מייסד סנו על חוק החרם: "אני מודאג; אולי יחרימו גם אותי"

איך באמת ישפיע "חוק החרם" על התעשייה באיו"ש? ■ יריב אופנהיימר: "החרם על מוצרי התנחלויות מעולם לא היה כל-כך לגיטימי"

חוק החרם, שצריך לצלוח את מבחן בג"ץ בדרך אל ספר החוקים של מדינת ישראל, הוביל לתוצאה בלתי צפויה. אחרי עשור, או יותר של תרדמת, השמאל הישראלי המתון מפגין פתאום סימני התעוררות. בליל ההצבעה, אחרי קריאות בפייסבוק ובטוויטר למחאה נגד חופש הביטוי, התקבצו בכיכר רבין כמה מאות מפגינים. יחסית לכמות המשתתפים הממוצעת באירועים דומים, מדובר בהישג מרשים.

אנשי התעשייה ביהודה ושומרון התעודדו מההשלכות החיוביות של החוק, אולם הם עדיין מהחרם שהטילה הרשות הפלסטינית. הדיון סביב החוק עורר רעש תקשורתי, שחלקו עורר הדים שליליים ואילו הסעיפים שהתייחסו לבעיה המקורית נמחקו בסופו של יום מהחוק בעקבות לחץ שהפעיל ראש הממשלה.

קשה לדעת האם התעשיינים בשטחים ייפגעו בסופו של דבר ממחאת הנגד שצוברת תאוצה ברשתות החברתיות ובעולם.

נכון לעכשיו מנסים לשדר שם עסקים כרגיל ומספרים על קונים חדשים שרוצים לתמוך בהם, כדי לפוגג את אפקט החרם. ואם זה לא יצליח, אומרים שם, עכשיו יש חוק וניתן יהיה לתבוע פיצוי ממי שמפר אותו.

כוסות רוח למת

ברונו לנדסברג, מייסד סנו, הצטרף באחרונה ליוזמת השלום שמוביל עידן עופר. לנדסברג, איש תעשייה ותיק, מוטרד מאוד מחרמות מכל סוג ולא מתרשם מהחוק. "לא הבינותי את חוק החרם, כמו שאני לא מבין חוקים שמנסים לאסור כל שינוי טריטוריאלי. יש דברים שמתרחשים, ואי אפשר למנוע אותם בחוק של הכנסת".

- החרם מבהיל אותך?

"אני באמת מודאג כי אם יעשו חרם על מוצרים מסוימים, אחר כך יעשו חרם גם עליי. אני מדבר על חרם בחו"ל, שלא יכול להיות נעים למדינת יצוא. אנחנו צריכים לחשוב שאנחנו לא לבד בעולם. חוקים לא יעזרו. צריך להבין למה עושים את החרם, את הסיבות לחרם".

- הסיבה היא הכיבוש.

"על זה אני מדבר. צריך לתקן את הדברים, צריך לרפא את זה על-ידי טיפול בגורם לחרם. אני לא אוהב שום חרם לא חשוב מאיזה כיוון הוא בא, אבל החוק הוא כוסות רוח למת. כל דבר שיהיה נגדנו נעשה חוק? אפשר לאכוף אותו בארץ, אבל מה נעשה בחו"ל?".

- נתקלת בחרם נגד סנו בחו"ל?

"אני עוד לא נתקלתי במדינה שמחרימה אותי. יכול להיות שסנו חזקה מכל חרם. אנחנו משתדלים לא לערבב מסחר עם פוליטיקה ואני חושב שהאפקטיביות של החוק מוגבלת, אפילו ביחס אזרחים ישראליים. יש הבדל בין לעשות חרם לבין להכריז על עשיית חרם. אתה אולי תוכל למנוע הכרזה, אבל אם אנשים יחרימו, אף אחד לא יוכל למנוע את זה".

האאוטינג של הקואליציה

יריב אופנהיימר, מזכ"ל "שלום עכשיו", מתרשם שחוק החרם השיג דווקא את המטרה ההפוכה והצליח לרתום למאבק את אנשי השמאל. "התוצאה המיידית של החוק", אומר אופנהיימר, "היא שהיום יותר אנשים החרימו מוצרים מהתנחלויות מאי-פעם".

