האם כדאי לכם לשים כסף בפיקדון מובנה?

מה זה פיקדון מובנה? למה בתקופה הזו הוא עשוי להיות אלטרנטיבה טובה לכסף שלכם? ומה היתרונות והחסרונות במכשיר זה?

שטרות, שקלים, כסף ישראלי / צילום: שאטרסטוק
שטרות, שקלים, כסף ישראלי / צילום: שאטרסטוק

עוד מדריכים פיננסיים - באתר "מהון להון"

פיקדון מובנה (סטרקצ'ר) הוא השקעה במכשיר פיננסי, שרחוק מלהיות פיקדון פשוט. מצד אחד, יש לפיקדון המובנה תכונות של פיקדון, כלומר: השקעה מובטחת, אך מצד שני יש בו גם בה תכונות של השקעה בסיכון לצד אפשרות להשגת תשואה נאה.

אז מה זה בעצם פיקדון מובנה ואיך הוא משלב בין תכונות של פיקדון לתכונות של השקעה מסוכנת?

בפיקדון מובנה, ברוב הגדול של המקרים, מובטחת קרן ההשקעה, כשבנוסף המשקיעים עשויים לזכות בתשואה שמותנית בקיומם של תנאים מסוימים (בדרך כלל, תשואה של נכס הבסיס). נשמע לא רע, נכון? במיוחד הרצפה שמובטחת למשקיעים. אתם משקיעים סכום מסוים ולא יכולים, לכאורה, להפסיד. השקעתם 50 אלף שקל בפיקדון מובנה, במקרה הגרוע תקבלו את ה-50 אלף שקל בתום התקופה.

אבל, זה לא ממש מדויק. אמנם, המשקיעים בפיקדון המובנה מקבלים במקרה של התרחיש הפסימי (ומיד נגיע לתרחיש האופטימי) את קרן ההשקעה, אלא שזאת קרן ההשקעה הנומינלית. מאז ההפקדה המקורית עברו כמה שנים (הפיקדונות המובנים הם לתקופות שונות, כשרובם, בין שנה לשלוש שנים).

אפשר להפסיד ריאלית!

המשמעות של קבלת הקרן הנומינלית היא הפסד של תשואה אלטרנטיבית - קרי: הפסד ריאלי. ההפסד הזה, שתלוי בשיעור האינפלציה, עשוי להיות משמעותי. אם נניח לדוגמה שהאינפלציה היא 2% בשנה (מרכז המתווה של בנק ישראל) והשקענו בפיקדון מובנה לשלוש שנים שבו לא התממש התרחיש האופטימי (כלומר, לא קיבלנו מענק של תשואה), נקבל את ההפקדה המקורית הנומינלית, המבטאת הפסד ריאלי של כ-6% (בקירוב). זה ההפסד הכלכלי האמיתי בהשקעה הזו, וזה בטח לא מעט.

אבל, ננסה להיות ריאליים: אם המדד סביב 1%, משמע שההפסד הריאלי הוא סביב 3%. מעבר לכך, ההשקעות האלטרנטיבות מספקות היום תשואה שנתית אפסית: בפיקדונות לשנה תקבלו ברוב הגדול של האפשרויות 0.1%, ובהשקעות לטווח של 3% זה עשוי לעלות לכמה עשיריות בודדות בשנה. בקיצור, בשלוש שנים אם תשקיעו את הכסף באופן סולידי, תקבלו 1%, אולי 1.5%. פתאום ההפסד בתרחיש הפסימי בפיקדון מובנה כבר לא נראה כל כך נורא.

מצד שני, כאמור, יש יתרון גדול במכשירים האלו. אחרי שמבינים שההשקעה בפיקדון המובנה, להבדיל מפיקדון רגיל, עלולה להסתיים בתשואה שלילית (ריאלית), צריך לבחון את היתרונות והחסרונות האחרים של המכשיר הפיננסי הזה. מי שרוצה תשואה נמוכה אך מובטחת, צריך להשקיע בפיקדונות הבטוחים. מי שמעוניין להשיג תשואה גבוה יותר, ומוכן להסתכן במידה מסוימת - הפיקדונות המובנים דווקא יכולים להיות אפיק השקעה מעניין עבורו.

אחרי הכל, קבלת קרן השקעה מובטחת שמבטאת הפסד ריאלי (מאוד נמוך, על רקע המדד הנמוך), היא החצי הכוס הריקה. כמו כן, עדיין בחצי הכוס הריקה, הפקדון המובנה הינו השקעה לא נזילה. אי אפשר לפדות את הכסף במהלך התקופה, ואם כן, אז בדרך כלל בקנס. חצי הכוס המלאה, לעומת זאת, היא שהמשקיע יכול ליהנות מ מאפסייד שיכול להיות משמעותי.

