שרי אריסון ל"ליידי גלובס": "לא רציתי להדיח את דנקנר בלי סיבה; למה שאשחט אותו ואתלה בכיכר העיר?"

קבלו את אריסון, אשת השנה של "ליידי גלובס", אחרי היציאה מ"הארון הרוחני": "אני אוהבת את הבנק כמו את הילדים שלי" ■ "גם גנדי ולותר קינג דיברו וחטפו; לא היינו כאן בלי המצאת הגלגל או האינטרנט"

שרי אריסון היא אשת השנה של מגזין "ליידי גלובס" ל-2009. לרגל בחירתה, מפרסם המגזין, שחולק אתמול (ג') בערב למנויי "גלובס", ראיון נרחב איתה, בו היא מדברת על השנה המטלטלת והמוחצנת ביותר בחייה; שנה שבה נצלבה, פיטרה, התעמתה, התגרשה, מצאה את האור והקתרזיס שלה - ובעיקר, התייצבה על מרכז הבמה בעצמאות מעוררת השתאות אחרי שנים של חרדות וחולשה, בהן הובלה והייתה מוקפת בידי יועצים.

דירוג 50 המשפיעות של "ליידי גלובס" יתפרסם בהמשך היום (ד') באתר "גלובס". לפניכם קטעים נבחרים מהראיון עם אריסון.

- ניצבת השנה בטבורה של מתקפה ממושכת, כבדה, אכזרית ולעגנית - אחרי שהוצאת את הספר ודיברת על התקשורים והמסרים שאת מקבלת מלמעלה. איך את עומדת בזה?

"מי שמתחבר לדרך שלי - יופי. מי שלא מתחבר - גם בסדר. יצאו נגדי עם הציניות, הכעס וההתנגדות. אנשים אומרים לי, 'למה יצאת בספר עם הסיפור של התקשורים, איך את חיה עם הביקורת'. יצאתי, כי זה גדול ממני. ה-being שלי דחף אותי. אם זה עושה משהו בשביל מישהו - טוב. ואם מישהו חושב שזה שטויות - אז אני מכבדת את זה.

"אני רואה את האדם הפשוט ברחוב שאומר לי 'את לא יודעת מה עשית לי'. הרבה אנשים באים אליי ואומרים לי ששיניתי להם את החיים, שאני נותנת להם כוח. עוצרים אותי ברחוב, שולחים לי מכתבים, אימיילים. אני מקבלת תמיכה ואהדה מעמך ישראל כפי שאי אפשר לתאר. ככה אני עומדת במתקפה. כי העם מקסים ואוהב. זו זכות גדולה והכי מרגש בעולם".

- מבחינתך אין היררכיה. המבקר בעיתון כמו האדם ברחוב.

"אף פעם לא הייתה לי. אף פעם לא נסחפתי, גם כשגדלתי באמריקה עם כל הסטארים. זה לא דיבר אליי. זה בנאדם מבחינתי. אין לי אבחנה של בנאדם יותר טוב, יותר חשוב. אצל כל אחד יש טוב ורע. זו האשליה של אנשים. בסוף הרי קוברים את כולם. החיים הם כמו תיאטרון. לכל אחד יש תפקיד. יכול להיות לך תפקיד קטן של חמש דקות, אבל עדיין אתה חלק מההצגה".

שרי אריסון / צלם: ורדי כהנא

- למה לא הסכמת להיענות לתביעה להדיח את יו"ר בנק הפועלים דנקנר, כדי להרגיע את הרוחות?

"כל עוד לא מראים לי שיש סיבה, למה שאשחט אותו? זה יו"ר טוב, שנתן את נשמתו לבנק. כולם אוהבים אותו. זה איש שחושב עסקית וגם בנאדם. אם אין סיבה, למה שאתלה אותו בכיכר העיר? למה?".

- אבל בסוף נאלצת לוותר עליו.

"הוא אמר לי: 'שרי, אני לא רוצה יותר, אני לא רוצה לשים אותך ואת הבנק בסכנה'. הוא היה מאוד כאוב. הוא הרגיש שהוא לא רוצה יותר להילחם. אמרתי לעצמי: לא אשאיר אותו בכוח. כיבדתי את הרצון שלו".

- בבנק ישראל לא ציפו למנה שקיבלו ממך. חשבו שיגידו לשרי מה לעשות, והיא מיד תתקפל.

"בבנק ישראל כולם הופתעו לגלות מי אני. 'וואו, איזה אומץ, איזו נחישות'. זו לא אני שהשתניתי. תמיד, כל השנים, אני ניהלתי, למרות שנתתי למנהלים שלי, ליו"רים של הבנק, לקחת את הבמה תמיד. אני מאוד אמריקנית בדברים אלה, קפדנית מאוד. בחזון שלי, בראייה שלי, ברור לי לאן אני רוצה להצעיד את הקבוצה שלי. כל ההבדל הוא שקודם לא דיברתי".

- ועכשיו כן חשוב לך לעמוד בחזית?

