויקט הפיסול בעיר הגרמנית מונסטר.

הפופולריות הגוברת של אירועי האמנות אומנם מוסברת גם בהתעניינות באמנות כאפיק השקעה רווחי בשנים האחרונות, אבל מרבית היוצאים לביאנלה ולדוקומנטה אינם שייכים לעשירון המשקיע באמנות, אלא "סתם" כאלה שמתעניינים, אוהבים ונהנים ממנה, ושמחים להתעדכן במגמות של האמנות העכשווית. המספרים מדברים בעד עצמם: לדוקומנטה הראשונה, ב-1955, הגיעו 130 אלף מבקרים. ב-1977 כבר נספרו כ-350 אלף, ב-1992 - יותר מ-600 אלף, ב-2007 - יותר מ-750 אלף, ובתערוכה הקודמת, זו של 2012, ביקרו יותר מ-900 אלף איש.

גם סדרי הגודל התקציביים מסחררים: ב-2007 עמד התקציב על כ-19 מיליון אירו, ב-2012 - 24 מיליון ובזו הנוכחית מושקעים כ-37 מיליון אירו. הכספים מגיעים מתקציב העיר קאסל, ממדינת הסן (Hessen) שבה היא נמצאת, ממשרד התרבות הגרמני, והיתר מתרומות, מספונסרים וממכירת כרטיסים. אומנם חלק גדול ממומן מכיסו של משלם המיסים המקומי, אבל ההשקעה משתלמת. הדוקומנטה של 2007, לדוגמה, הניבה לעיר רווחים של כ-100 מיליון אירו, רובם מתיירות נכנסת (כשליש ממנה מחו"ל), שלא לדבר על היוקרה שזוכה לה העיר, שבלעדי התערוכה איש לא היה שומע עליה. בזכותה הפכה קאסל המנומנמת לאחת מערי האמנות החשובות של אירופה.

תערוכה ידידותית למשתמש

כל אלה גרמו לעיר ולתושביה לחבק את הדוקומנטה - תהליך שלקח זמן. הדוקומנטה נוסדה ב-1955, רק עשור אחרי נפילת הנאציזם, כאקט פוליטי הצהרתי להדגשת ההבדל בין גרמניה החדשה לישנה. מייסד האירוע, האדריכל פרופ' ארנולד בודה (Bode), ביקש לעודד אמנות אוונגרדית, חדשנית, דווקא מה שהוגדר בתקופת היטלר כ"אמנות מנוונת". עם השנים קיבלה הדוקומנטה דימוי של אירוע חדשני הבוחן את גבולות האמנות המוכרת. בהתחלה התושבים לא כל-כך ידעו איך לאכול את החיה המשונה הזו, אבל כיום קאסל כה גאה, שהוסיפה את התואר "עיר הדוקומנטה" לשמה, ואפילו נהגי המוניות בעיר מגלים בקיאות מפתיעה בשמות ובמיקום של הגלריות וחללי התצוגה, ויש כמה עשרות כאלה.

אבל מעבר לכל הנתונים והמספרים, אסור לשכוח את העיקר: זה כיף גדול לבקר בתערוכת אמנות גדולה. עיר שלמה לובשת חג: תחת כל עץ רענן מתקיים מיצג או מיצב, בכיכר ובקרן רחוב עומד פסל; פתאום באיזו פינה מתגלה בית מכוסה בשקים; מעל תחנת הרכבת עמוד ברזל ועליו פסל של איש צועד לשמיים ולאורך הטיילת שליד הנהר עבודות אמנות שהושארו בעיר כמתנה מתערוכות קודמות. ויש מוזיקה, ואווירה בינלאומית, והבירה נשפכת כמים, וגם אם אתה לא מבין גדול באמנות - קשה שלא להסתובב עם חיוך גדול מאוזן לאוזן.

אחת הסיבות לכך שגם הקהל הרחב מרגיש בבית היא העובדה שהתערוכה ידידותית למדי, בניגוד לתערוכות רבות של אמנות מודרנית הפונות לקהל מצומצם של יודעי ח"ן. כשמשקיעים תקציבים כאלה, דואגים לכך שהתערוכה לא תפנה רק לקומץ קטן של מביני אמנות שמדברים בינם לבין עצמם. עם זאת, אין הנחות - האמנים המציגים הם המעולים ביותר בתחומם, חוד החנית של האמנות העכשווית בעולם. בניגוד לביאנלה, שבה בוחרות המדינות השונות את האמנים שייצגו אותן בביתן שלהן, בדוקומנטה יש אוצרים מקצועיים שמסיירים ברחבי העולם, רואים וצופים ומתעדכנים, ובוחרים את המיטב שבמיטב. האמנים הנבחרים יוצרים את העבודות שלהם במיוחד לתערוכה. אי אפשר להגיש מועמדות והעבודות אינן למכירה.