כסף שקלים מיסים / צלם: תמר מצפי
 כסף שקלים מיסים / צלם: תמר מצפי

תרחישים ותשואות

השיטה ברוב הפיקדונות המובנים היא הצמדות לנכס בסיס מסוים:

■ מדד מניות - סקטור פיננסי בארה"ב, מדד ת"א 25, מדד המניות בקוריאה, מניות סקטור הבריאות, מניות הבנקים בבורסה בת"א ועוד.

מניות ספציפיות, בעיקר מניות גדולות - ישראליות: טבע, כיל, אמדוקס, צ'קפוינט; זרות: גוגל, מיקרוסופט, שברון, ג'נרל אלקטריק, מקדונלדס, מיקרוסופט ועוד.

■ מטבע - דולר , אירו ועוד.

בהינתן נכס הבסיס המסוים, יצרן הפיקדון המובנה מגדיר תנאים לקבלת מענק תשואה. לרוב, אם נכס הבסיס יעלה במהלך תקופת הפיקדון עד לשיעור מסוים מוגדר וידוע מראש, יזכו המשקיעים בפיקדון לקבל תשואה בשיעור מסוים (ידוע וקבוע מראש) מהעלייה של נכס הבסיס.

הנה ההמחשה: נניח שנכס הבסיס שלנו הוא מניית טבע, ונניח שהיצרן של הפיקדון המובנה הגדיר שעד עלייה של 30% לאורך חיי הפיקדון (נניח שנתיים), המשקיע בפיקדון מקבל 80% מערך העלייה. מכאן משתמע, שהתשואה המקסימלית של המשקיע היא 24% (שיעור השתתפות של 80% מעלייה של 30%).

חשוב לשים לב: בפיקדונות מובנים מגדירים תשואה בפיקדון כפונקציה של תשואת המניה/מדד/נכס, אבל כל זה עד שהמניה/מדד/נכס הגיעו לתשואה מסוימת. המשמעות של המילה "עד" היא קריטית, כי אם התשואה של נכס הבסיס היא בדיוק התשואה, ובדוגמה שלנו 30%, אזי עובדים להתניה הבאה - משיעור תשואה של 30% ומעלה (כלומר, ה-30% "נופל" בהתניה הזו) התשואה של המשקיע תהיה (לדוגמה) 3% (וכאן חשוב להדגיש שמספיק שבאחד מימי תקופת הפיקדון התשואה תהיה 30% ומעלה כדי שההתניה הזו תופעל והריבית שתתקבל תהיה נמוכה).

נשמע מוזר, אבל ככה זה עובד: המשקיע מקבל את המענק הגדול (התשואה הגדולה) בהינתן שנכס הבסיס עולה עד שיעור מסוים; ממנו ומעלה, המענק נופל דרמטית.

קיבלנו כאן מעין מענק במדרגות, אבל לא בקשר ישיר: המשקיע מאמין בנכס הבסיס ומרוויח, אבל אם נכס הבסיס עלה יותר משיעור מסוים, הרווח דווקא יורד. מנגד, אם נכס הבסיס יורד, מקבל המשקיע את הקרן המובטחת, שהיא כאמור נומינלית ומגלמת הפסד ריאלי.

סיכום ביניים: ההשקעה בפיקדון המובנה (סטרקצ'ר) נקבעת מראש למשך תקופה מסוימת ויש לה בדרך כלל שלושה תרחישים:

1. אם נכס הבסיס יורד, מובטחת רצפה - קרן ההשקעה הנומינלית, שמבטאת הפסד ריאלי).

2. אם נכס הבסיס עולה עד שיעור מסוים, מובטחת תשואה נאה (לפי שיעור השתתפות מסוים).

3. אם נכס הבסיס עולה מעבר לתשואה הזו (באחד מימי תקופת הפיקדון) מובטחת תשואה נמוכה יחסית על כל תקופת הפיקדון.

אל תנסו את זה בבית

בשנים האחרונות יצא לפיקדונות המובנים שם רע, בעיקר בגלל משבר הסאב-פריים שהיה מושתת על ייצור של מכשירים פיננסים מתקדמים על משכנתאות שהם סוג של קרובי משפחה לפיקדונות המובנים האלו, אבל הם שונים במהותם - נכס הבסיס הוא לא תזרימי המשכנתאות, אלא ניירת ערך סחירים.