"המודעות לנושא והלגיטימיות עלתה. הסיבה היא, בין היתר, הרצון של האנשים להגיד 'החוק הזה לא מקובל עלינו'. לא כל מי שמחר לא יקנה מוצרים מההתנחלויות עושה את זה רק מטעמים של שטחים כן או לא, אלא גם מתוך ניסיון למחות נגד החוק הזה", דברי אופנהיימר.

- "שלום עכשיו" מעולם לא תמכה בחרם הזה עד היום.

"אף פעם לא עודדנו לקנות מוצרים מהתנחלויות, אבל כזה מהלך כמו שעשינו בימים האחרונים לא עשינו מעולם. גם לא כאינדיבידואלים. ברמה הכי אישית שלי, אני משתדל לא לקנות מוצרים מההתנחלויות, אבל אף פעם לא ראיתי בזה משהו דרמטי. היום, אחרי שהחוק עבר, אני הרבה הרבה יותר תקיף. לא מתוך מחשבה שזה מה שיעצור את הכיבוש, אלא מתוך מחשבה שזו חייבת להיות התשובה הציבורית לחוקים האלה".

- החוק בא לקלל ויצא מברך?

"מבחינת הציבור הישראלי, החרם על מוצרי ההתנחלויות לא היה מעולם כל כך לגיטימי כמו אחרי החוק הזה. אנחנו כארגון שמאל די תקיף אף פעם לא הלכנו על קמפיין כזה, אבל החוק פשוט יצר לגיטימציה, גם אצל גורמים הרבה יותר מתונים בישראל ובעולם, להחרים את מוצרי ההתנחלויות".

- הנזק יגלוש גם אל תוך הקו הירוק?

"ברור. כל היצור מהשטחים הוא לא דבר שעוזר לישראל, כיוון שברגע שמייצאים דברים מהשטחים, יש הרבה גורמים שכבר מסמנים את כל התוצרת הישראלית כתוצרת שטחים. זה לא מועיל למפעלים בשטחים, ולדעתי גם לא ליצואנים מתוך הארץ. אני חושב שאם תשאל באופן אישי את האנשים שעובדים ואת בעלי המפעלים בשטחים, הם יגידו לך שהחוק רק הזיק להם".

- הדרישה הזו הגיעה מהם.

"אבל הם היו מעדיפים לשמור על היותם בשטחים כמה שיותר בשקט בפרופיל נמוך, והקואליציה הזאת עשתה להם אאוטינג, הוציאה אותם לאור".

- השמאל מסוגל להתמיד בחרם כזה?

"אני לא יודע מה יוליד יום. אני מאוד חרד שהשמאל יתעצבן ויקבל חום למשך שבוע, ואחרי זה יחזור לענייניו השוטפים. אבל כל מכה כזאת, כל מהלך חקיקתי כזה, מעיר עוד אנשים. מה שהימין עושה זה ללכת כמה צעדים יותר מדי, וזה מה שיחזיר את השמאל לעניינים. אני כמובן מעדיף שלא נגיע למקום הזה".

כבר פניתי לשר האוצר

מנכ"ל מועצת יש"ע, דני דיין, מאמין שהיצרנים ביהודה ושומרון לא נזקקו אפילו לשבוע כדי להתגבר על הסערה שנוצרה בעקבות החוק. "אני מכיר פניות של צרכנים שלקחו את הרשימות וביקשו לברר איפה אפשר למצוא את המוצרים", אומר דיין, "אני מאמין שזה לא יגרום לעוד נזק ואני מקווה שמפעלים שיוחרמו באמת יתבעו, כי עכשיו הם יכולים לתבוע ולקבל פיצוי שלא היה קיים קודם. גם אם זה ייצור דלתא מסוימת של יותר מחרימים, בגלל הכעס על החוק, התוספת של התומכים בנו תקזז את המחרימים החדשים".

- החרם יתנחל גם בלבבות של השמאל המתון?

"הדיבור הזה ימשיך להיות נחלתם של גורמים הזויים וקיצוניים. אני לא חושב שגורמים שפויים בחברה הישראלית יצטרפו לחרם בגלל החוק. בתחום התרבותי זה יהיה אותו רמי הויברגר ובתחום הכלכלי זה יהיה אותו אורי אבנרי, ולא מעבר לזה, להיפך.

