יש סיכונים שכדאי לקחת

בלי נבואות ובלי אופוריה - ההשלכות והסיכונים של עסקת גז עם טורקיה

בעקבות הסכם הפיוס בין טורקיה לישראל, צלצלנו לידידנו הוותיק, איש אנרגיה ותיק, בעל ניסיון של עשרות שנים בשוק הגז, שעבד ועובד, בין היתר, בשוק הבינלאומי; איש שאת תובנותיו החדות על שוקי הגז קוראי הטור הזה כבר מכירים. הידע שלו על גז, שוקי גז, שחקנים ומחירים עולה עשרות מונים על זה שלנו ועל זה של כל עיתונאי אחר שעסק ויעסוק בענייני הגז.

בעבר היו לנו שיחות מרתקות איתו על השיח התקשורתי בישראל על נושא ועל כמה וכמה נושאים שעלו בדיון הנוקב על רישיונות נפט וגז, תחרות אפשרית והקמת צינורות נוספים. הוא השתאה, כמונו, נוכח השיח האלים שמחלק את העוסקים בגז לטובים ולרעים, למושחתים ולנקיי דעת, לאינטרסנטים ולמי שיש להם כביכול מונופול על טוהר המידות. הפעם ביקשנו ממנו להתייחס לאפשרות שייחתם הסכם גז עם טורקיה והוא שלח לנו את תובנותיו, המתובלות בהומור. אנחנו מביאים את דבריו בעילום שם, על אף החשדנות שהדבר מעורר, משום שבשיח הפופוליסטי והברוטלי שמתנהל בישראל, עדיף כך, ועדיף שניתוחים מקצועיים ולא שטחיים יראו אור.

"הייתי בסיור במזרח אירופה כשקיבלתי ביום רביעי, 29 ביוני, צלצול מידידי אלי שביקש לדעת מה אני חושב על הפיוס הישראלי-טורקי מנקודת מבטו של איש גז. אמרתי שאני עומד לעלות לטיסה נוספת ובכל מקרה אני צריך קצת זמן לגבש את תשובתי. די נדהמתי מהרעש שהדבר עורר בישראל. כבריטי, הייתי מוטרד יותר מההשלכות של הברקזיט ואסיר תודה על כך שאני יכול עדיין לסייר באירופה עם דרכון 'אנגליה הקטנה' ולא 'בריטניה הגדולה' שלי. ובכל זאת שמחתי על השאלה של אלי, שנתנה לי הזדמנות להתמקד בהחלטה של ישראל להשליך הצדה נטיות קסנופוביות בדיוק כאשר בני ארצי הבריטים מתקשים להחליט אם ההצבעה על ברקזיט נבעה מהמחשבה ש"יהיה לנו הכי טוב לבד" או בדיוק להיפך - ניסיון להשתחרר מאיחוד אירופי שעסוק בעצמו, סובל מעודף רגולציה ובעל יחס שלילי לסחר העולמי של העתיד.

"התחלתי לסקור את מה שנאמר בישראל מאז הודעת הפיוס ב-27 ביוני בכל הנוגע לעסקת גז אפשרית בין ישראל לטורקיה. כרגיל אצל ידידיי הישראלים, ההצהרות הללו נעו בין נבואות זעם ('ארדואן ישתלט על שדות הגז של ישראל', 'סכין בגב ידידינו היוונים') להתרוממות רוח מופרזת (שטייניץ: 'זה יעודד חברות נפט וגז גדולות כמו אקסון, וודסייד ושל לבצע חיפושים במים הישראליים').

"לי בהחלט אין כדור בדולח שיאפשר לי לראות אם תתפתח עסקת נפט בין ישראל לטורקיה, אבל בדבר אחד אני די בטוח, שאף אחד מהתרחישים שתוארו למעלה לא יקרום עור וגידים. אז מה אני יכול לתרום? אני יכול לבדוק כמה מהעובדות, לשאול כמה שאלות קולעות ולנסות להבין כמה מההשלכות והסיכונים, והדרכים לצמצם אותם".

