השופטת רות רונן: "ריבוי התביעות נגד דירקטורים - תופעה חיובית"

"על הדירקטורים צריכה להיות ביקורת שיפוטית, וזו צריכה להיות ממומשת בבתי המשפט. אין משמעות לחובות של הדירקטורים מבלי לבחון את הקיום שלהם בבתי המשפט. לא יכולה להיות משמעות לחובות של הדירקטור, אם אין לצידן דרך לאכוף אותן. זה נכון שבעבר היו פחות תביעות נגד דירקטורים, וזה פחות טוב בעיניי. ריבוי התביעות היא תופעה חיובית, שכן במסגרת הבירור של היקף החובות נותן בית המשפט סט הנחיות, כללים מדויקים להתנהלות, ובתהליך זה נקבעת הלכה משפטית חשובה".

כך אמרה אתמול (א') שופטת בית המשפט הכלכלי בתל-אביב, רות רונן, במסגרת פאנל "נושאי משרה ודירקטורים בראי המשפט" שהתקיים בכנס לשכת רואי החשבון.

הפאנל עסק בהיקף אחריותם של הדירקטורים ובריבוי התביעות נגדם בשנים האחרונות. בעוד השופטת רונן סבורה כי ריבוי התביעות מבורך ומאפשר להסדיר את התחום, אמר השופט פרופ' עופר גרוסקופף מבית המשפט המחוזי בלוד כי "המציאות בשטח היא הרבה פחות קיצונית, ומספר התביעות נגד דירקטורים הוא לא כזה גדול".

לדברי השופט גרוסקופף, "אמנם יש הרבה יותר תביעות ממה שהיה בעבר, אך המקרים שבהם בית המשפט מטיל אחריות הם עוד יותר מצומצמים, ולכן המקרים שבהם הוטלה אחריות היו מקרים קיצוניים ובגדול הצדיקו זאת".

את פאנל השופטים הנחתה רו"ח אלינה פרנקל-רונן, סגנית נשיא לשכת רואי החשבון ויו"ר פורום מנכ"לים, מנהלי כספים וחשבים, אשר ציינה כי כדירקטורית, היא והקולגות שלה מרגישים שהפועל היוצא של האחריות המוגברת על מנהלים ודירקטורים הוא שהם מבלים הרבה מאוד זמן בתוך ישיבות הדירקטוריון על-מנת לתכנן כל מיני סוגים של התגוננות, כדי שזה יהיה כתוב ומתועד בפרוטוקול, וכך יוצא שלא מספיקים לדבר על אסטרטגיה של החברה.

השופטת רונן לא הופתעה מהדברים, והיא אף רואה בכך תוצאה מבורכת של הסדרת השוק. "אנחנו שומעים לא אחת את הטענה הזאת, ואז אני חושבת לעצמי, 'וואלה, עשינו עבודה טובה'. זו התוצאה הרצויה. אם דירקטורים חשים שהם אחראיים על ההחלטות העסקיות שלהם, שהם צריכים לפנות ולקבל חוות-דעת, אם הם בוחנים את האלטרנטיבות, אם דירקטורים חושבים שצריך לקיים דיון מושכל, לבחון את הדעות שלהם מול דעות אחרות - אם זו התוצאה, אז אני לא רואה בזה ביקורת אלא מימוש של משהו שאנחנו מנסים לקדם ואולי מצליחים".

השופט גרוסקופף הסכים וציין כי "הדירקטוריון לא מנהל ביום-יום את החברה, אבל הדירקטוריון מבחינתנו הוא זה שנושא באחריות, והוא זה שיש לו את הסמכות לקבל את ההחלטות. אם ההנהלה מביאה משהו לפתחו של הדירקטוריון, הוא צריך לשקול בצורה רצינית את הנושא. אסור לו להיות חותמת-גומי של החלטות ההנהלה. ההנהלה לא נושאת באותה רמת אחריות ברגע שהיא הביאה את זה לדירקטוריון, ולכן אין מציאות אחרת".