"יש בחוק סעיף שמדבר על זה ששר האוצר יכול להתקין תקנות ולמנוע מחברות שנכנעות לחרם להשתתף במכרזים ממשלתיים. אני חושב שמי שמוכר אותנו כדי להרוויח כמה גרושים מהפלסטינים, לא ראוי שהוא יוכל להתפרנס מהקופה הציבורית שלנו. כבר פניתי לשר האוצר בנושא".

יש כאלה שרוצים לקנות

חיה בן דור היא יועצת עסקית במט"י, מרכז טיפוח יזמות של משרד התמ"ת במחוז ש"י. במסגרת תפקידה מלווה בן דור שלל העסקים בהתנחלויות. "אני מכירה מפעלים שסבלו מהחרם, שניזוקו מלכתחילה מהעניין. מה שקורה בארץ זה לא תמיד מה שקורה בחו"ל. העובדה זה שזה עלה פה למודעות, לא בהכרח תשפיע על יבואנים מחו"ל".

- איך העסקים התמודדו עם החרם בחו"ל?

"זה גרם לפתוח שווקים חדשים. מול כל אלה שרוצים להחרים, יש כאלה שרוצים דווקא לקנות. מבחינה שיווקית לפעמים זה עשה רק טוב. עם זאת, כשמבטלים לך הזמנות או לא מוכנים שתשתתף במכרז, זה לא נעים".

- האיחוד האירופי דרש מהממשלה לסמן מוצרים מההתנחלויות.

"הייתה תקופה שבה משרד התמ"ת סימן, או אישר לסמן, או הכריח לסמן סחורה. בתמ"ת החליטו שמסמנים סחורה שמגיעה מעבר לקו הירוק".

- איך התמודדתם עם זה?

"הרבה תעשיינים פשוט פתחו משרד בראש העין, תל אביב, או איפה שצריך, והעבירו את הסחורה דרך איזה מחסן או משהו כזה. זו הייתה הדרך לפתור את העניין. בסופו של דבר היהודים מצאו את הדרך".

ביקשתי עין תחת עין

אחד השמות שמופיעים ברשימות שהופצו השבוע הוא משק אחיה המייצר שמן זית. יאיר הירש, המנכ"ל, שאמור היה להיפגע מהמהלך, מתקשה להתמודד עם זרם הפניות של ישראלים שרוצים לרכוש את המוצרים. "נערכנו לסבב חלוקה נוסף ברשתות בגלל הביקוש. ממש משגעים אותנו".

- החרם עשה לכם רק טוב?

"תסתכל על כל הראיונות שהיו בימים האחרונים בנושא, על כמות הטוקבקים ועל איך אנשים מגיבים. לא ייאמן איך עם ישראל בריא ומצביע ברגליים. משק אחיה הוא חווה חקלאית של 1,000 דונם, בית בד מהגדולים בארץ. יש לנו ימנים, שמאלנים, שעובדים איתנו, שמעריכים את האיכות של המוצר. זכינו בארבע מדליות זהב בינלאומיות וכל ניסיון לפגוע בדבר הזה לא הולך, מה לעשות.

"יש הרבה אנשים שאמרו 'אני רוצה לתמוך ואני לא יודע אפילו איך'. אנשים רוצים לקנות מוצרים שלנו לא בגלל שהם רוצים לכבוש, אלא כי הם חושבים שהמוצרים שלנו טובים וזכו במדליות".

זה לא החוק שביקשתי

יהודה כהן, מנכ"ל ליפסקי תעשיות פלסטיק מאזור התעשייה ברקן, מתגאה בתרומתו לגיבוש החוק, אולם איננו מרוצה מהתוצאה הסופית. "אפשר להגיד שהחקיקה התחילה בגללנו, בגללי, בגלל מועצה אזורית שומרון", אומר ליפסקי, "אבל זה לא החוק שאני ביקשתי. אני מוחרם על-ידי הרשות הפלסטינית זה שנה וחצי בחוק הכי לא דמוקרטי שיש: פלסטיני שמחזיק מוצר שלי צפוי לחמש שנות מאסר ו-15 אלף דולר קנס. זה לא כמו שאצלנו עושים קמפיין קנו כחול-לבן ומי שרוצה יבחר. הם לא עושים קמפיין 'קנו אדום-ירוק". אצלם מי שיימצא עם מוצר של ליפסקי - ייענש.