"היום אני מדברת, הוצאתי את הקול שלי. בעבר אמרו 'שרי היא כזו, ושרי כזו', גם אם זה לא היה נכון. אמרתי אז לעצמי: טוב, אז אמרו. זה חרה לי ופגע בי, אבל אמרתי: לא אגיב, אין מה לעשות. היום השינוי הוא שאני אומרת: 'הלו, ככה וככה'. אני יוצאת ואומרת".

- העמדת את הבנק בסכנה בכך שנעמדת על הרגליים האחוריות.

"הרבה אנשים אמרו: 'את מוכנה להקריב את הבנק'. לא. אני חושבת שהבנקים שנפלו היו מאוד מחושבים כלכלית, והיו מיינדד לרווחים גדולים, וראי את התוצאה. אי אפשר לקבל תוצאות לאורך זמן בלי ערכים".

שרי אריסון / צלם: ורדי כהנא

"הבנק כמו הילדים"

- בשביל מה את צריכה להחזיק בבנק? למה לך כאב הראש הזה, הביקורת, החשיפה?

"חשבתי על זה המון שנים. בתחילת הדרך רק רציתי להיפטר מזה. הרבה שנים חשבתי שזה כאב ראש, אחריות כבדה מאוד, ושאף אחד לא מעריך את זה. רק מקנאים, ורק ביקורת, ולא רואים את ההקרבה שאני עושה. היום הגעתי למצב, ואני לא מאמינה שזה יוצא מהפה שלי, שאני ממש אוהבת את הבנק הזה כמו את הילדים שלי. הוא הפך להיות חלק ממני.

"נפל לי האסימון באמצע המאבק עם בנק ישראל. הבנתי שאני פשוט אוהבת את הבנק הזה. הרגשתי שייכת, שזה חלק ממני. כבר כמה שנים שאני מרגישה אחרת, ולא שמתי לב שאני מרגישה אחרת. כשקלטתי את זה, זה היה כמו הארה. קודם, רק חיכיתי לרגע שבו אתפטר. אמרתי לאבא שלי: 'מה אתה קונה בנק? מה אתה צריך את זה? מי צריך את הביקורת?'".

"פחדתי לדבר, פחדתי לצאת"

- משהו קרה למנהיגות העסקית בארץ. יותר ויותר מחלחלת הרוחניות למרכז הבמה. את, נוחי דנקנר, אילן בן דב. עם זאת, עדיין אין לגיטימציה חברתית לחשיבה לא רציונלית.

"לימודים באוניברסיטה זה דבר מקובל ומוערך, ועליי, במקום להגיד 'איזו דרך היא עשתה', אומרים: 'הזויה', 'זאתי שומעת קולות'. יש משהו בעם שישר שופט ולא מקשיב, לא נותן את המקום למשהו חדש. הרי לא היינו מגיעים למה שאנחנו היום ללא החדש, בין אם זה הגלגל, האינטרנט או כל המצאה אחרת. תמיד בהיסטוריה מי שבא עם משהו חדש, פרץ דרך, צלבו אותו. זה חלק מהאבולוציה".

- אין הרבה אנשים שהיו עומדים בהתנסות הזו.

"אנשים בהיסטוריה, כמו גנדי ומרטין לותר קינג, עמדו ודיברו, גם אם חטפו. תמיד צריך את האחד שרואה מציאות שאחרים לא רואים. בהיסטוריה אנשים כאלה קיבלו התקפות, ואפילו יותר מזה, אני לא רוצה להגיד כדי לא להביא את האנרגיה הזו".

- לא השארת אף אחד אדיש.

"ולכן הרגשתי שהגשמתי את עצמי. כל החיים אני מרגישה שאני עובדת לקראת שליחות, ובהוצאה של הספר הרגשתי שזה הדבר האמיתי. מאז, אני לא עובדת 'לקראת', אני מגשימה את עצמי. כיף לי כמו שלא היה לי כיף בחיים. עצם השיח שיצרתי - אני עושה את שלי. יש פה התעוררות, משהו שמזיז משהו אצל אנשים, גם אם זה כעס".

- אמר לי יועץ תקשורת בכיר: "עכשיו רואים איזו עבודה עשה רני רהב כשלא נתן לה לדבר כל השנים".

אריסון (צוחקת צחוק גדול): "אני מאוד שמחה עם היציאה שלי. התוצאות היו צפויות. אנשים בוחרים לראות רק את הביקורת ואת הלא טוב. יש המון אהדה והערכה ואהבה, ואני לא מתחרטת לרגע. נכון שתמיד היו לי יועצים, אבל ההחלטה הסופית תמיד הייתה שלי (מדגישה בקול חד). אני זו שבחרתי לא לדבר. וכשבחרתי לצאת - אני זו שבחרתי לצאת".

- מה שאת מתארת דורש רמות אנרגיה מאוד גבוהות. את צריכה לתרגל מדיטציות קבליסטיות כדי להגיע לרמות אנרגיה כאלה?

