יש סולטן, אין אירופה

משאל העם בטורקיה סותם את הגולל על תהליך צירופה לאיחוד האירופי

נשיא טורקיה ארדואן
נשיא טורקיה ארדואן

הסמכויות שנטל לעצמו נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן באמצעות משאל העם, עומדות להוציא את טורקיה מכלל המדינות הדמוקרטיות, וגם לחסל את מועמדותה לאיחוד האירופי. ארדואן, שמודע לכך, הפך את המאבק על אישור הרפורמה החוקתית לעימות מול אירופה. כל התנהלותה של ממשלת טורקיה עכשיו מעידה שהיא משתוקקת להחזיר עטרה ליושנה, דהיינו, את ימי האימפריה העות'מנית, שבשנת 1683 הייתה רחוקה אך כפסע מלכבוש את אירופה.

ארדואן הרחיק לכת עד כדי התחשבנות עם מטבע הלשון מן המאה ה-19, שעל פיה "האימפריה העות'מנית היא האיש החולה של אירופה", וטען שאירופה היא-היא האיש החולה של ימינו. כך הקדים תרופה למכה - טורקיה אינה מעוניינת עוד להיכנס למיטתו של האיחוד-האירופי "החולה".

לא כך היה לפני 15 שנה, כאשר החל עידן ארדואן בטורקיה, והחלו רפורמות שיסלקו את המכשול מעל כניסת טורקיה לאירופה - ביטול עונש המוות, ביטול העינויים, צמצום כוח הצבא והמשטרה ועוד ועוד. טורקיה ביקשה להיכנס אל השוק האירופי המשותף, ואחר-כך אל האיחוד האירופי, ומאז שנת 1999 (עשר שנים אחרי דחית בקשתה להיספח לשוק האירופי) הפכה באופן רשמי למועמדת לכניסה לאיחוד.

מאז 2005 התחילו השיחות הפורמליות על תרגום המועמדות לחברות. התקוות היו גדולות - בשנת 2010 הייתה איסטנבול "בירת התרבות האירופית" לשנה אחת, ועל-פי משאלי דעת-קהל, בטורקיה עצמה היה רוב למען הכניסה לאיחוד, הכניסה לאירופה.

מה השתבש אפוא? השאלה אינה גיאוגרפית: על-פי מדיניות מוצהרת של האיחוד-האירופי הגבול אינו גיאוגרפי, אלא ערכי. הגבול שעל הבוספורוס, כמו הגבול שעובר בהרי אורל, הוא טכני בלבד. לאירופה יש קטלוג של דרישות למי שמצטרף לאיחוד, קטלוג מטעם הדמוקרטיה הליברלית. יש הבדל בין שייכות לברית נאט"ו, שטורקיה נמנית עימה, לבין שייכות לאיחוד-האירופי.

גם רוסיה במצבה הנוכחי אינה עומדת בתנאי סף לכניסה לאיחוד האירופי וגם לא ארה"ב, שבה קיים עונש מוות (זאת, לעניין העיקרון בלבד, שהרי שתיהן אינן מבקשות להיכנס לאירופה של האיחוד).

האיחוד הכין לטורקיה קטלוג של 35 דרישות, ויצר מנגנון מעקב כדי להכריע בסופו של תהליך לכאן או לכאן. אך בשנים האחרונות, טורקיה של ארדואן הולכת ומתרחקת מעמידה בתנאי הקטלוג הזה, ולפני כחצי שנה, הפרלמנט האירופי החליט להקפיא את המהלך של כניסת טורקיה לאיחוד.

כעת, משאל העם הצפוי בטורקיה על שיבת עונש המוות, יהיה גזר-דין המוות על המאמץ כולו. ארדואן מטעמיו הוא - בין שבשל האתגר הכורדי, האיראני, הרוסי, בין שבשל ויתור עקרוני על המדינה החילונית, בין שבשל החלום ההיסטורי על שיבת האימפריה - עשה במו ידיו כדי לסתום את הגולל על הדרך לאירופה.

אולם אין לתלות את האשמה רק בארדואן. טורקיה הלוא הייתה זה כמעט 100 שנה הדוגמה המופתית למעבר אל המדינה החילונית. זו תמצית המהפכה של כמאל אטאטורק. בתור שכזאת עמדה טורקיה באחד התנאים הבסיסיים של כניסה לאירופה המודרנית. אך דווקא אירופה החילונית כביכול, בחנה את כניסת טורקיה מן הזווית הדתית. מדינה שתושביה מוסלמים, גם אם היא חילונית, נחשבת במחשבה "מן הבטן" מחוץ לתחום.

בגרמניה, מדיניותה של הקנצלרית אנגלה מרקל מאז עלייתה לשלטון, המשיכה את מסורת המפלגה הנוצרית-דמוקרטית המסתייגת מצירוף טורקיה המוסלמית לאיחוד האירופי. התגברות הפונדמנטליזם הדתי בקרב הדתות המונותיאיסטיות חידדה את הקושי: כיצד תתנהל חברה שמנהגים דתיים מותרים בה (ביצי פסחא מחד ובורקה מאידך) דווקא בחסות החוקה החילונית? לא אירופה לבדה מתלבטת בכך, אלא שבאירופה הבעיה הפכה למעשית.

והתוצאה: אירופה מעתיקה את ההתנהלות על-פי מסורת נוצרית לרמת הפעילות הפוליטית. וכמובן, האתגר שמציב הפונדמנטליזם המוסלמי, בין השאר באמצעות המיעוט המוסלמי והטורקי באירופה, הופך לבלתי ניתן להכלה. מבט על מדיניות אוסטריה מול טורקיה מעורר רושם שחזרנו לשנת 1683.

השאלה היא עתה אם יש דרך חזרה: העובדה שכמעט מחצית הטורקים, ובחלקים המערביים שלה למעלה ממחצית, הצביעו נגד הרפורמה, מעידה על הפוטנציאל של הצלחת הערכים האירופיים במדינה זו.

גם האבחנה שרוב מכריע של הבוחרים הטורקים החיים בגרמניה ובאוסטריה הצביעו דווקא בעד הרפורמה של ארדואן, מלמדת שיש בתמיכה בארדואן תגובה על התנשאות האירופים, ועל קוצר ידם באינטגרציה של טורקים-מוסלמים בקרבם. וכאן עולה ההרהור - האם אוכלוסיית האיחוד לא שותפה בהחמצת הזדמנות שהייתה קיימת לפני קצת למעלה מ-10 שנים.

וישנו גם השיקול הכלכלי: כמועמדת לאיחוד, טורקיה קיבלה ומקבלת מתוקף מעמד זה מיליארדים מאירופה, ואין זה השוט הכלכלי היחיד של האיחוד האירופי. בחברת התעופה טורקיש איירליינס, למשל, שהפסידה השנה מאות מיליונים, יודעים, שטורקיה תתקשה להצליח כאשר היא בעימות עם אירופה, ושדה-התעופה הענק החדש של איסטנבול עלול להיות לפיל לבן אם תשוב האימפריה העות'מנית להיות המודל של המשטר הטורקי.

אז מי כאן החולה האמיתי - האיש על הבוספורוס או האיחוד האירופי - את זאת נדע בעתיד הקרוב.