אצל מי יש חזירות?

עדי עזרא מדבר על חברות אחרות, אבל מה קורה אצלו?

עדי עזרא / צלם: רוני שיצר
עדי עזרא / צלם: רוני שיצר

עדי עזרא /איור : גיל ג'יבלי
 עדי עזרא /איור : גיל ג'יבלי

1.

הערה קטנה בנוגע לשוק הדיור. הנבואה ניתנה הרי לשוטים, וכל מי שמהמר על העתיד, בכל נושא, מהמר על טיפשותו. ובכל זאת, הנתונים שפרסם השבוע משרד האוצר על שוק הדיור, המצביעים על מכירות מוגברות של משקיעים, במיוחד בפריפריה, יכולים לטעת תקווה מסוימת לשינוי ציפיות בשוק הדיור.

ברור לנו שסימני התקווה הללו הם רק סימנים, כי הבסיס למחיר המנופח - הריבית האפסית - עדיין איתנו ויוסיף להיות איתנו כנראה עוד זמן רב, אבל חשוב להבין את הדינימיקה, גם אם היא נקודתית כרגע.

בניגוד לעבר (עד שנת 2014), שבו מכירות משקיעים היו פטורות בפועל ממס שבח, המכירות המוגברות שדיווח עליהן האוצר חייבות במס. לו, למשל, אותם משקיעים היו מוכרים את הדירה שלהם להשקעה לפני כשנה, הם כמעט שלא היו חייבים במס, כי החישוב של המס הוא ליניארי. החישוב היה מתבצע כך: שלושה חודשים מחולקים בסך חודשי ההחזקה של הדירה בבעלות המשקיע. המשקיעים שלא מיהרו אז למכור את דירתם, חרף חבות המס ההולכת וגדלה, ציפו ככל הנראה להמשך עליית המחירים, שתפצה על החיוב הגבוה ביותר במס.

לכן יש במכירות המוגברות של החודשים האחרונים כדי לאותת על שינוי ציפיות של המשקיעים לגבי המשך העלייה במחירי הדירות. העובדה שהמכירות בולטות מאוד בפריפריה, שבה כרגע התוכנית מחיר למשתכן מאוד דומיננטית ועשויה להשפיע במיוחד שם על המחירים, מחזקת את הסברה הזאת של שינוי ציפיות. סברה, אמרנו. נבדוק אותה בעוד כמה חודשים.

2.

זה היה בתחילת 2012, ריחה של המחאה עוד היה באוויר. עדי עזרא, יו"ר חברת נטו אחזקות , אחת מספקיות המזון הגדולות בישראל (בשר, דגים, שימורים ועוד), החליט לפתוח חזית נגד ספקי המזון הגדולים והמוכרים ממנו: תנובה, שטראוס ואסם. הוא העלה פוסט חריף ולא שגרתי בפייסבוק ובו טען כי הרווחים של שלוש החברות הגדולות הם "חזיריים" ונובעים מהעדר תחרות.

"הרווח הגולמי אינו האינדיקציה לחזירות - הוא החזירות עצמה", כתב עזרא. "זו שמתאפשרת רק בהעדר תחרות. אפשר גם אחרת. לצד שלוש חברות הענק, או אם לדייק, מעט מאחוריהן, ניתן למצוא עשרות חברות מזון קטנות, גדולות ובינוניות, הפועלות בשווקים תחרותיים ומסתפקות ברווח גולמי צנוע בהרבה, כ-20%, או פחות, המותיר רווח נקי סביר והוגן של 5%-4%".

לטענתו של עזרא, הרווחים העצומים של תנובה ושטראוס בקטגוריית החלב אפשרו להן להשתלט על עוד ועוד חברות. "שורשיהן של שתי חברות המזון הגדולות בישראל נעוצים עמוק בענף החלב. זה לא סביר, אבל גם לא מקרי. בדיוק כפי שלא במקרה התחילה מחאת הקוטג' דווקא מ'הגבינה עם הבית', ולא משום מוצר מזון בסיסי אחר. ענף החלב מוגן ומוסדר באמצעות מכסות ומכסים, שכוונתם המקורית הייתה, כרגיל, טובה - הגנה על הרפתנים ועל המשק החקלאי... רווחי היתר העצומים נותרו בידי המחלבות. ובכלכלה כמו בכלכלה, דבר מוביל לדבר. באמצעות רווחי יתר מתחום אחד, ניתן להשתלט ובהמשך גם לקרטל ענף אחר. כך צמחו שתי חברות המזון הגדולות. ההון שבאמצעותו רכש מיכאל שטראוס את עלית נוצר בדרך הזו בדיוק".

