נלחמים בטחנות רוח

בימים הכלכליים הלא פשוטים האלו, אנגליה היא בסך הכל אי אפור שמחיר הנדל"ן בו צונח לכיוון הרצפה. אבל אם עדיין אפשר להגדיר את המדינה הזאת כאימפריה הבריטית הגדולה, כדאי לראות כדורגל. השבוע ינסו שלוש קבוצות מקומיות להעפיל לחצי גמר הצ'מפיונס ליג. לפחות בכדורגל, האימפריה עדיין שולטת. אבל כמו שההמנון הלאומי מזהיר, "אויבי המלכה תמיד מתכננים תרגילים שפלים". באופן בלתי נמנע מבחינה היסטורית כשמדובר באנגליה, האויב הוא צרפתי ארוך שיער. הפעם זה לא נפוליאון, אלא מישל פלאטיני, נשיא אופ"א.

פלאטיני מתעקש להשתמש במעמדו כדי להפגין נגד הגלובליזציה. והמועדונים האנגלים, הם חיים מכסף זר ומשחקנים זרים, וכך בעצם מנציחים את הקפיטליזם הגלובלי. לכן התקשורת בבריטניה מרבה לדווח על התוכניות של פלאטיני כנגד הקבוצות: הוא יעצור את המועדונים מלרכוש זרים! הוא יטיל מיסים על ההעברות שלהם, יגביל אותם עם תקרת שכר. הוא יצוד את השייחים ואת האוליגרכים הרוסים שמממנים את הכדורגל האנגלי! ויש גם את חברו של פלאטיני, נשיא פיפ"א ספ בלאטר, שירשה רק לחמישה שחקנים זרים לעלות בהרכבים של הקבוצות! זה בטוח ידיח את המלכה ממקומה.

אבל האמת היא שכל הדיווחים האלו מעריכים את פלאטיני יתר על המידה. רוב התוכניות שלו ושל בלאטר לעולם לא ייצאו אל הפועל. ואלו שכן, בקושי יפגעו בקבוצות האנגליות. להיפך, הן עשויות לעזור להן. לפניכם מדריך לא-היסטרי לשינויים העתידיים בכדורגל:

1. חוק ה-"6+5". פיפ"א רוצה שכל המועדונים בעולם יעלו בהרכב עם מספר מקסימלי של חמישה שחקנים זרים, יחד עם שישה ילידי המדינה המקומית. כמו שגם פלאטיני יודע, ה"6+5" אף פעם לא יקרה, כי הוא פוגע באחד העקרונות החשובים ביותר של החוקה האירופאית - חופש התנועה. הכלל מאוד פשוט: אתה לא יכול למנוע מכדורגלן צרפתי לעבוד באנגליה. אגב, הנציבות האירופאית לא מתלהבת גם מהתוכנית של פלאטיני להגביל את ההעברות אצל שחקנים מתחת לגיל 18.

2. תקרת שכר. פלאטיני רוצה לייסד נוהל לפיו קבוצות לא יורשו להוציא על משכורות סכום שגבוה יותר ממחצית מהכנסותיהן השנתיות. מבחינה הגיונית, בעלי המועדונים אמורים לשמוח על כך שמצמצמים להם את ההוצאות. אבל באופן מוזר, התאחדות הקבוצות האירופאיות (ממשיכת הדרך של ארגון ה-G14) דחתה על הסף את הרעיון.

נוסף על כך, אפילו באופ"א מודים כי "יהיה קשה בצורה מפחידה" לפקח על תקנה כזאת (מסיבה שתוסבר בהמשך). אבל העניין הכי חשוב הוא אחר: הניסיון לייצר כאן שיוויון רק יגדיל את הפערים, כי הקבוצות האנגליות הן אלו שנהנות מההכנסות הגבוהות ביותר, ולכן יוכלו להציע את המשכורות הגבוהות ביותר.

