זהירות: סעיף סמוי במשכנתא

מי שקונה דירה בראשל"צ ישלם כל החיים כסף שלא מופיע בחוזה

פרויקטים דייברגון/יח``צ
פרויקטים דייברגון/יח``צ

זוג מכרים שלי שגר במשך שנים בשכירות בגבעתיים, החליט לפני שלוש שנים לקנות דירה ולעבור לראשון לציון, כי מחירי הדירות בה יותר "הגיוניים".

מה שחבריי לא הביאו בחשבון הוא שלמחיר הדירה בראשל"צ יש סעיף סמוי, שלא מופיע בחוזה עם הקבלן: הם יהיו כבולים לנצח להוצאה חודשית הכרוכה בבעלות על שתי מכוניות לפחות. בעוד שנתיים, כשהטינאייג'רית תגדל קצת, כנראה ששתי המכוניות יהפכו לשלוש.

גם כשנפתחה תחנת הרכבת במרחק לא רב מביתם (שני קילומטר בקו אווירי) היא לא פטרה אותם מהעול הכספי. הדרך אליה כל כך לא נעימה, צריך לנסוע ולחנות ליד התחנה. ואם כבר מזיזים את המכונית, ממשיכים איתה לעבודה. גם הליכה לקניון כרוכה בחציית כביש מהיר - אין מה לדבר על לשלוח אליו את הקטנים לבד.

ראשל"צ היא האמריקה של מדינת ישראל. שיעור בתי האב עם שלוש מכוניות הוא הגבוה ביותר בארץ. בהתאם לכך היא מפורברת, מפוזרת, מתוכננת למכונית פרטית ולא לבני אדם, ומשום כך גם סובלת מהיעדר רחובות טובים ומרחבים ציבוריים ראויים לשמם.

ובלי רחובות ובלי מרחב ציבורי, יש פרבר, אין עיר.

החברים שלי מסיעים את הילדים למוסדות חינוך, לחוגים, וגם בעצמם לא יוצאים לשום מקום ברגל: לא לעבודה, לא לבילויים, לא לקניות, לא לרופא ולא לסידורים אחרים. יש לכך השלכות אישיות, בריאותיות למשל, וגם כלכליות וחברתיות, כי החיים על הגלגלים פוגעים בהזדמנויות המפגש האקראיות. 

ראש העיר מחפש פתרונות בהסעות המונים, שמחירן גבוה ויישומן איטי. אבל הסיבה למצב אינה שהמקומות רחוקים, ואפילו לא העובדה ש"אין תחבורה ציבורית". הסיבה היא שלא נעים ללכת: העיר מרושתת בכבישים מהירים ורחבים שקשה ומפחיד לחצות אותם, המדרכות חסרות חיים, הפעילות המסחרית כלואה בקניונים, והדרך לכל השירותים והפעילויות בכלל לא מתוכננת להולכי רגל. שכחו אותם. הם לא קיימים. 

אפשר לחלום על רכבת ולהתלונן על מצב התחבורה, אבל כדאי ואולי גם עדיף להתחיל מדבר פשוט: לתת כבוד להולכי הרגל, מתוך הבנה די בסיסית בפיתוח עירוניות, שבלי הולכי רגל אין עיר.

לפני שנה וחצי אמר לנו צור, כשהתלוננו על איכות המדרכות, היעדר רצף הליכה, מחסור בצל וליקויי בטיחות באזור התעשייה שבו נמצאת מערכת "גלובס": "אני לא מבין מה הבעיה, זה אזור תעסוקה. אנשים לא אמורים לבוא לכאן כדי ללכת". מאז עברו הרבה מכוניות ברחובותיו, הבה נקווה שראש העיר עצמו הבין שאין דבר כזה "לבוא כדי ללכת", ויתחיל להנחות את מחלקות העירייה הנוגעות בדבר, בהתאם.