עוד הוסיף השופט גרוסקופף כי בית המשפט זהיר בהתערבות בשיקול-הדעת של הדירקטוריונים. "אנחנו כבתי משפט לא מתערבים בחלק מאוד גדול של החלטות הדירקטוריון. תחשבו על הדירקטוריון כמי שיורה חץ לעבר מטרה, ויש 4 אפשרויות איפה החץ יפגע. השיפוט החיצוני בוחן אם הדירקטוריון ירה את החץ לכיוון הנכון בשעתו בזמן אמת, ולא בדיעבד. אם שופט חושב שהוא היה פועל כמו הדירקטוריון, אז גם אם ההחלטה הניבה נזק, השופט לא יתערב.

"אפשרות שנייה היא החלטה שהיא במתחם הסבירות. כלומר, אני יכול לראות דירקטור סביר שמקבל את ההחלטה. גם במקרה הזה אני לא אתערב. אין מקום להתערבות השופט במקרה זה. מה קורה אם אני חושב שהדרך בה החליט הדירקטוריון הוא מחוץ לתחום הסבירות? בדרך-כלל דירקטורים חוסים תחת כלל שיקול-דעת עסקי. זאת, במקרה שאין להם ניגוד עניינים. וכך הם זוכים לשיפוי או ביטוח. כך שגם במקרה השלישי על-פי רוב המקרים לא אתערב. בית המשפט יתערב בדרגה הרביעית - הפרת חובות אמונים. מדובר במקרים מאוד קיצוניים. היקף ההתערבות של בית המשפט מאוד מצומצמת. רק אז דירקטור צריך להתחיל לבדוק את עצמו".

רו"ח רונן-פרנקל העלתה את השאלה איך השיפוט החיצוני הזה ישפיע על ניהול החברה הציבורית. לדבריה, ריבוי התביעות מוביל לקבלת חוות-דעת והגנות על כל דבר. "למרות שיש עסקה נהדרת, הדירקטורים ירצו חוות-דעת על כל דבר, ובינתיים העסקה תתמוסס. מנהלים נמנעים לקבל החלטות כדי שלא יתבעו. הם אומרים לעצמם 'אני אשן טוב בלילה - שאתם תדאגו, ונראה ביום ראשון'", אמרה רונן-פרנקל.

על דברים אלה אמרה השופטת רונן כי "קבלת החלטות זה דבר מאוד קשה, וגם דירקטורים עושים את זה. דירקטוריונים צריכים לקבל החלטות לגבי עתיד שתמיד יש ממד של אי-ודאות לגביו. אם להשתמש במטאפורה, אני רואה את תפקיד בית המשפט כמעין שוטר תנועה. הדירקטוריון רוצה להגיע ליעד. אני רק אומרת לו את כללי התנועה. אסור לו לעקוף בקו לבן, וכן הלאה. את המטרה הדירקטוריון קובע לבד. זה לא תפקיד שלי. החלטות שיפוטיות יביאו בחשבון גם את לחץ הזמן. דינה של ההחלטה שתוצאתה היא להיות או לחדול וצריכה להתקבל תוך 5 דקות. צריך לבדוק כל מקרה לגופו".

השופט גרוסקופף הוסיף כי "זה לא מאוד מסובך. תאספו את המידע הרלוונטי, תשקלו אותו ותפעלו לטובת החברה. דירקטורים שיפעלו כך, מוגנים".

לשאלה האם אין חשש שעולם המשפט ישתלט על עולם העסקים, והאם תביעות נגזרות סדרתיות לא הפכו למקור פרנסה לעורכי דין ("רודפי האמבולנסים"), וצריך לעשות משהו בנדון - השיבה השופטת רונן כי "כל מה שאנחנו דורשים שתעשו הוא שתתנהגו בצורה מושכלת ויסודית. הכוונה שלנו היא לא להשתלט על עולם העסקים. התפקיד שלנו מספק אותנו. אנו רק מתווים כללים לגבי הדרך שבה התקבלה ההחלטה. זה נכון, כמו בכל תחום משפטי מתפתח, ישנן תביעות מטעמים אינטרסנטיים. התפקיד שלנו בתור בתי המשפט היא לעשות את הסינון בצורה טובה. אם מישהו בא מטעמים לא טובים, נדחה את הבקשה שלו, ואז נחייב אותו גם בהוצאות. אנחנו סוג של מסננת, אבל זה הניסיון שלנו. הדברים הטובים יעברו, והדברים הלא טובים ייחסמו. תובע צריך לדעת שאם בית המשפט שלו יהדוף את התביעה שלו, אז הוא עלול לספוג הוצאות".