3. "מס לוקסוס" על העברות ומשכורות. פלאטיני שלח לאחרונה נציגים מאופ"א לארה"ב על מנת ללמוד כיצד הספורט האמריקני, ביתו של "מס הלוקסוס", מחלק את ההכנסות שלו בצורה כל כך הוגנת. הנציגים חזרו הביתה עם הרבה מסמכים ורעיונות שיוויוניים כמו "מס הלוקסוס", אבל גם עם ההבנה שמה שעובד בארה"ב עשוי להיות קצת יותר בעייתי באירופה. כי ארה"ב, אחרי הכל, היא מדינה אחת. והקבוצות במדינה הזאת מקבלות את ההיתרים והזיכיונות לפעול מהליגות שלהן, אלו שמכתיבות את החוקים. וכך הקבוצות לא יכולות באמת להתערב בעניינים מסוג זה.

לעומת זאת, אירופה מחולקת להרבה מדינות, הרבה ליגות והרבה חוקים. המועדונים הגדולים ביבשת הם בעלי כוח והשפעה, והם נוטים להתנגד בקשיחות לכל רגולציה שתכביד עליהם. בנוסף, לאופ"א יהיה בלתי אפשרי לפקח על תקנה של "מס לוקסוס" ועל חלק מהתקנות האחרות שהיא רוצה להעביר, כי בכדורגל, בניגוד לספורט האמריקני, רוב הקבוצות לא שקופות. הן לא מדווחות בכנות על סכומי המשכורות שלהן ותשלומי העברות השחקנים שלהן. לכן ברור ש"מס לוקסוס" לא נמצא בראש האג'נדה של אופ"א. גם הארגון מבין שהעניין הזה בלתי ישים.

4. הגבלת סגלי הקבוצות. כל מועדון, עשיר ככל שיהיה, יוכל להעסיק בסגל שלו רק 25 שחקני כדורגל מקצוענים (לליברפול יש כיום 62). הגבלה כזאת עשויה לצאת אל הפועל, אך עם זאת, יש לה משמעות קטנה מאד עבור הקבוצות האנגליות: כבר היום הן יכולות לרשום רק 25 שחקנים למשחקי הצ'מפיונס ליג, ולמרות זאת הן עדיין שולטות במפעל.

5. הקשחת חוקי הרישוי. גם השינוי הזה כנראה יצא אל הפועל. קבוצות שמשחקות במפעלים אירופאים יהיו חייבות לשלם את המשכורות והעברות השחקנים בזמן. קבוצה שלא תעמוד בתשלום במועד לא תקבל רישיון לשחק בצ'מפיונס ליג או בגביע אופ"א. יש בעיה אחת עם החוק הזה: עולם כמנהגו נוהג ולפעמים קבוצות חלשות יותר כלכלית (הקבוצות האנגליות הגדולות ממש לא נכנסות לקטגוריה הזאת) נאלצות לדחות תשלומים כאלו ואחרים. בקבוצות האלו החוק הזה עשוי לפגוע.

האמת, גם פלאטיני מבין שהוא חסר כוח. בספטמבר האחרון הוא אמר לי: "זכויות השידור של הטלוויזיה באנגליה מאד, מאד, מאד, מאד, מאד יקרות, מה שהופך את הליגה האנגלית לעשירה בעולם, מה שמביא לשם את השחקנים הגדולים. איך אפשר להתמודד עם זה?", הוא תהה. ואז הוא הודה: "מבחינה חוקית, זה בלתי אפשרי. מבחינה כלכלית, זה גם בלתי אפשרי".

ועדיין, התקשורת האנגלית ממשיכה לדווח על החלומות הבלתי אפשריים של פלאטיני ממש כאילו הם אוטוטו הולכים להתממש. העניין הזה קורה בגלל הצביעות שקיימת בעיתונות: דברים שלא הולכים להתרחש הם משעממים ואין טעם לדווח עליהם. הרבה יותר כיף ונוח להתנהג כאילו הם כן יקרו, ואז גם אפשר לדווח.

השליטה האנגלית בכדורגל תתמוטט בסופו של דבר. אבל היא לא תסתיים בעקבות כל מיני רגולציות של מחוקק כזה או אחר, אלא בגלל דבר שנכון להיום עדיין בלתי ניתן לחיזוי.

רוצה לקבל את כל כתבותיו של סיימון קופר מהפייננשל טיימס ישירות לתיבת המייל שלך? הירשם עכשיו לניוזלטר והתראות ספורט