"במקביל, המתחרה שלי בחברון ממשיך גם היום למכור את תוצרתו במדינת ישראל. באתי לוועדת הכלכלה וביקשתי עין תחת עין. איך יכול להיות שהסחורה שלי מוחרמת ברשות הפלסטינית ולעומת זאת סחורה פלסטינית זהה נמכרת בישראל ללא כל בעיה? מזה התחיל הסיפור".

- והחוק מטפל בזה?

"החוק שנחקק השבוע בכנסת הוא מצוין למי שיש גאווה לאומית. אבל בבעיה המקורית, החרם של הרשות הפלסטינית, הוא לא מטפל. בהתחלה הוא טיפל גם בזה, אבל ביבי שלח את שר המשפטים נאמן כדי שיוריד את זה עוד בקריאה הראשונה לפני ארבעה חודשים. החוק שהתקבל לא מטפל בבעיה של התעשיינים שמוחרמים ברשות".

- אתם לא רואים ירידה במכירות בישראל?

"אתה מדבר על הרשימות שמתפרסמות היום. מי עושה את הרשימות? 'שלום עכשיו'? זה גוף לא רלוונטי, שולי לחלוטין בחברה הישראלית. הם לא מהווים רבע מהצרכנים שלי. ובכלל רוב העם מתעב את 'שלום עכשיו'. אז הם עושים רשימות? שיעשו. אני לא מתנחל, אני אמנם מנכ"ל ליפסקי אבל אני בן משק ממושב שיתופי תימורים בשפלה. כל מה שאני עושה למען התעשייה בברקן אני עושה מתוך ציונות. אני חושב שאזור התעשייה הזה הוא הסיכוי שלנו לשלום ומזמין את כולם לראות את הדו-קיום שיש אצלנו".

כוחניות מיותרת

לכהן יש גם מסר לתקשורת. "אתם צריכים להבין שחל שינוי דרמטי בחברה הישראלית. 'שלום עכשיו' עושים רעש והתקשורת, שהיא ברובה שמאלנית, נותנת לו במה. כל שטות שיריב אופנהיימר מוציא, אתם מפרסמים. אם תלך ליחידות הקרביות שפעם היו מלאות בקיבוצניקים ולא תמצא אפילו אחד בעל דעות שמאלניות".

- אתה מרגיש שניצחת?

"אנחנו עם אחד. אסור לנו להחרים אחד את השני. החרמות זו כוחניות מיותרת. 'שלום עכשיו' הופך את עצמו לעוד יותר שולי עם התמיכה בחרם. תבואו, תביעו את דעתכם, אבל בלי חרמות, בלי לרגל אחרי הפעילות שלנו".

- בשמאל מאמינים שצעדים כאלה יובילו להסכם.

אני מציע להם לא לפגוע באזורי התעשייה, שהם הגשר לשלום. זו התקווה שלנו. הם מספקים פרנסה לשני העמים ואם נהרוס את התעשייה, אז לא נשאיר פתח לתקווה ולדו-קיום. זה מקום בלי פוליטיקה, עבודה נטו. הפלסטינים שעובדים אצלי חלקם מנהלים, וזה תענוג לי לעבוד איתם ולנהל חברה בברקן. אני לא מתווכח עם מי שאומר שזה לא אזור שלי. בסדר, אם בהסדרי הקבע יחליטו שזה שייך לרשות הפלסטינית, אז לא חייבים לפרק, שהרשות תנהל את העסק. בינתיים אנחנו מספקים פרנסה לאנשים".

דוד ונטורה, עלה מצרפת לישראל והקים יקב בוטיק בעפרה, מודה שסבל מתוצאות החרם. "באתי מפריז", אומר ונטורה, "אבל לא הלכתי להרצליה או רעננה או נתניה כמו הרבה צרפתים. ישר הלכתי לאזור יהודה ושומרון".

על היין שהוא מייצר, "דומיין ונטורה", מופיעה כתובת בצרפתית: "תוצרת יהודה ושומרון". "אני מגיע להרבה מקומות, למשל רמת אביב ושואלים אותי, איפה זה ג'דה וסמרי? הרבה ישראלים לא מכירים, אז אני אומר להם שזה נמצא ליד ירושלים. אני מוכר לכולם, צרפתים, ישראלים, פרטיים, חנויות, מסעדות".