עזרא תקף אז את שטראוס במיוחד. "רווחי היתר בתחום החלב הם שאפשרו את רכישת עלית על ידי שטראוס, והם גם שאיפשרו לענקית המזון החדשה לרמוס כל שמץ של תחרות בשוק השוקולד...

"קל להפריד בין החזירים לאלה שאינם כאלה. יש בענף המזון מספיק חברות ציבוריות שהמרווחים שלהן שקופים לעיני כול. ניתן לזהות בקלות את הקטגוריות שבהן אין תחרות מספקת לפי הרווחים הגולמיים הגבוהים מדי. אלו הן, ורק הן, החברות שמייצרות את רווחי יתר החזיריים על חשבון הצרכן. בהעדר תחרות אין שוק חופשי. מעבר לים, התגלה 'טעמי' או 'פסק זמן' ישראלי גאה במחיר משפיל. משפיל עבור הצרכן הישראלי... הרשת שוב סוערת, החרם מתארגן וההפגנות בדרך, ועדת הכלכלה תתכנס, היחצנים ינסחו תגובות, שטראוס תצא במבצע שקר כלשהו, ותשקוט הארץ 40 דקות בערך".

ללא ספק, מילים כדורבנות. דברים קשים, גם נכונים, לפחות בחלקם. הבעיה היא אחת: הדו-פרצופיות, המוסר הכפול. לא פעם ולא פעמיים אנחנו נדהמים מהתופעה הזאת של מנהלים שיוצאים בחרון אף נגד ה"חזירים" בשווקים אחרים, נגד הרווחים המוגזמים שלהם, נגד תיאומי המחירים שם, נגד עושק הצרכן, נגד הניצול המונופוליסטי, נגד השכר המפוצץ של הקולגות. הם רק מתקשים לראות את הדבשת של עצמם. אנחנו? מה פתאום? אצלנו יש תחרות לחיים ולמוות, המרווחים אצלנו עשויים מנייר, אנחנו בקושי צפים מעל פני המים. התחרות, הרגולציה, ומה לא הורגים אותנו.

מר עזרא מייצג בדיוק את התופעה הזאת. הוא תוקף אחרים על חזירות בעוד שאצלו בבית יש חזיר מאוד גדול שקוראים לו חברת ביכורי השדה דרום, חברה העוסקת בשיווק סיטונאי של פירות וירקות. עזרא מכיר את החברה הזאת טוב בהרבה מאיתנו, הרי נטו שלו שותפה כמעט שווה בחברה (49%) עם האחים אילן וששי שבע זה שנים ארוכות.

מר עזרא מכיר היטב את הדוחות של החברה, כפי שמוצגים בתמצית בטבלה המצורפת כאן; הוא מכיר היטב את התפתחותה, הוא יודע היטב כיצד היא הפכה לדומיננטית מאוד בשוק שלה; הוא יודע היטב ששיעורי הרווחיות של ביכורי השדה גבוהים בכל קנה מידה, במיוחד ביחס לענפי הקמעונאות והחקלאות. ואם להשתמש בלשונו, אכן, "המרווחים של החברות הציבוריות שקופים לעין כול, ניתן לזהות בקלות את הקטוגריות שבהן אין תחרות מספקת לפי הרווחים הגולמיים הגבוהים מדי. קל להפריד בין החזירים לאלה שאינם כאלה... אלו הן, ורק הן, החברות שמייצרות את רווחי היתר החזיריים, על חשבון הצרכן".

כן, מר עזרא, זה בדיוק התיאור של ביכורי השדה, חברה שהיא בסך הכול חברת סחר בירקות ובפירות, שקונה מהחקלאים ומגלגלת הלאה את הסחורה לרשתות השיווק, ששיעור הרווח הגולמי שלה הוא 27%, שיעור הרווח התפעולי כ-10% על ההכנסות וקרוב ל-8% נקי - לבטח הרבה יותר מהרשתות הקמעונאיות שעזרא מכיר היטב, ואפילו יותר מתנובה ושטראוס, שאותן הוא תקף בשצף קצף.

אז מי כאן החזיר, מר עזרא, מי כאן רושם "רווחי יתר חזיריים על חשבון הצרכן" כלשונך? כן, אלה (גם) אתה והאחים שבע שעושקים את החקלאים ועושקים את הצרכן.

3.