בינתיים, למרות המאמצים הגדולים של הבנקים להחדיר את המכשירים הללו, הם לא הפכו ללהיט והיקף הפיקדונות המובנים בישראל נע סביב 2-3 מיליארד שקל. עם זאת, על רקע הריביות הנמוכות (מאוד) שמקבלים באפיקים הסולידיים, התחום הזה נמצא כל הזמן בצמיחה.

בהקשר זה, יש להדגיש שהבנקים הם לא יצרני הפקדונות המובנים, אלא משווקיהם בלבד. בדרך כלל, הבנקים מקבלים את המכשיר מקבלים מהיצרן - בנקים להשקעות בעיקר בחו"ל, או חברות שמתמחות בייצור מכשירים כאלה.

כאן עולה סיכון נוסף: אם מנפיק המכשיר לא עומד במחויבות שלו , אין לכאורה מי שיבטיח את ההשקעה הנומינלית. כבר היו מקרים של בנקים להשקעות שנפלו וציבור משקיעים לא קיבל את הכסף. לכן, חשוב מאוד לבדוק בפיקדונות המובנים שמעניינים אתכם אם הבנק המשווק (הבנק המקומי בארץ) נותן ערבות ומבטיח את קרן ההשקעה - זה הופך למקובל יותר ויותר, ויש בנקים (גם מהגדולים) שמספקים ערבות מלאה.

אגב בנקים, קיימת טענה נגדם שהם בעצם גוזרים קופון שמן (2% עד 4%) על שיווק המכשיר, כאשר בפועל מדובר במכשיר מבוסס נגזרים, שאפשר לייצר אותו "בבית" בעלויות נמוכות יותר.

זה אולי נכון, אבל הבנק חוסך את המחשבה וההכנה מאחורי הקלעים, על איזה מדד או על איזה מניה להשיק פיקדון מובנה, באיזה תנאים, איזה נגזרים להפעיל, איזה סוג של הצמדה , לכמה שנים וכו'. כלומר, "בבית" לא באמת ניתן בפשטות להגיע לאותו מכשיר, וגם אם כן זה כרוך בהרבה מחשבה ועבודת הכנה. זה ממש לא פרקטי לרוב האנשים, וזה לא בהכרח זול יותר בשקלול העלויות.

לבדוק את חישוב התשואה

משקיעים בפיקדון מובנה חייבים לברר במדויק, בעת רכישת הפיקדון, את תנאי החוזה. לרוב, כאמור, החוזה מצביע על שלושה תרחישים, אבל יש יוצאים מהכלל (חלוקה למספר רב יותר של תרחישים) ויש גם חישובים מורכבים יותר מחישוב התשואה הסטנדרטי. למה הכוונה?

בדוגמה המוזכרת, פיקדון מובנה על טבע, הגדרנו תשואה של עד 30% כתשואה שמזכה בשיעור השתתפות של 80%. אבל מה זאת התשואה הזאת? בדוגמה הגדרנו תשואה מיום ההפקדה ועד סיום תקופת הפיקדון. זה המצב הנורמלי, הטבעי והשקוף. אבל, במקרים לא מעטים, חישוב התשואות שאתם תראו בפיקדונות המובנים לצורך חישוב המענק, מורכב יותר.

החישוב הפופולארי ביותר (לאחר החישוב הרגיל, מיום ההפקדה ועד תום תקופת הפיקדון) הינו חישוב הממוצע הרבעוני, כלומר: אחת לשלושה חודשים תחושב התשואה על נכס הבסיס ובסוף התקופה יחושב ממוצע של כל התשואות הרבעוניות.

אם מדובר בנכס בסיס שעלה לאורך התקופה, הממוצע הרבעוני יהיה נמוך מהתשואה לאורך התקופה. אבל, אם מדובר בנכס תנודתי שדווקא ירד לאורך התקופה, אזי החישוב הרבעוני יכול למתן את התנודות ולהקטין את ההפסד.

זה הופך את ההשקעה בפיקדון המובנה למתוחכמת עוד יותר, אבל זה לא צריך להפחיד אתכם, אם אתם מבינים את הסיכונים במכשיר זה. כמו בכל השקעה, יש כאן סיכון מול סיכוי, אבל הפיקדונות המובנים מספקים בדרך כלל דאונסייד מוגבל מול אפסייד מרשים.

למדריכים נוספים באתר "מהון להון"