מה המצב?

מה המצב?

"גב האומה", יום שבת 21:00, ערוץ 10

מצב האומה שמחוץ ל"גב האומה" הפך אותה מתוכנית סאטירה לקבוצת תמיכה. הפגישות שלי, כמו רבים מצופיה, עמה הפכו ממשהו שאתה מצפה לצחוק ממנו, למשהו שיש בו איזו נחמה, הוכחה שלא נותרת לבדך מול כוחות הרשע והפשע - ושגם אם "המצב" הוא חתיכת צרה צרורה, הרי שהוא לפחות בבחינת "צרת רבים".

גם ב"ארץ נהדרת", למשל, מצהירים מרבית חברי הצוות על נטייה פוליטית מובהקת, אבל שם יש להם מה להפסיד, הם מוכנים לקבל על עצמם מראש את התפקיד של הכלבים הנובחים לעומת השיירה העוברת.

זה לא שהחברים של ליאור שליין - אם להמשיך את הדימוי - נשכבים על הכביש כדי למנוע את מעברה, אבל שם לפחות מוכנים להפנות לה את "גב האומה".

הבעיה היא שהחיוך הלעגני הזה, שמכסה על דמעה, הוא פחות חינני גם למי שמרגיש בדיוק את אותו הדבר. ואתם יודעים איך זה במפגשים עם קבוצת חברים שהפכו ל"מצוות אנשים מלומדה": בסוף אתה מחליט שאין לך כוח לצאת ונשאר על הספה מול אחד מערוצי הסרטים. לכן "גב האומה" זקוקה לשחקני-חיזוק.

הבעיה היא שעד כה מדובר היה, כמו בקבוצת כדורגל, ברכבת של "זרים" בינוניים. דווקא ההופעה המעולה של אודי כגן (איזו שנה יש לו! מכוכב רשת המוכר למתי-מעט הוא היה למרענן הרשמי של "ארץ נהדרת") היא זאת שצריכה לגרום להפקה להבין שמאחר שלגורי אלפי, הכוכב הקודם של המאמן שליין, כבר אין אפשרות לשחק 90 דקות פעמיים בשבוע, הרי שמוכרחים לשלוח יד לכיס ולהחתים כוכב - אחרת נשארים רק עם חיוך מסוים ועם בדיחה אחת מצחיקה באמת (שליין על הפסד קבוצתו, מכבי תל-אביב, לאילת: "הפסדנו לקבוצה של 3 ישראלים ושני דולפינים").

* ציון: 9

הכדור האחרון

משדר הספורט (האמיתי) האחרון של העונה, יום חמישי 21:00, ערוץ 1

אין דבר עצוב לחובב ספורט מאשר אקורד סיום של עונה גוועת. החזאים יכולים ללהג כאוות נפשם על כך שה-21 ביוני הוא היום הראשון של הקיץ, אבל כל חובב ספורט יודע שהיום הראשון של הקיץ הוא בשבוע שבו אתה מביט בלוח המשדרים השבועי ולא מחסיר פעימה לאמור: "יא אללה, איזה משחק זה הולך להיות".

נכון, יש ים וחופשה ו-ווימבלדון וקייטנות לילדים וסערה פוליטית תורנית, אבל איכשהו ביולי אתה מוצא את עצמך בוהה במוקדמות הליגה האירופית מול איזו קבוצה קזאחית - העיקר לשבור את הקריז.

אז הלילה, לקראת 23:00, יתחיל הקיץ של חובבי הספורט (מה אמרתם? קופה אמריקה? באמת? למה מישהו מכם קם ב-02:30 כדי לראות צ'ילה-אורוגוואי?), ולפחות עבור אוהדי הפועל ירושלים בכדורסל זה אמור להיות גם יום היסטורי, לא פחות.

לרגע אחד בלבד תעיב על החגיגה העובדה שההישג הזה לא מתרחש מול הצ'ילבה החזקה, מכבי תל-אביב, אבל מהר מאוד יעברו שם לזיקוקים מעל כיכר ספרא.

המשחק הקודם זכה לרייטינג מרשים של כמעט 9%, והשידור של ערוץ 1 אולי לא עבר עדיין מהפך כמו שידורי הכדורגל, אבל הוא בהחלט סביר, מה גם שבערוץ הספורט - אלא אם יקרה משהו באמת מדהים על הפרקט החדש ב"ארנה" - יימשכו החגיגות אל תוך הלילה. אחר-כך יתחיל הקיץ.

החבית העממית

"חלקם של המלאכים", יום שישי 20:15, ערוץ yes3

קן לואץ' הוא מהבריטים המעצבנים האלה ששוכחים (או אולי דווקא זוכרים טוב מדי) שאת היכולת להשמיע עמדה מוסרית כביכול הם רכשו בזכות שוד, כיבוש ועושק שכמוהו לא היה בדברי ימי האדם. שנאת ישראל על גבול האנטישמיות, תחת מעטה של כובד-ראש אינטלקטואלי, היא אחד מסימני ההיכר של הקבוצה ההולכת וגדלה הזאת.

חבל - כי דווקא הביקורת החברתית של לואץ' היא, בעיניי, אחת הטובות והאפקטיביות בקולנוע. הגיבורים שלו הם לרוב אנשים קטנים עם בעיות גדולות, שמגלים כי "השיטה" פועלת רק למען החזקים, ומחליטים לקחת את החוק לידיים כדי לקצר את הדרך לגאולה.

כך היה ב"מחפשים את אריק", שבו חבריו של דוור ממנצ'סטר התגייסו כדי לתקוף גנגסטר מקומי שהמשטרה לא יכולה לגעת בו; וכך גם בסרט הקומפקטי הזה, "חלקם של המלאכים", שגיבורו הוא צעיר מתוסכל ואלים שמנסה, עם חברתו ובנו התינוק, לפתוח דף חדש כנגד כל הסיכויים - ובדרך הוגה, בעזרת כמה מחבריו לעבודות השירות, "הונאת וויסקי" (מכאן השם - "חלקם של המלאכים" הוא הכינוי לוויסקי שמתנדף מהחביות במהלך תקופת יישונן במרתפים) פשוטה וחכמה.

סרט חמוד של קולנוען גדול שמוכיח שגם אנשים נבונים יכולים להיות טיפשים גמורים כשהם ממהרים להביע דעה "מלומדת" על מציאות מורכבת שבה אין להם מושג. לא משהו שאמור לפגום בהנאה מהסרט.

* ציון: 9