הצרכים של טורקיה

"ב-2015 ייבאה טורקיה 48.4 BCM של גז, 26.8 מהם היו מרוסיה, כלומר 55% מסך היבוא (ו-65% מסך היבוא שלה באמצעות צינורות). צריכת הגז הטבעי ב-2015 הייתה 47.9 BCM. מה עשתה טורקיה בעודף של 0.5 BCM? היא ייצאה אותו. למי? נחזור לכך בהמשך. ב-2015 ייצרה טורקיה 259.3 ג'יגהרץ של חשמל, 37.7% מהם היו מגז טבעי ו-28% מפחם (15.5% מפחם מיובא ו-12.6% מפחם מקומי). אז מהו היעד של טורקיה ומהן השאלות שישראל צריכה לשאול? האם ארדואן משתמש בישראל רק כקלף מיקוח כדי לקבל עסקה טובה ובטוחה יותר מרוסיה?

רוסיה מספקת גז לטורקיה זה שנים, ולכן ההשערה הזאת לא מחזיקה הרבה מים. טורקיה דווקא מחפשת ידידים ושכנים. היא כנראה הפסידה את אירופה מפני שהאירופאים משחקים אותה קשים להשגה בכל מה שנוגע לקבלתה כחברה באיחוד. האם כל מתקפת החיוכים החדשה של ארדואן כלפי ישראל ורוסיה נובעת מסיבות מדיניות או עסקיות? היחסים של טורקיה עם רוסיה וישראל הרי מבוססים בעיקר על תיירות, נשק וגז.

"ארדואן בהחלט מוודא שיש תחרות בגז. מה שבטוח הוא שבשעה שצריכת האנרגיה בטורקיה עולה, ארדואן לא רוצה ללכת בעקבות ליטא, אסטוניה, פינלנד ולטביה שתלויות ב-100% בנפט רוסי, או בעקבות בולגריה, סלובקיה, הונגריה שתלויות ברמה של 80%-90%. טורקיה תנסה לחקות יותר מדינות כמו איטליה, שהייתה לה אספקת גז מאלג'יריה ואחר כך מלוב, רוסיה וצפון אירופה (הולנד ונורבגיה), ולשמור על נתחי יבוא מאוזנים של לא יותר מ-30% מכל מדינה. זאת כדי שהיא תוכל לשרוד (עם אחסון גז) במשך שנה אם אחת משלוש הספקיות העיקריות תסגור את הברז.

"טורקיה, שמייבאת 70% מכל מקורות האנרגיה הראשוניים שלה בעלות שנתית של 50 מיליארד דולר, תלויה ברוסיה כספקית של 20% ממקורות האנרגיה הראשוניים לייצור חשמל (בהתבסס על יבוא גז של 55% וייצור חשמל בגז של 37.7%). לטורקיה יש רק מתקן אחסון גז אחד, סיליברי, בנפח של 2.8 BCM באזור תראס בצפון-מערב המדינה, ולכן התלות שלה ברוסיה גבוהה במיוחד: אין לה דרכים אחרות לפצות על כך.

"לכן צפוי מאוד שטורקיה תרצה לנסות להוריד את התלות שלה ברוסיה במקורות אנרגיה ראשוניים לטווח של 30%-40%. כל מדינה שתלויה ביחסים עם צד שלישי לצורכי האנרגיה החיוניים שלה הייתה רוצה לגוון את מקורות ההיצע שלה ולהגדיל את עצמאותה האנרגטית. טורקיה מודאגת מתלות-היתר שלה באחרים, וברוסיה במיוחד, עד כדי כך שב-4 ביוני העבירה האסיפה הטורקית הלאומית הגדולה חוק חשמל וגז חדש שמעניק למשרד האנרגיה סמכויות נרחבות, כולל שיפור הפצת הגז והאחסון שלו, והעלאת צריכת הפחם הליגניטי הטורקי, למרות היעילות הנמוכה מאוד והנזקים הסביבתיים של המקור הספציפי הזה. אבל לצד ההתמקדות בהפגנת יכולת סמלית לספק את צורכי האנרגיה שלה בכוחות עצמה, טורקיה שואפת גם לקיים קשרי גז חיצוניים רבים יותר כדי להפוך למרכז אנרגיה.