- איזה תגובות אתה מקבל?

"לפעמים אני רואה בתערוכות ובטעימות הרבה אנשים, דתיים, לא דתיים, חרדים, דתי-לאומי, חילוני, שמאלני, הכל. ואז שואלים אותי, 'איפה נמצא היקב?' בהרי ירושלים. איפה זה? במטה בנימין. 'אהה, מטה בנימין, בסדר'. אם תגיד להם עפרה, ליד רמאללה - לא שותים. בן אדם רואה את הבקבוק, נראה סטייל צרפתי, רואה עפרה מאחורה, 'עפרה? לא, לא רוצה. אתה לא בקו הירוק'".

- אתה חושב שהחוק יעזור?

"בטח יהיה יותר שקט. אנשים לא יוכלו להגיד אני לא קונה סחורה משטחים. תהיה בעיה עם כל האנשים שעושים רעש, צועקים, אבל אני חושב שזה הולך לעצור אותם. תשמע, אם היה לנו פחות רעש אולי זה היה פחות בלגן מההתחלה. כל הרעש שהיה וכל הבלגן זה הצגה".

- מה דעתך על החוק?

"אני חושב שהחוק טוב, אני מאוד שמח שיש חוק כזה, אני מאוד שמח. אנשים מתרגלים לחוק ונגמר הסיפור. אין מה לעשות, חוק זה חוק".

כמו באמריקה

אנשי משפט בכירים מחו השבוע על ההשלכות השליליות של "חוק החרם" על הדמוקרטיה הישראלית. בראש המחאה התייצבו פרופסורים למשפטים מהאוניברסיטאות בכל רחבי הארץ, שחתמו על עצומה שיתשלח ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין. לטענת החותמים, החוק יפגע בחופש הביטוי, בזכות המחאה ובכבוד האדם וככזה הוא אינו חוקתי ולכן יש לפסול אותו.

פרופסור רון שפירא, דיקן הפקולטה למשפטים באונ' בר-אילן בעבר ונשיא "המרכז האקדמי פרס" בהווה, סבור שחלק מהסעיפים של החוק בעייתיים. "מה שלא בסדר בחקיקה הזו הוא האיסור להתבטא ולקרוא לחרם - האיסור על 'התבטאויות נטו'. התבטאות צריכה להיות אסורה רק כשקיים חשש ממשי שהיא תגרום לאלימות", אומר שפירא. "בכך, יש פגיעה קשה מדי בחופש הביטוי".

פרופ' שפירא מציין עם זאת שהחרם עצמו איננו מוצדק ולכן יש למדינה לגיטימציה לחוקק חוקים על מנת להתמודד איתו. כיצד ניתן להילחם בחרם בצורה ראויה ולגיטימית? שפירא מציג כדוגמה את החוק שהעביר הקונגרס האמריקאי נגד החרם הערבי על מדינת ישראל.

החרם הערבי הכלכלי על ישראל התחיל באמצע שנות ה-40 של המאה הקודמת, עוד לפני הקמת המדינה ונמשך עשרות שנים. בשיאו, החרימו מדינות ערב כ-8,500 חברות שקיימו קשרים כלכליים עם ישראל (כולל חברות ענק כמו "קוקה קולה" ו"פורד").

כדי להילחם בחרם הערבי הוחלט בארה"ב להטיל קנס על חברות אמריקאיות שמשתפות פעולה עם החרם ישראל. כדי לעקוב אחר יוסד, במסגרת משרד המסחר האמריקני, גוף שקיבל את השם ה- Office of Antiboycott Compliance. חלק מהחברות, מקדונלד'ס למשל, העדיפו בשלב מסוים לשלם את הקנס ולא לציית לחוק.

"חוק החרם היה יכול להיות ראוי וחוקתי אילו היה דומה לחוק האמריקאי והיה כתוב בו שכל חברה שמתקשרת בחוזה, שכולל חרם כלכלי נגד מדינת ישראל, עוברת עבירה פלילית. לחוקק חוק שאוסר על פעולות זה לגיטימי. לא לגיטימי לחוקק חוק שאוסר התבטאויות", מסכם שפירא.