התערוכה ידידותית גם מבחינת ההנגשה שלה לצופה הפחות מיומן. אחת היוזמות היצירתיות היא סיורים מודרכים בין העבודות (הנקראים Walks), המונחים על-ידי מדריכים מיוחדים המכונים Chorus, במחווה למקהלה היוונית בטרגדיות היווניות הקלאסיות, שבהן המקהלה מדבררת את הדמויות ואת הרקע. אלה אינם סיורים מודרכים במובן הרגיל, שבו המדריך מסביר לצופים, אלא סוג של שיחה מונחית תוך כדי הליכה בין העבודות, שבה יש למבקרים חלק אקטיבי בפרשנות ובביקורת של היצירה, כשהמדריכים מעודדים שיחה, דיון וחקירה משותפת של חברי הקבוצה, במחווה לרעיון הדמוקרטיה האתונאית.

בין אתונה לקאסל

שם התערוכה השנה הוא "ללמוד מאתונה", והוא משלב בין ערש תרבות המערב לבין הספר "ללמוד מלאס וגאס", שהיה אבן דרך במחשבה של הפוסט-מודרניזם. המחווה לאתונה אינה רק תיאורטית - השנה פוצלה הדוקומנטה בין אתונה לקאסל.

מי שעומד מאחורי הרעיון הוא אדם שימצ'יק (Szymczyk), אמן ואוצר יליד פולין, האוצר הראשי של הדוקומנטה. כשנבחר, ב-2013, היו יחסי גרמניה-יוון (והאיחוד האירופי כולו) מתוחים מאוד סביב נושא החוב היווני הענק וצעדי הצנע החמורים שיוון התבקשה לנקוט. על רקע אותם ימים, הבחירה באתונה כתאומתה של קאסל הייתה אקט פרובוקטיבי. בראיונות לפני פתיחת התערוכה הסביר שימצ'יק שהתערוכות התאומות הן מבחינתו כמו תא שנחלק לשניים, בשאיפה ליצור מצב של שיתוף אקטיבי ושוויוני בין שתי הערים.

אתונה, אגב, חיבקה את הדוקומנטה הרבה פחות. היו שראו בה סוג של קולוניאליזם תרבותי, עוד דרך של גרמניה להדק את לפיתתה בצווארה של יוון, הפעם מבחינה תרבותית. העיר התמלאה בכתובות גרפיטי כנגד הדוקומנטה והיו גם אקטים חתרניים כנגדה.

התערוכות התאומות אינן זהות - אותם אמנים יצרו עבודות שונות בקאסל ובאתונה. בשתי הערים מככבת האמנית הארגנטינית מרתה מנוחין (Minujin) עם אמירה יוונית-גרמנית חזקה. ביוון היא יצרה עבודה שנקראה "לשלם את החוב היווני בזיתים ובאמנות", שכללה שחקנית שהתחזתה לאנגלה מרקל ומגש זיתים ענקי. בקאסל היא יצרה את העבודה המרכזית בתערוכה, "פרתנון הספרים". מבנה ענק, העתק מדויק של מקדש הפרתנון באתונה, שעשוי מ-100 אלף ספרים, מנוילנים היטב כנגד פגעי מזג האוויר. המכנה המשותף לכל הספרים הוא שכולם הוקעו כ"ספרות אסורה" במקום ובזמן כזה או אחר.

חלקם מתבקשים - ספרים "יהודיים" שנאסרו בתקופה הנאצית (פרתנון הספרים הוצב בדיוק מול המקום שבו הועלו אלה באש ב-1937, מול הספרייה הלאומית של קאסל), ספריו של מרטין לותר הפרוטסטנטי שנאסרו בשעתם בארצות הקתוליות, פסוקי השטן של סלמן רושדי שנאסרו בארצות מוסלמיות ועוד. לצדם גם דוגמאות מפתיעות: "התפסן בשדה השיפון", "הנסיך הקטן" ואפילו ספרי הארי פוטר, שנאסרו במדינות אחדות בארה"ב, שמצאו את העיסוק בקסמים מנוגד לרוח הנצרות. הספרים נתרמו מספריות ומאנשים פרטיים, ובסוף התערוכה יחולקו לקהל הרחב, כדי לחזק את המסר שספרים צריכים להיקרא חופשיים מכל צנזורה.

גם המיצג "הטרנזיט של הרמס" של האמן הבריטי רוס בירל (Birrell) התייחס למרחב שבין אתונה לקאסל: בירל חצה את 3,000 הקילומטרים שביניהן על גבו של סוס, יחד עם רוכב נוסף ווטרינר סוסים מומחה. נקודת המוצא הייתה למרגלות הפרתנון באתונה ב-9 באפריל, והסתיימה מול פרתנון הספרים של מנוחין בשבוע שעבר, 9 ביולי.

גם האמן ההודי ניקיל צ*ופרה יצא למסע סמלי מאתונה לקאסל. המסע שלו ארך 163 ימים, והתייחס למסעם של הפליטים שנכנסים לאירופה בשעריה הדרומיים, יוון ואיטליה, בדרכם אל צפון היבשת.