"בסופו של יום, טורקיה וישראל יצטרכו לבחור את האופציות שלהן. רק בעתיד נדע אם הבחירות של היום יביאו את הפתרונות הנכונים של מחר. אבל התחושה החזקה שלי היא שהישראלים שטוענים שלטורקיה יש שפע מקורות גז, ושהיא שבעת רצון מהתלות ברוסיה אחרי ההתנצלות של ארדואן בפני פוטין, כנראה אינם מודעים לחששות הבסיסיים והרלבנטיים של ארדואן".

קפריסין לא תעשה בעיות

"רבות נאמר על קפריסין ועל כך שלפני שיושג פתרון פדרלי לממשל באי הזה היא תרצה ותוכל לסכל הנחה של צינור גז בין ישראל לטורקיה באמצעות EEZ ("אזור כלכלי בלעדי" בהגדרת החוק הימי של האו"ם). בחזית הזאת, החוקים הבינלאומיים הם מעורפלים. על פי החוק הימי הבינלאומי (UNCLOS-1982, שלא טורקיה ולא ישראל חתומות עליו), לכל מדינה יש החופש להניח צינורות כל עוד הם עולים בקנה אחד עם הזכויות, החובות, החוקים והרגולציות של מדינת החוף (קפריסין בהקשר זה). 'כל המדינות זכאיות להניח צינורות תת-ימיים על ה-EEZ של מדינות אחרות' נכתב בסעיף 79-1 לחוק. למעשה, אמנת UNCLOS קובעת במפורש ש'בכפוף לזכותה לנקוט אמצעים סבירים לחיפוש של מקורות טבע משלה, ולמניעה, הפחתה ובקרה של זיהום מן הצינורות, אסור למדינת החוף להפריע להנחה או תחזוקה של צינורות כאלו (סעיף 79-2). אם כן, ישראל זכאית להניח צינור תת ימי ב-EEZ של קפריסין.

"אבל כאן נכנס הערפול לתמונה, כי הסעיף הבא באמנה קובע ש'הכנת תוואי הנחת צינורות כאלו כפוף להסכמת מדינת החוף'. בסופו של יום, עם כל הכבוד לחוקים ולפרשנויות להם, אני מאמין שאפשר יהיה למצוא פתרון שיניח את דעת הקפריסאים, שזקוקים בעצמם נואשות לגז ולמוצא שיווקי לשדה אפרודיטה שלהם כדי להפחית את מחירי החשמל ולשפר את כלכלת האי. למעשה, סביר מאוד שקפריסין תנצל את האופציה הישראלית כדי לפתור את המחלוקת הממושכת על שדה Cypro".

יוון לא רלוונטית

"כמה מאלו שמקטרים על עסקת גז אפשרית בין טורקיה לישראל טוענים שיוון ציפתה שישראל תניח צינור גז לאורך יותר מ-1,200 הקילומטרים שמפרידים בין שתי המדינות כדי לספק גז ליוון. אני חושש שמשרד האנרגיה וראש הממשלה בישראל יכולים להאשים רק את עצמם ביצירת האשליה שעיסקה כזו אפשרית. עד היום לא קיים צינור ימי כזה במים עמוקים בשום מקום אחר בעולם, ועוד לא נוצרה טכנולוגיית דחיסה שתאפשר לדחוף את הגז למרחק כה גדול ועמוק. יוון צורכת רק כ-2.5 BCM גז בשנה - עובדה שכל חסידי התרחיש הזה התעלמו ממנה.

"כעת אנחנו מגיעים להערה שלי בתחילת הדברים על יצוא הגז העודף הטורקי. ובכן, המדינה היחידה שטורקיה מייצאת לה היא יוון. לטורקיה יש חוזה ליצוא של 2 BCM גז בשנה ליוונים, אם כי היצוא בפועל ב-2015 הוגבל ל-0.62 BCM שיכולת הדחיסה של טורקיה בגבול עם יוון ליד קיפי היא מוגבלת".