"בתקופות של מדיטציות קבליסטיות אני מגיעה לאנרגיה עצומה. יש כוח עצום למילים. אני תמיד אומרת פה בקבוצה: 'תשקלו את המילים, יש להן כוח'. במדיטציות הקבליסטיות עבדתי עם קודים והרגשתי מדהים, כאילו שמו אותי בתקע ויש לי את כל הכוחות בעולם, אבל בגלל שיש לי מצפון ואתיקה גבוהה הרגשתי שאני משתמשת בקודים של אלוהים ואני עוד לא מוכנה להם, אולי בגלל זה קבליסטים אומרים לא ללמוד קבלה עד גיל 40. לא בכל ידע צריך להשתמש".

- קודים של אלוהים? מה זה אלוהים?

"אנרגיה. הכול זה אנרגיה. כוח עליון. משהו גדול ממך, שאתה מבין שאתה ככה (עושה מחווה של גרגר אבק ביד). כשאתה באמת מאמין, אתה מקבל ענווה, פרופורציות. אתה מבין שיש תמונה הרבה יותר גדולה, שאנחנו לא מבינים אותה".

שרי אריסון / צלם: ורדי כהנא

- איך זה שאבא שלך, שבהתחלה סירב להוריש לך את העסק, לא ראה את הפוטנציאל שיש בך?

"כי הגרעין היה מכוסה. כמו יהלום שמכוסה בבוץ קשיח. כמו כולם, הייתי מלאה בבוץ הזה והוא התנקה. הבוץ שלי והבוץ שלו, זה מה שתקשר. אני לא ראיתי מי אני, אז איך הוא יכול היה לראות?!"

- איזו פגיעה נשארה אחרי כל הטלטלה של השנה?

"אם את נפגעת ממשהו, הפגיעות היא שלך. לפעמים הקליפות שולטות בך. את חווה את זה חזק, ואת מגיבה כמו אוטומט, בגלל טריגר חיצוני שמקפיץ אותך. אבל זה שלך. בגלל שניקיתי את הדברים האלה, הבעייתיים, נוצר מקום לשמחה ולאהבה. הייתי צריכה לנקות את כל השיט. היום יש בתוכי משהו אחר".

- השנה הורדת את הגיליוטינה על הרבה אנשים בסביבתך.

"כשאת רוצה לנקות משהו, כשיש לך פצע, קודם יוצאת המוגלה, ואז לאט לאט זה מתרפא. פה במדינה אנחנו בתהליך של יציאת כל המוגלה. את רואה את זה בכל תחום - בהיבט האישי, העסקי, הסביבתי.

"תראי את השיגעון פה - אנשים הורגים את ילדיהם, דקירות, אלימות בכבישים, הקריסה של עסקים, הפוליטיקות והמניפולציות בעסקים. הכול נהיה מוקצן, הכול מוטח לך בפרצוף. לצערי ההסתכלות הזו גורמת לאנשים לחשוב: 'תראו לאן הגענו', ואני אומרת בדיוק ההפך: הגענו לשיא של הוצאת הג'יפה. את ארון הבגדים, לפני שמכניסים בגדים חדשים, צריך לנקות. נקווה שהחדש יבוא כמה שיותר מהר".

- את הארון שלך רוקנת השנה.

"אצלי זה היה ניקיון. אני מאמינה שכולנו שיקופים אחד של השני. כל המרכיבים שאנחנו רואים בחוץ, אם אנחנו רוצים לראות חוץ טוב יותר, אנחנו צריכים לנקות את עצמנו. גם אני עשיתי ניקיון בית, ניקיתי השנה את כל השיט שלי. כל מי שקשור בכוחניות, באגו - אלה דברים שלא מתאימים למהות שלי".

- ומה המהות שלך? מי את באמת?

"כמו בכולם, יש בי את האלוהים והשטן. כדי לבחור בטוב, צריך לנקות את הלא טוב. אם אני נתקלת במישהו יהיר ושחצן ומלחמתי, הוא משקף לי משהו שיש בתוכי. אז העבודה שאני עושה עם עצמי היא לבדוק איפה אני מלחמתית, איפה אני שחצנית, יהירה, מקנאה. העבודה שלי היא לנקות את זה".

- ובכל זאת, מפתיעה הדחיסות שבה ניצחת על ההתנתקויות.

"אני מאמינה שמה שאנחנו מבקשים בלב טהור - אנחנו גם מקבלים. אני ביקשתי לעשות ניקיון, לסגור מעגלים, לגמור קארמות - וקיבלתי בגדול".

- מה קיבלת?

"מה שביקשתי, והכול בא לי בבת אחת".

- למה התגייסת להגן על דני דנקנר ולא על כל האחרים, האנשים הכי קרובים אלייך, ששלחת לדרכם השנה?

"כשיצאתי לדרך עם כל המתקפה, אמרתי לכל המנהלים, שמי שילך בדרך ישרה והגונה עם האמת, בשיתוף פעולה אחד עם השני ולא אחד על חשבון השני - אני מאחוריו עד הסוף. ומי שלא, מי שיורד למניפולציות, תככים נגד מישהו - מאותו רגע אני כבר לא עומדת מאחוריו".