עבודות רבות עוסקות בנושא הפליטים, ומעידות עד כמה מעסיק הנושא את התודעה העולמית - מיצג של שברי סירות כמו אלה של מהגרים לא חוקיים שטבעו בים בדרך; אמן עיראקי בשם Hiwa K בנה צינורות גדולים ושיכן בהם אנשים, בהשראת פליטים שפגש בדרכו למערב, שישנו בלילות בתוך צינורות באין להם כסף למלון. אמן אמריקאי ממוצא ניגרי בשם Olu Oguibe הציב באחת הכיכרות אובליסק שחור בגובה של 16 מטר ועליו חקק באותיות מוזהבות בגרמנית ובאנגלית: I was a stranger, and you took me in.

אם אתם כבר בסביבה

אחרי כמה ימים מרוכזים של אמנות ורוח, אך מתבקש הוא לצאת קצת אל מחוץ לעיר, ולנשום אוויר צח וחוויות מסוג אחר. למרבה השמחה, במרחק נסיעה קצרה אפשר להתאוורר בשפע של אטרקציות. הקרובה ביותר היא פארק Wilhelmshohe הרומנטי, ובו מרחבים ירוקים ומזרקות מים - מופעלות בפטנט הנדסי מהמאה ה-18, המבוסס כולו על כוח הכבידה, ללא חשמל.

קאסל נמצאת בחלקה הצפוני של מדינת הסן, ממש על מסלול "דרך האגדות", המשובץ בעיירות עתיקות ויפות לא פחות מאלה של "הדרך הרומנטית" הידועה (והצפופה) יותר, ויש בהן שפע אטרקציות בהשראת האגדות. אחת הקרובות לקאסל היא טירת Trendelburg, המכונה "הטירה של רפונזל". היא פועלת גם כמלון ויש בה מסעדה עם נוף מקסים.

עוד באזור, שמורת טבע נהדרת בשם Geo-Naturpark Frau-Holle, ליד העיירה החמודה Bad Sooden-Allendorf, שמציעה טיולי הליכה בטבע (באתר האינטרנט אפשר להירשם לסיור מודרך), שיט בסירות ועוד. האזור לא מתועש, האוויר צח ופרנסת התושבים בעיקר על תיירות.

פראו הולה שעל שמה נקרא הפארק היא ישות מהמיתולוגיה הגרמאנית, מעין אלת טבע סקסית, שהנצרות והאחים גרים הפכו את דמותה לסבתאל'ה חסודה בסינור ובשביס. בפולקלור המקומי עדיין קיים הביטוי "פראו הולה מנערת את כרית הנוצות שלה", לתיאור שלג יורד.

אם מגיעים בחודש יולי, כדאי לבקר גם בשדות הפרג שליד הכפר Germerode. המראה מרהיב - זן מיוחד של פרגים צובע את השדה במרבדים של ורוד עז. בשלושה-ארבעה השבועות שבהם מתקיימת הפריחה, האזור חוגג. במסעדות המקומיות מרבים להגיש פרג - בעוגות, כשמן פרג בסלט ואפילו בליקר ייחודי עם פרג.

קרוב מאוד לשדות הפרג נמצא מוזיאון הגבול (Grenzmuseum), אטרקציה מעניינת יותר מאשר יפה. על הגבול שבין הסן לתורינגיה, בעבר גרמניה המזרחית, ניצבת תחנת גבול שהוקפאה בזמן, על מגדלי השמירה שלה, גדרות התיל (שבעבר היו ממוקשות), הפרוז'קטורים, שבילי טשטוש וכל מה שאנחנו מכירים מסרטי מרגלים על רקע המלחמה הקרה. מומלץ מאוד להזמין מראש סיור מודרך באנגלית, גם משום שרוב השילוט במקום בגרמנית, אבל גם בגלל שכמעט כל העובדים הם מתנדבים, יש להם קשר אישי למקום ומעניין לשוחח איתם.

כישראלים המכירים גבולות עוינים מקרוב, זו חוויה מעניינת במיוחד, ואפילו קצת אופטימית. אם הגבול המרושע הזה הפך למוזיאון, אולי גם זה שלנו יוכל להפוך כזה ביום מן הימים, מי יודע.

מידע מעשי

הגעה: קאסל ממוקמת במרכז גרמניה, במרחק של כשעתיים נסיעה מפרנקפורט או כשעה ו-40 דקות ברכבת מהירה. בתוך העיר קל להתמצא והתחבורה (טראם ואוטובוס) בעיר נוחה ושימושית. מומלץ לקנות כרטיס טראם יומי (7 אירו).

הדוקומנטה בקאסל: מוצגת עד 17 בספטמבר. מתקיימת רק פעם בחמש שנים. כדאי לקנות כרטיס יומי, המכסה את כל חללי התצוגה (22 אירו). הרשמה לסיור מודרך של ה-Talks (באנגלית או בגרמנית) - עם חברי ה-Chorus (תוספת 12 אירו למחיר הכניסה).

https://shop.documenta.de/walks.html

פרויקט הפיסול במונסטר (Skulptur Projekte Munster): תערוכת פיסול חוצות מהחשובות בעולם, מוצגת עד 1 באוקטובר. ללא תשלום. מתקיימת רק פעם בעשר שנים.