איך מצמצמים סיכונים

"אם וכאשר יתקדמו הדיונים על מכירת גז ישראלי לטורקיה, מה אפשר יהיה לעשות כדי לצמצם את הסיכונים לישראל? הדבר היחיד שלא הייתי עושה עם טורקיה הוא בנייה מסחרית או פיתוח של כל דבר לפני שחוזה גז ייסגר וייחתם. הדבר השני הוא להשיג השתתפות מאוזנת בסיכונים. אם טורקיה תייבא 10 BCM, עדיף שחברות טורקיות ייצרו את הצינור. כך, העלות היחסית של פיתוח שדה לוויתן כדי שיספק את כמות הגז הזו תהיה דומה לעלות בניית הצינור שיעביר את הגז. זה היופי בתלות הדדית. זה אומר גם שהגז יוכל להימכר על הפלטפורמה (בכניסה לצינור), כשהצד המוכר מקבל עליו את סיכוני הקידוחים (ה'אפסטרים') והצד הקונה את כל סיכוני ההפצה/חלוקה ('דאונסטרים').

"ואחרון אחרון, הבעלים של שדה לוויתן צריכים להיות בטוחים שיש להם חוזה מכירה באיכות טובה, שכולל גם מנגנון בוררות בינלאומית בעל שיניים.

"אבל בסופו של יום, נתוני הבסיס יקבעו יותר מאשר החוקים. האם ישראל תמכור לשוק מתרחב? האם ישראל בעמדה אסטרטגית עדיפה יחסית למוכרים אחרים לשוק הזה? האם ישראל היא ספקית אמינה? האם ישראל ממוקמת היטב במונחי הגדת אספקה למדינה (כשרוב האספקה האחרת מגיעה מהצפון)? והשאלה היסודית ביותר - באיזה מחיר יימכר הגז מלוויתן בשוק הטורקי בהשוואה למקורות אחרים? יש עדיין יכולת הפקה עולמית רבה של גז נוזלי טבעי שתחפש שווקים בחמש השנים הבאות".

סיכום ומסקנות

"ואכן כן, קניית גז מישראל תשפר כנראה את הפוליטיקה האזורית. יש כאן היבטים של בניית יחסים עם יתרונות נוספים, כמו יחסית עם הפלסטינים והקפריסאים. אם ייחתם חוזה גז ייתכן שהוא יכובד וייתכן שהוא ינוצל לרעה, אבל סביר שהוא יגביל את אופן ההתנהגות של שני הצדדים וירסן חלק מהרטוריקה העוינת אם שני הצדדים ירצו בהמשך היחסים ההדדיים.

"יש, כמובן, הרבה נושאים נוספים, כמו איך תגיב רוסיה להפסד אפשרי של נתח שוק שלה בטורקיה (רוסיה כבר מחפשת שווקים נוספים במזרח, אבל עד כה היא לא הצליחה להשיג שם דריסת רגל משמעותית. יצוא הגז שלה לאירופה יעלה לדבריה מ-159 BCM ב-2015 ל-166 BCM לפחות השנה), ואיך תגיב מצרים, והאם טורקיה תקבל אספקה מספיקה של גז כורדי מצפון עיראק (מה שלא צפוי בקרוב) או יותר גז איראני או אזרי.

"אבל לצורך טור זה, אגביל את עצמי לעוד הערה אחת, לכל מי שאומר בישראל שמוטב שלא לקיים יחסים מדיניים ומסחריים עם טורקיה למקרה שהיחסים ינותקו שוב. ההערכה האישית שלי היא שבחיים יש סיכונים, והיתרונות הם הגמול עליהם.

"בואו נצטט משהו שהבריטים אמרו ב-27 ביוני, אבל לפני הרבה שנים, ב-1939: "נשמור על קור רוח ונמשיך בשלנו".

יבוא גז טבעי לטורקיה
 יבוא גז טבעי לטורקיה