קיצוצים בריטיים

איזה פוליטיקאי בירושלים היה מעלה על דעתו לצמצם את כוח-האדם באוצר ב-25%?

ממלכה שבה קיצוצים תקציביים הם אלגנטיים היא בריטניה. באוגוסט התבשר הציבור האדיש שממשלת קמרון הציבה יעד קיצוץ של 25% ברוב משרדיה, כדי להתגבר על גירעון שיא שנובע מחילוץ המערכת הפיננסית בימי המשבר.

שטיפות המוח של ממשלות "הלייבור החדש" ולפניהן הממשלות התאצ'ריסטיות שכנעו כנראה את הבריטים שמצבם הכלכלי לא קשור לתקציבים לאומיים אלא למגזר הפרטי. לכן, איש לא עלה על בריקדות כאשר "פייננשל טיימס" פרסם השבוע ששר האוצר החדש, ג'ורג' אוסבורן, מתכנן לצמצם את כוח האדם במשרדו ברבע, כדי להציב מופת לקיצוצי ההוצאה בווייטהול.

מהלך כזה נשמע מהפכני. איזה פוליטיקאי בירושלים היה מעלה על דעתו לצמצם את כוח האדם באוצר ב-25%? האמת היא, כמובן, שהחשיבות אכן סמלית יותר מעניינית. אוסבורן גיבש תוכנית לצמצם את מספר עובדי האוצר מ-1,350 ל-1,000 בארבע שנים באמצעות שחיקה טבעית. ובכל זאת, זו מהפכה מושגית וערכית.

במונחי גודל יחסי, האוצר בירושלים היה נאלץ להסתפק בכ-120 עובדים כדי לנהל את ישראל. יכול להיות שזה אכן מספיק בניתוח אובייקטיבי? התוכנית של אוסבורן כוללת גם ריכוז רוב העובדים בווייטהול תוך ציפוף הדסקים שלהם, כדי לחסוך שכירות במקומות אחרים. בכך מסתיימת, לפי השר, "התקופה האימפריאלית" באוצר הבריטי בראשות גורדון בראון.

קיצוצי ההוצאה יהיו באמת עמוקים: 25% במשרדים הזוטרים ו-10%-20% בהגנה ובחינוך. רק תקציב מערכת הבריאות שהוא הגדול ביותר (NHS, מערכת הבריאות הממלכתית), יישמר, בהתאם להבטחת השמרנים בקמפיין שלהם. שופטים, סוהרים ומורים ילכו הביתה. הפונקציונרים של מערכת הבריאות לא ייפגעו. השמרנים מכירים את נפש מצביעיהם, שרוצים קודם כל להיות בריאים.