הנה עוד שני נתונים פיננסיים שמעידים על חוזקה של ביכורי השדה והשליטה ההולכת ומתחזקת שלה בתחום של שיווק סיטונאי של פירות וירקות. האחים שבע מושכים יחדיו דמי ניהול של כ-5-7 מיליון שקל מדי שנה, בשנים האחרונות. החברה גם מחלקת דיבידנדים של עשרות מיליונים בשנתיים האחרונות, דבר טבעי לאור הגידול העקבי ברווחיותה.

אבל הדבר שמעיד יותר מכול על העוצמה של החברה הוא עובדה קטנטנה שהתחבאה בתוך הדוחות של ביכורי השדה (תזכורת: זו הייתה חברה ציבורית שנמחקה מהמסחר ב-2012 ודוחותיה מתפרסמים רק מכוח החזקתה של נטו בה). עמי גולדין, מנכ"ל נטו ויו"ר דירקטוריון ביכורי השדה, האיש שמלווה את משפחת עזרא מימים ימימה, קיבל 10 מיליון אופציות בביכורי השדה כבר ב-2007, ולמרבה הפלא, או שלא, האופציות הוענקו לו במחיר אפסי. כלומר, בחינם.

אולי כדאי לשאול את עדי עזרא, היו"ר שלו, מה פתאום מחלקים למנכ"ל אופציות במחיר מימוש אפסי? הרי כל הסיסמאות היפות מדברות על תמריץ למנכ"ל, אז איזה תמריץ יש לגולדין אם הוא יודע שהוא ירוויח בוודאות, השאלה היא רק כמה? והוא אכן הרוויח. האופציות הובשלו ב-6 מנות, משנת 2011 ועד המנה האחרונה, השנה, ב-2016. גולדין כמובן מימש את האופציות לפי קצב הבשלתם, ושימו לב מה קרה: בכל פעם שהוא מימש, לפחות בשנתיים האחרונות, וכיוון שהחברה פרטית ומניותיה אינן נסחרות, החברה (ביכורי השדה) היא זו שרכשה ממנו את המניות. בסך הכול נוצר לגולדין, יש מאין, רווח אדיר של כ-10 מיליון שקל (אגב, זו הוצאה שנגרעת כמובן מהרווח), ורכישת המניות ממנו משקפת לחברה שווי של מאות מיליוני שקלים.

4.

ולעניין שעומד על הפרק: עסקת יינות ביתן ומגה. ביכורי השדה היא ללא ספק מהחברות הדומיננטיות ביותר בשוק סיטונאות הפירות והירקות. מלבדה קיימות בין השאר "קטיף" בבעלות שופרסל ו"יחדיו" של מגה. אלא שמגה עומדת לעבור בעלות וכשהיא תעבור לבעלותה של יינות ביתן, רכש הירקות והפירות ייעשה באמצעות חברה שנקראת "ביכורי ביתן", שגם כך יש לה נתח שוק גדול יחסית מהיקף פעילותה של רשת יינות ביתן. ומי נמצאת בבעלות משותפת על חברת ביכורי ביתן? ניחשתם נכון: ביכורי השדה דרום, החברה שתיארנו למעלה. כלומר, ייווצר פה כוח שוק (יחד עם הרכש של מגה) שעשוי להגדיל עוד יותר את "הרווחים החזיריים" של "קבוצת הביכורים", נקרא לה, שאותה מנהלים האחים שבע עם עדי עזרא ונחום ביתן.

אגב, אנחנו משוכנעים שלעזרא היה אינטרס מובהק בכך שיינות ביתן תרכוש את מגה ולא רמי לוי (שפירק את השותפות שלו עם האחים שבע), בדיוק בגלל זה: לשמר את הרווחים החזיריים.

רשות ההגבלים כבר עשתה טעות אחת, די מוזרה בעינינו, כשהתנגדה לרכישת מגה על ידי רמי לוי, אף שעל פי מומחי הגבלים רבים בשוק לא הייתה סיבה לכך, ובוודאי שלא הייתה סיבה להפלות בינו לבין רשת ביתן. לפחות לפי הדיבורים, רמי לוי הבטיח להוריד את המחירים במגה, דבר שביתן התקשה לומר בפה מלא, בכמה משפטים שאמר ל"גלובס". אז למי בדיוק דואגת רשות ההגבלים? נראה שבכל הסבך המשפטי הזה לא ברור אם הצרכן עומד לנגד עיניה.

אז לפחות במקרה של הפירות והירקות, היא צריכה למנוע ולפרק את הגידול בכוחה של חברת ביכורי השדה. הרשות אמנם התריעה על כך, אבל בין דיבורים למעשים הדרך ארוכה מאוד.

ביכורי השדה
 ביכורי השדה

eli@globes.co.il