בנימין נתניהו בצוללת / צילום אבי אוחיון לעמ
גונבים לנו את המדינה. בלי קיבינימט, בלי למצמץ ולא בתחכום גדול, אלא גניבה של ממש, מתחת לאף שלנו. גונבים לנו את המדינה, בלי ימין או שמאל או נטיות פוליטיות, על ידי הבכירים ביותר, שעליהם אנחנו סומכים בעיניים עצומות שהם רואים רק את טובת הציבור ודואגים לביטחוננו, ולא לכיס שלהם ושל מקורביהם.
פרשת בזק ופרשת הצוללות על שלל סעיפיהן, נותנות גושפנקא סופית למה שפחדנו להגיד עד עכשיו: הפכנו למדינה מושחתת. מדינה שבה השלטונות מסייעים לאנשים פרטיים להתעשר, מדינה שמתחילה להיות דומה יותר ויותר לברזיל, ולא בגלל הים, החתיכות עם החוטיני והמוסיקה המקפיצה, אלא השחיתות השלטונית והסיאוב הבלתי נסבל, שהפך אותה מהבטחה כלכלית נוצצת, כמו ישראל, לערמת חורבות רקובה.
שלושה נשיאים עמדו במרכזן של שערוריות שחיתות נוראיות בברזיל. לולה דה סילבה נשלח לא מזמן לתשע שנות מאסר על עבירות שחיתות וקבלת כספים מחברת האנרגיה הממשלתית פטרובראס, במשפט ראשון מתוך חמישה. הנשיאה דילמה רוסף, שהבטיחה לרסק את השחיתות, וכיהנה בדירקטוריון פטרובראס לפני מינויה לנשיאה, הודחה מתפקידה לאחר שהעבירה תקציבים לצמצום גירעון באופן לא חוקי, וטענה שלא ידעה על השחיתות בחברה. הנשיא הנוכחי, מישל טמר, חשוד בקידום מתן שוחד לאסיר ושיבוש הליכי משפט.
הסטוריונים של אמריקה הלטינית קובעים שיש בתאומה הליטינית שלנו קשר הדוק בין האליטה הפוליטית והכלכלית ונותנים בשחיתות הברזילאית סימנים, שקריאתם תעביר צמרמורת דה ז'ה וו בכל ישראלי: העברת כסף לפוליטיקאים בתמורה לנאמנות פוליטית, קבלת תרומות לא חוקיות לקמפיינים, גזילת משאבים מהמדינה לכיס הפרטי, ושוחד וטובות הנאה כדי לוודא זכייה במכרזים ממשלתיים, כשכל סוגי השחיתות האלה מוטמעים במערכת הפוליטית ותקפים לכל המפלגות.
ישראל לא נשרכת מאחור. כשמנכ"ל משרד תקשורת חשוד בהעברה, לכאורה, של מידע חסוי לטייקון התקשורת, שאול אלוביץ' ששווה לו מיליוני דולרים ומקדם את ההפרדה המבנית שחוסכת לו מאות מליונים, זה מבהיל. אבל מבהיל הרבה יותר שראש המטה לביטחון לאומי ומפקד חיל הים, אלוף לשעבר, אנשים שהנחנו להם ביד את המפתחות לחיים של הילדים שלנו, דואגים לחשבון הבנק שלהם ושל מספנה גרמנית, תוך בזבוז מיותר של מיליארדים מהקופה הציבורית. שלא לדבר על האישור לכאורה למכור צוללות גרמניות למצרים, שעלולות, יום אחד, להילחם בחיילינו ולהביא למותם.
הגענו למצב שבו ראש ממשלה שקיבל 60,000 שקל במעטפות וישב בכלא, נראה לנו צדיק ופראייר, כי מה הם 60,000 לעומת עשרות קומבינות, לכאורה, במאות מיליונים ומליארדים.
את האצבע המאשימה אנחנו צריכים להפנות קודם כל לעצמנו ולאדישות שלנו ואחר כך לראש הממשלה שלא נלחם בשחיתות אלא עסוק בלשמור שהיא לא תדבק בו. ב-2011 הציבור יצא לרחובות בגלל חברות מונופוליסטיות שהתעשרו על חשבונו והצליח לבלום אותן. עכשיו יחידים משתמשים בחברות ציבוריות ובצה"ל כדי להרוויח הון. אם אנחנו לא רוצים ש"התקווה" תשונה בקרוב לסמבה ברזילאית, כדאי לנו להשתחרר מהגישה של "מה אכפת לי, זה הגיס שלי?" ולעצור את ההידרדרות החמורה של ישראל כל עוד אפשר.